אשר למדיניות הענישה הנוהגת ציינה ב"כ המאשימה, כי עבירות מסוג זה מחייבות ענישה מחמירה של מאסר בפועל משמעותי למשך שנים רבות, וטענה למיתחם ענישה של בין 7 ל-11 שנות מאסר ביחס לאישום הראשון, ולמתחם של 11 – 14 שנות מאסר בפועל ביחס לאישומים השני והשלישי, תוך שהיא עותרת להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת של 14 שנים, לצד עונשים נלווים.
טיעוני ב"כ הנאשם
מנגד ציין ב"כ הנאשם, כי הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן לאחר שניהל הוכחות באופן חלקי, וטען בקשר לאישום הראשון כי מדובר במעשים שבוצעו לפני כחמש שנים בעת שהנאשם היה כבן 16 שנים, והוסיף כי מדובר באישום זהה לזה שבו הורשע שותפו לבצוע העבירות.
לכן, הורשע הנאשם באישום זה בעבירה של הכנה לבצוע מעשה טירור (רצח), שחמורה יותר מהעבירה של קשירת קשר לבצוע רצח שהוא מעשה טירור, שבו הורשע איסמאעיל באישום זה.
הנאשם הורשע גם בעבירה של היזק בזדון שיוחס לו באישום השלישי, שאינו קיים בכתב האישום שהוגש נגד איסמאעיל.
כמו כן, יש לשקול לזכותו את העובדה שבסופו של דבר, למרות שתי ההזדמנויות שהיו לו לממש את תכניתו, שמפורטת באישום השני, כשהוציא את הלהב מהמקום שבו הוסתר בעת שהיה בחקירה בשב"כ, הנאשם לא רק שלא ביצע את זממו, אלא בסופו של דבר אף מסר את הלהב לחוקר והוא שהתוודה בפניו על מה שתיכנן לעשות, ויש בהתנהגותו "ראשית חרטה" אם לא למעלה מכך.
...
לטענת ב"כ הנאשם יש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שהייתה לו יכולת להשתמש בלהב אך בסופו של דבר הוא בחר למסור את הלהב לחוקר, ועל כך לטענתו מגיעות לו נקודות זכות יותר מחברו איסמעיל, שלא עמד בניסיון דומה, ואין לדעת כיצד היה נוהג אם היה נמצא במצבו של הנאשם, עם להב חד בידו מול חוקר שב"כ. ב"כ הנאשם טען עוד בהקשר זה כי אף שאינו עותר לפטור את הנאשם עקב חרטה, לא ניתן להתעלם מהאפשרות שקיימת בחוק בעניין זה, ולכן צריך לשקול לזכותו של הנאשם את עובדת חרטתו עובר לביצוע המעשה כאמור לעיל.
ואכן, נערך בירור משלים עם הנאשם, אולם גם בתסקיר המשלים מיום 26.7.22, הגיע שירות המבחן לאותה מסקנה שאלינה הגיע בתסקיר הראשון, בדבר רמת סיכון גבוהה להתנהגות עוברת חוק בעתיד, ואף צוין כי הרושם שהנאשם אינו מתחרט על מעשיו, התחזק בעקבות הבירור משלים שנערך עמו, כעולה מעמ' 2 לתסקיר המשלים, וגם ההמלצה של שירות המבחן בדבר ענישה מוחשית ומשמעותית נותרה בעינה.
סוף דבר
סוף דבר, לאחר ששקלנו של מכלול נסיבותיו של הנאשם, ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, ולאחר שנתנו את דעתנו לעיקרון של אחידות הענישה, בהינתן העונש שנגזר על איסמעיל – שותפו של הנאשם בפרשה זו, בפני מותב אחר בבית משפט זה (תפ"ח 52135-10-20) וכחלק מהסדר טיעון "סגור" בין הצדדים, ובהינתן נסיבות החומרה שקיימות בעניינו של הנאשם, יתר על הנסיבות שקיימות בעניינו של איסמעיל, אנו סבורים כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר חמור יותר מזה שנגזר על איסמעיל, שיהיה בו ביטוי ראוי לחלקו הדומיננטי יותר של הנאשם בפרשה זו, ובעיקר לעבירה של הכנה לביצוע מעשה טרור (רצח).
נוכח האמור אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 9 שנים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה.
מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור את העבירות שבהן הורשע בתיק זה או עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירה נגד ביטחון המדינה.
