זיכוי חוקר פרטי שפעל ללא רשיון

זאת, בין היתר, משום שבמסגרת חקירתו הנגדית התברר שלמרות שהצהיר כי הוא עובד כחוקר פרטי (פסקה 1 לתצהיר), הרי בפועל אין לו רישיון מאז שנת 2011.

פעולה על-פי הסכם הפיתוח, שהוא המקור לזכות הסרוב, אינה יכולה להוות מימוש שלא כדין של זכות הסרוב.

...

לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, לרבות את טענותיה של המשיבה 2, הצענו את אשר הצענו, כאמור בפסקה 1 לעיל.

על חובתו של תובע להוכיח בראיות את גובהו של הסכום הנתבע על-ידו, ראו דברי כב' השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ''ד לה(2) 800, 810 (1981)), לפיהם "באותם המקרים, בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי". לפיכך, דין תביעת המסדר להחזר הוצאותיו המשפטיות – להידחות.

סיכום דין תביעת המסדר בת.א. 38839-07-18 – להתקבל, זולת לעניין הסעד הכספי שתבע המסדר, סעד שדינו להידחות.

דין תביעתה של אקה בת.א. 47438-07-18 – להידחות.

4) מיום פתיחת העסק, 8.8.16, ועד יום הגשת כתב האישום, 19.10.17, העסק פעל ללא רישיון.

כך נקבע ב-ע"פ 3730/03 מדינת ישראל נ' אגבריה (11.3.04) (להלן: ענין אגבריה) - "ככלל, בהיעדר נסיבות יוצאות דופן, על הגורם החוקר לחקור גם את החשוד בבצוע העבירה. חובה זו מקורה בחובתו של כל גורם חוקר, לנהל חקירה באופן סביר ולאסוף את כל החומר הרלוואנטי לצורך הפעלת שיקול הדעת של הגורם המחליט באשר להמשך הטיפול בתיק החקירה. חובה זו זהה לחובתה של כל רשות מנהלית האמורה להפעיל את שיקול דעתה". להבדיל מהמשטרה, לרשות החקירה בעבירות על חוק רע"ס אין סמכות לחייב חשודים להתייצב לחקירה, וכל שבכוחה לעשות הוא לזמנם לחקירה.

כך נקבע על ידי כב' הנשיאה ברלינר ב-ע"פ 70597/04 (מחוזי ת"א) הנדלמן נ' מדינת ישראל (1.12.05) והאסמכתאות שם "אכן, הגשת כתב אישום הנה פעולה פוגענית, ורצוי לאפשר לחשוד לענות על האישומים, במסגרת החקירה במישטרה, קודם להגשת כתב האישום. אולם, אין מדובר בזכות מוחלטת, ואין זה תנאי מוקדם להגשת כתב אישום" [וראו גם רע"פ 10255/05 חננה ואח' נ' מדינת ישראל (7.11.05) בו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסה"ד ב-ע"פ 70035/04 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' חננה (9.9.04), אשר חרף הבקורת, קיבל העירעור והרשיע באישומים מהם זוכו בנימוק שלא נחקרו עליהם; רע"פ 1030/05 ברקו נ' מדינת ישראל (3.2.05), בו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסה"ד ב-ע"פ 71268/04 ו-7139/04 ברקו נ' מדינת ישראל (24.11.04) ונדחתה הטענה כי יש לזכות משום בשל העדר חקירה על החשדות טרם הגשת כתב אישום, שכן לא נגרם עוות דין.

ההודעות נשלחו לנאשמים בכתב, הן לכתובת העסק והן למען הפרטי של נאשמים 3 ו-4 [נספחים א'1, א'2, ב'1 ו-ב'2 לתשובת המאשימה].

...

סוף דבר לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים והנספחים שצורפו להן, מצאתי שלא עלה בידי הנאשמים להביא ראיות לקיומה של הגנה מן הצדק, בין משום שלא הובאו ראיות לכך שהנאשמים לא קיבלו ההודעות, בין משום שלא הובאו ראיות למעשה או מחדל של הרשות בהגשת כתב האישום ובין משום שלא הובאו ראיות להבטחה שלטונית.

בהינתן מסקנה זו לא מצאתי מקום לדון בטענות המאשימה לגבי הגשת השלמת הטיעון, כעולה מתשובת המאשימה.

נוכח כל האמור לעיל מורה על ביטול הדיון הקבוע ביום 7.12.21.

אציין כי הנתבעת הפניתה לפסד הדין בעיניין סרנו (ע"א(מחוזי ת"א)36356-03-17 צ'רלטון נ' סרנו, מיום 23.11.17), שם נידון ערעורה של התובעת כאן בעיניין הפצת שידוריה על ידי התקנת ממירים הקולטים את שידוריה בידי הנתבע שם. הנתבעים טענו כי גם בעניינינו, אין לקבל את טענת התובעת לזכות יוצרים בשידורים, כפי שנדחו שם, אלא שבאותו מקרה, בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לזכות יוצרים ככזו הקמה מכח בעלות על ערוצי הספורט, טענה שלא נטענה בעניינינו.

יתירה מכך, עם הסכמת הצדדים כי המשחקים אכן שודרו בבתי העסק שניהלו הנתבעים, בצרוף עדות נציג התובעת אודות הפעולות שנערכו, תצהירי החוקרים הפרטיים מטעמה אשר מסרו כי השידורים שודרו בבית העסק והגשת תקליטורי השידורים, לא הייתה מגלה עובדות חדשות אשר עליהן לא הוסכם, בעיניין הפקת השידורים על ידי התובעת.

תום לבה של התובעת הנתבעים טענו כי התובעת פעלה בכוחניות ובאופן דורסני במטרה להתעשר באמצעות ההליכים המשפטיים על חשבון עסקים קטנים, לא פונה אל העסקים בתיזכורת שנתית לתשלום דמי רישיון או בדרישה להמנע מלפרסם את פעילותה בציבור, ולא אפשרה הסדרת הרישיון בדיעבד.

...

בהתחשב במכלול נסיבות ההפרות, כפי שהוסכם עליהן, וכפי שבאו לידי ביטוי גם בעדות ותצהירי הצדדים, שוכנעתי כי מדובר בהפרות אשר על הפיצוי הקבוע לצדן להיות ברף הנמוך.

בהינתן נתונים אלה, ולנוכח מכלול נסיבות ההפרות, אני קובע כי עבור כל אחת מההפרות ישלמו הנתבעים סך של 14,000 ₪.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 84,000 ₪ סך הכל, כפיצוי עבור הפרת זכויות היוצרים של התובעת.

באותו מקרה, מעבר לניסיון ליצור קשר טלפוני ( עת לא ידוע אם הדבר הוצג לפני בית המשפט משכאן הדבר לא הוצג), היא אף פנתה אליו במכתב ושכרה חוקר פרטי שהציג דו"ח חקירה (שלא כבעניינו, עמוד אחד שלא מתאר את פעולות החקירה שבוצעו למעט פעולות כלליות ללא אסמכתות) עד כדי כך שהחוקר הצליח להגיע למבוטח ועשה כל אשר לאל ידו לרבות הודעה על הארוע אולם לא צלח לקבל פרטים נדרשים כדי לברר חבותה של הנתבעת משהוא סרב למסור באופן אקטיבי פרטים של הנהג (שאינו הנהג עצמו) למעט שמו של הנהג.

על המבטח להוכיח שהוא פעל "בשקידה ובחריצות בניסיון לברר את פרטי הביטוח ותוצאותיו...במסגרת המאמץ שמבטח צריך להוכיח שביצע כדי לברר את חבותו וכדי לקבל ממבוטחה גרסה לגבי מקרה הביטוח, ראוי שהמבטח יפעל לזימון כדין של המבוטח או מי מטעמו...ובמידה שלא יתייצב, שיבקש לממש את הזימון בדרך של צו להבאתו כעד ע"י המישטרה. בנוסף, ינקוט באמצעים סבירים וזמינים כגון בירור מול משרד הרשוי לגבי קיומו של רישיון נהיגה מתאים והזמנת חקירה פרטית (ראו בר"ע (מחוזי ירושלים) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר איי.די.איי – חברה לביטוח בע"מ (נבו, 13.3.07)". כאמור שם גם כאן, אין מחלוקת כי מר מייקל היה מבוטח אצל הנתבעת במועד קרות התאונה.

בבר"ע (י-ם) 2180/06 סתי יעקב נ' ביטוח ישיר "איי.די.אי" חברה לביטוח בע"מ (13.3.07) נקבע: "הנטל להוכיח שאי שתוף הפעולה מנע מהמבטח להקטין את חבותו מוטל על המבטח.... שנית, לא הייתה כל מניעה מלפני המשיבה מלזמן את המשיבים 3 ו-4 לבית המשפט לשם מתן עדות ולממש את הזימון (משלא הופיעו לדיון) בדרך של הוצאת צו הבאה, שאז הייתה יכולה להציג את גירסתם של מבוטחיה בפני בית המשפט., ובהמשך: " המשיבה אמורה הייתה לדעת אם בעל הרכב בוטח על ידה, וככל שביקשה לכפור בביטוח על יסוד טענות כלפי המשיב 3 (הנהג), כמו נהיגה ללא רישיון נהיגה או בתקופת פסילה, ניתן היה לברר פרטים אלה בדרכים אחרות, למשל בירור במשרד הרשוי, הזמנת חקירות ועוד" (ראו גם תא"מ 49576-10-14 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' ענבל שטרית ניסני (24.02.2016)).

באשר למבחן השני, לפיו המבטחת נקטה אמצעים סבירים כדי להשיג את המידע הדרוש לה כדי לזכות בשיתוף פעולה של המבוטח, מצאתי, כי על אף הפעולות שהוצגו על ידיה, היא יכולה הייתה לעשות יותר על מנת לעמוד בנטל הגבוה שנקבע בפסיקה.

...

סיכומו של דבר, באשר למבחן הראשון, נראה כי המבוטח הפר את חובת היידוע שכן עולה כי לא פנה לחברת הביטוח – לא על מנת להודיע על התאונה ולא על מנת להפעילה לצורך כיסוי הוצאותיו.

לא שוכנעתי כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח שעשתה כל אשר לאל ידה ככדי להגיע לבירור החבות ועל כן, מקום בו חב המבוטח, הרי שקיים כיסוי ביטוחי.

על כן , ולנוכח האמור לעיל, אני מורה כי הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 22346 ₪ וכן 1200 ₪ הוצאות משפט וכן 4850 ₪ שכ"ט עו"ד. המזכירות תגבה אגרה מחצית שנייה ותואיל להמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

אדם שמבצע פעולות של חוקר פרטי ללא רישיון מפר את החוק ואת תנאיו הקוגנטיים והוא מסתכן בכך, כי לא יוכל לקבל שכ"ט. בתא"מ (ת"א) 52092-09-11 הראל נ' פלונית (11.12.2012) יישם בית משפט השלום בת"א את פסה"ד בעיניין טרכטנברג הנזכר לעיל וקבע, כי הסכם לבצוע חקירות פרטיות שנעשה בנגוד לסעיף 3 לחוק החוקרים הפרטיים הנו הסכם פסול ובטל לפי סעיף 30 לחוק החוזים.

זאת נקבע גם בפס"ד סולומונוב שם נקבע ע"י כבוד השופטת שטרסברג כהן (לאחר שבית המשפט המחוזי פסק תשלום שכר מכוח סעיף 31 לחוק החוזים) בעמוד 301 לפסק הדין: "פעולת תיווך הנעשית על ידי עורך דין, אינה מזכה בשכר וסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) איננו יכול לרפאה, ולפיכך לא ניתן לקבל שכר ראוי בעבור אותה פעולה". גם כבוד השופט טירקל בפס"ד סולומונוב קבע כי לאור מסקנותיו "אין הוראות סעיף 31 סיפה לחוק החוזים יפות לעניינו ולא ארחיב את הדיבור על כך". (עמוד 305 לפס"ד סולומונוב).

...

לטענת הנתבעת, התובע הינו עבריין מורשע (לרבות בעבירות מרמה ואלימות) אסיר לשעבר, אדם שהורשע בעבר בלא פחות מ-63 אישומים, אשר שינה את שמו מאשר אזרואל לאשר בן עוז והוא ממשיך במעשי ההונאה שאותם ביצע.

התביעה בת.א. 34060-05-19 נדחית בזאת, וכך גם תביעת התובעת בת.א. 54392-11-19.

בהתאם אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ מספר 5146060919 שנפתח ע"י התובעת כנגד הנתבעת.

כמו כן, אני מחייב את התובעים בתשלום שכ"ט ב"כ הנתבעת וכן בהוצאות ההליך בסך של 90,000 ₪.