זיכוי בשל אי הבאת עדות רלבנטית

על רקע טענה שהעלה התובע לזכאות לפצויי פיטורים בנסיבות, הסדרת סיום עבודתו של התובע בהסכמה, לרבות עגון התחייבותו לתת לנתבעת הודעה מוקדמת, קידמה עניין משותף של הצדדים, ועל כן ניתן להבין את מכלול העובדות שהוכחו (ושלא הוכחו בשל אי הבאת עדים רלוואנטיים על ידי הנתבעת), כמתיישבות יותר עם גרסת התובע בדבר הסכמה לשלם לו פצויי פיטורים, מאשר עם הכחשת הנתבעת.

זאת, בכפוף לכך שהמעסיק לא הודיע לקופת הגמל בתוך פרק הזמן הנ"ל על עילה המזכה אותו במשיכת כספי הפיצויים בחזרה לידיו, כמפורט להלן: העובד פוטר או התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים ומתקיימים הוראות סעיף 26 לחוק פצויי פיטורים (קיים הסדר מיטיב, ואפשרות זו מוסדרת בהסכם, בתנאי קופת הגמל או בהסכם קבוצי, סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים חל על הכספים שהופקדו); המעסיק פעל באחד משלושה המצבים המפורטים להלן כדי למנוע את משיכת הכספים על ידי העובד, או למשוך אותם בחזרה: (1) המעסיק המציא לקופה פסק דין הצהרתי של בית הדין לעבודה הקובע כי העובד סיים את עבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, וכספי הפיצויים שייכים למעסיק (אף בתום התקופה למתן הודעתו, בכפוף לכך שהעובד לא משך את כספי הפיצויים מקופת הגמל); (2) המעסיק המציא לקופה אסמכתא המעידה על נקיטתו בהליך משפטי לשלילת פצויי פיטורים (או חלקם) לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק פצויי פיטורים; (3) המעסיק הצביע על עילה לפי דין או הסכם העסקה, המזכה אותו במשיכת כספי הפיצויים (או חלקם), והעובד חתם לאחר מועד סיום יחדי העבודה כי כספי הפיצויים (או חלקם) ניתנים להחזרה למעסיק; משאין מחלוקת כי הנתבעת לא מסרה הודעה כאמור לקופת הגמל, הרי שבתום תקופה של 4 חודשים ממועד סיום יחסי העבודה, התובע היה זכאי על פי דין למשוך את כספי הפיצויים, בהעדר אישור הנתבעת (באמצעות טופס 161א), ומחדלו אינו אמור להיזקף לחובת הנתבעת.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית: הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 31,842.27 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 12,732 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 7,000 ₪.

הם טענו: "כל טענות התובעת בדבר העידר רצף מגורים או בדומה לכך הם דברי שקר מרושעים" (סעיף 24 (ט) לכתב ההגנה; ראו גם סעיף 13 לתצהיר הנתבע).

הנתבע לא פירט למי מהשכנים פנה וסורב; אי הבאת עדים רלוואנטיים, אשר עדותם ודאי יכולה הייתה לשפוך אור על שגרת מגורי המנוחה בדירה, נזקפת לחובת הנתבעים.

תנאי הזכאות אינו מיתקיים בנתבעת, והוא כשלעצמו שולל את האפשרות של הנתבעת לזכות במעמד של דיירת ממשיכה.

...

שוכנעתי כי בתקופה הרלוונטית הטיפול במנוחה לא נעשה בדירה.

שוכנעתי – באופן מובהק – כי הנתבעים לא מסרו גרסה מלאה, מדויקת ובהירה על אודות הזיקה של המנוחה לדירה במועדים הרלוונטיים לעניין.

בתוך 30 יום ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין על סך של 30,000 ₪.

בנסיבות אלו, בהן אין מדובר בטעות אחת מקרית כאמור, הרי שלא עומדת לתובעת חזקת התקינות המנהלית ונטל ההוכחה מוטל על כתפיה (ר' עע"מ 4072/11 עריית בת-ים נ' ירדנה לוי (6.11.12); יצחק זמיר "ראיות בבית המשפט הגבוה לצדק" משפט וממשל א 295 (1993)) במהלך דיון ההוכחות, לא רק שהתובעת לא הרימה את הנטל הנידרש להוכחת מקור הטעות, אלא זו פעלה להסתרת מידע על ידי אי הבאת עדים רלוואנטיים אשר יש בעדותם כדי לשפוך אור על היתנהלות התובעת.

בהיעדר הסבר ביחס למקור ה"טעות", ולהוכחת קיומה (הן ביחס לסיווג מס' הנכס הפיזי בתת חלקה 14 והן ביחס לסיווג הנכס הפיזי בתת חלקה 17 באישורי העברת הזכויות), ולנוכח חוסר ההתאמה בפרטי תת החלקה בדו"חות חיוב הארנונה עליהם מתבססת התובעת בכל הנוגע לתת חלקה 14 (בשים לב שבדו"חות הארנונה מופיע תת חלקה 2), הרי שלא ניתן עוד להסתמך על רשומי התובעת, ואין לומר כי חזקת תקינות המעשה המינהלי פועלת לטובתה.

חזקת תקינות המעשה המינהלי העומדת לזכותו של רשם המקרקעין (אשר לא נסתרה) מלמדת כי זה רשם את הזכויות בנכס על שמו של הנתבע כיורש, לאחר שהוצג לו אישור העברת זכויות מטעם התובעת כאמור.

...

לטענת הנתבע, הנכס נשוא התביעה שפרטיו גוש 863 חלקה 16 תת חלקה 2 כאמור בדו"חות חיוב הארנונה הוא נכס שמעולם לא היה חלק מהעיזבון ולא נרשם ע"ש הנתבע, ולפיכך יש לדחות את התביעה על הסף.

לסיכום התרשמתי כי התובעת המציאה לנתבע אישורים המעידים על העדר חובות ארנונה ביחס לכל 3 הדירות שירש.

מן המסמכים שהוצגו עולה כי טרם הפקת אישורי העברת הזכויות אף גבתה התובעת חיובי ארנונה, ונחה דעתי כי הנתבע הסתמך על אישוריה וכך אף לשכת רישום המקרקעין.

משלא הוכח מקור הטעות הנטענת, לא הוכחה כל תרומה של הנתבע לקיומה של אותה טעות, לא נערכה פניה מקדימה אל הנתבע, אני מורה על דחיית התביעה.

בהתאם להנחיות הסניגוריה הציבורית, ביקש ב"כ המחזיק לשחררו מייצוג המחזיק בשל אי התייצבות המחזיק, ובית המשפט קבע כי בקשה זו תתברר בדיון הבא שנקבע ליום 1.2.10.

בהתאם להלכה הפסוקה אי הבאת עד רלוואנטי שהיה בעל דין יכול להביא לבית המשפט ולא הביאו, חזקה שעדות עד זה פועלת נגד בעל הדין שיכול היה להביאו ולא הביאו.

על כן אי הבאת העדים הנ"ל לעדות מטעם התובעת, פוגעת בעיניינה של התובעת.

האם פעולות התובעת במקרקעין היו כדין: בסעיף 3 לאמנה שנכרתה בין מדינת ישראל לבין התובעת הסכימו הצדדים כי: "הכס הקדוש ומדינת ישראל מכירים בכך כי כל אחד מהם חופשי במימוש הזכויות ובהפעלת הסמכויות אשר לו, ומתחייבים לכבד את העקרון הזה ביחסיהם ההדדיים ובשיתוף הפעולה ביניהם לטובת הכלל." בסעיף זה הכירה למעשה התובעת בסמכות מדינת ישראל ומוסדותיה להפעיל את סמכויותיה גם בקשר לנכסי מקרקעין ולחוק התיכנון והבניה, במיוחד לאור הוראות סעיף 10(1) לאמנה המתייחס לזכותה של התובע לרכוש.

...

לסיכום שאלת האחריות: לאור כל האמור לעיל סבור אני שאין לנתבעות כל אחריות לנזקי התובעת, וכל נזקי התובעת נבעו ממעשיה וממחדליה כפי שפורטו לעיל.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעות.

התובעת תשלם לנתבעות, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בעיניין אי הבאת עד לעדות נשוב ונזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה "אי הבאת עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנימנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד ... אי העדת עד רלוואנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו.."(ראו: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד (1) 239 8/1/1990)).

כך או כך, ההחלטה לדחיית זמונם של העדים לאחר העלאת טיעוני הצדדים לא עמדה למבחנו של בית המשפט המחוזי ועל כן לא יכולה להשמע הטענה "בית המשפט לא אישר לי שום עדים,..." (פרוטוקול עמ' 8 ש' 7).

אבקש להקשות על הלכה זו בתיק שלפני ולא לקבוע אפריורי שתוף בנכס חצוני בשל אי עריכת הסכם ממון שמחריג את הנכס מהתא המשפחתי.

זו אינה טוענת לשיתוף בנכס מכוח ההלכות שנקבעו ביחס לנכס חצוני לאמור, זכותה למחצית שווי הנכס, אלא טוענת בפירוש שהנכס מגיע לה בשלמותו מכוח הבטחת האיש לעשות כן. היא אינה עותרת לזכות מכוח השתוף הזוגי שלה עם האיש אלא, כאמור, נסמכת על הבטחה בעל פה לקבלת הזכות.

...

על כן אני מורה שהאישה תפנה הנכס עד לא מאוחר מיום 5/11/2023.

יודגש שאין לפני לא שווי החברה כפי שנערכה על ידי מומחה להערכת שווי חברות (ככל ששיטת ההערכה זהה לישראל וצרפת) ואין לפני חוות דעת לעניין הדין הזר בעניין זה. איני קובע מסמרות וייתכן אמנם שבהליך נכון יהיה בידי האישה להוכיח זכות שוות כסף ותמורה מחברת הצילום מתקופת הנישואין (ראו עניין ש.כ. הנ"ל), אך לא בדרך ניהול הדברים בהליך זה ולא כך. מזונות משקמים: דין תביעת האישה למזונות משקמים להידחות בשני היבטים: הצדדים אינם חיים יחדיו כבר כ-6 שנים ואין לפני כל עדכון באשר לקושי כלכלי וקשיי הסתגלות – מהות מזונות משקמים, אין לפני כל סכום שחושבת האישה שראוי לפסוק לה. יתרה מכך האישה לא הגישה תביעה למזונות.

דמי שימוש ראויים: תביעת האיש לדמי שימוש ראויים נדחית ולו מהפן הפרוצדורלי, שהוא גם מהותי.