מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

זיכוי בשל אי אמון בעדות התביעה

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

פסילת ראיות הדנ"א וזיכוי המערער היו מובילים לחוסר צדק במובנו הרחב ולפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, ולשיטתי קשה עד-מאד לקבל תוצאה כזו במקרה דנן.
בעירעור שלפנינו הדגיש המערער כי במוצגים אלו טמון פוטנציאל לזיכויו, ולכן אי-מיצוי הבדיקה בעיניינם פגע ביכולתו להיתגונן מפני ראיות הדנ"א. אומר כבר עתה כי גם טענה זו אין בידי לקבל.
התביעה רשאית איפוא להעלות טענת עדות שיטה – הגם שבית המשפט רשאי שלא לאפשר הגשת ראיות שנועדו לתמוך בטענה כזו – ואין לראות בכך משום פגם בהתנהלותה, לא כל שכן בהעדר כוונת זדון מצדה.
...
אשר על כן, כחברי אף אני סבורה שיש מקום לכך שהיועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה יגבשו הנחייה מתאימה, אשר תכלול תבחינים ונהלים לשימוש במאגר ה-דנ"א על בסיס של דמיון משפחתי בין דגימות, תוך התייחסות לשיקולים כדוגמת חומרת העבירה והמאמץ החקירתי שהושקע בפיענוח התיק קודם לפניה למאגר ה-דנ"א (ראו והשוו: Sonia M. Suter, All in the Family: Privacy and DNA Familial Searching, 23 Harv.
בסופו של דבר, תרומתו של שיח זה להליך הפלילי היא חיונית – הן מבחינת עשיית הצדק עצמה והן מבחינת מראית פני הצדק, שאף בערכה לא ניתן להפריז.
כשלעצמי, אינני מקבלת אפוא את ההבחנה בין מרכז הבמה לירכתיה.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לחלופין, יש לזכותה מהטעם של "זוטי דברים". דיון והכרעה הכרעת הדין: ניפתח ונזכיר כי לא בנקל יתערב בית המשפט במימצאי עובדה ובהערכות מהימנות של הערכאה הדיונית ששמעה העדים והתרשמה מהם באופן ישיר.
בית משפט קמא שמע את עדי התביעה נתן אמון בעדותם וקבע כי עדותם מישתלבת עם השכל הישר וההיגיון.
העולה מהאמור הוא כי בית המשפט קמא ביסס את מסקנתו על העדויות שנשמעו בפניו ובהם נתן אמון, ולפיכך לא ראינו להתערב במימצאי העובדה אותם קבע בית המשפט קמא.
...
"תוצאות המעשה" אמנם לא הסבו נזק גופני למתלונן אך גם אנו סבורים כי תחושת הביזוי וההשפלה היא התוצאה הברורה, שאינה דורשת הוכחה, הנגרמת ממעשה המכוון להשפלה בפרט כשהוא נעשה בפני אנשים.
יריקה מהווה אקט של ביזוי והשפלה שכלל לא ניתן להתייחס אליו כאל "זוטי דברים". באשר ל"אינטרס הציבורי", גם בעניין זה אנו סבורים כי זוהי התנהגות תוקפנית ומכוערת שאינה בבחינת זוטות כלל וכלל.
סוף דבר, אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.

בהליך ערעור פלילי תעבורה (עפ"ת) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

המערער אינו מיתעלם מההלכה לפיה ערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב במימצאי עובדה ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אך הוא סבור כי ענייננו הנו אחד החריגים להלכה הנ"ל. לדידו, גם אם בית המשפט קמא נתן אמון בגירסת עדי התביעה וקבע מימצאי מהימנות לגביהם, "הרי לא ניתן להיתעלם כי בית המשפט קמא היתעלם מבחינת מהימנות הזיהוי, ומאותם מבחנים אשר אומצו בפסיקה לשם הרשעה על בסיס עדות זהוי" (ההדגשה במקור - א' ס').
לפי המערער, בהיעדר כל הכרות מוקדמת בין המערער לבין שני עדי התביעה, בית המשפט קמא אמור היה לבחון את מהימנות הזיהוי בזהירות רבה, במיוחד שעה שהשוטר מאור אישר כי צפה במערער מבעד חלון הרכב כשהוא מחזיק טלפון ביד ימין, צמוד לאוזן ימין וזאת למשך פרק זמן קצר של 2-4 שניות.
המערער סבור כי לכל הפחות היה צריך לזכותו מחמת הספק.
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על צרופותיה ובעיקרי הטיעון, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ולאחר שעיינתי בתיק של בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.
משכך, דין הערעור גם בעניין זה להידחות.
סוף דבר השורה התחתונה היא, כי דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות.

בהליך ערעור פלילי תעבורה (עפ"ת) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

יצוין, כי במסגרת ההליך בבית המשפט קמא לא היתה מחלוקת על עובדות כתבי האישום, שהמערער אף הודה בהן, אלא נטען כי עומדות לזכות המערער מספר הגנות ובהן הגנה עצמית, הגנת כורח והגנת צידוק, ועל כן נקבע שאין צורך בשמיעת עדי התביעה אלא בשמיעת פרשת ההגנה בלבד, ובסופו של דבר, נשמעה רק עדותו של המערער.
עוד יצוין, כי במסגרת ההליך, המערער היה מיוצג ע"י סניגור מטעם הסנגוריה הציבורית, הגם שבמהלך הדיונים הובע חוסר אמון מצד המערער בסנגורו, אך בית המשפט לא שיחרר את הסניגור מייצוג, וסוכם כי הוא יסייע למערער בסדרי הדין ובכל הקשור בחוות דעת פסיכיאטריות שהתקבלו בעיניינו.
בית המשפט היתייחס בנוסף לטענות בדבר הגנה עצמית, כורח וצורך שהעלה המערער, וקבע כי הן לא מתקיימות בעיניינו, וזאת לאור העולה מעדותו של המערער בפניו, כי הוא נהג ברכב לא משום איום על חייו או צורך מיידי בהצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, וכי הוא נוהג ברכב מדי יום לצרכים שונים, שכן אין לו כסף לתחבורה ציבורית.
לאור הערת בית המשפט כי הנקודה העומדת במוקד העירעור אינה האם בית המשפט צדק כאשר זיכה אותו מחמת אי שפיות הדעת, שכן במסגרת ערעור ההגנה לא ניתן לבטל החלטה זו, טען המערער כי הוא לא טוען שיש לבטל את החלטת בית המשפט קמא בדבר זיכויו כאמור, אלא שיש לזכותו מסיבות אחרות נוספות, שאותן היה על בית המשפט קמא להעדיף.
ניתן היום, כ"ט אב תשפ"ג, 16 אוגוסט 2023, בהיעדר הצדדים.
...
יצוין, כי במסגרת ההליך בבית המשפט קמא לא היתה מחלוקת על עובדות כתבי האישום, שהמערער אף הודה בהן, אלא נטען כי עומדות לזכות המערער מספר הגנות ובהן הגנה עצמית, הגנת כורח והגנת צידוק, ועל כן נקבע שאין צורך בשמיעת עדי התביעה אלא בשמיעת פרשת ההגנה בלבד, ובסופו של דבר, נשמעה רק עדותו של המערער.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובתיק בית המשפט קמא, מצאתי כי דין הערעור להידחות.
נוכח כל האמור, לא מצאתי עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא, ועל כן הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

התובע לא בנה מחיצות פנימיות: קיימת מחלוקת בין הצדדים על שווי הזיכוי לנתבעים בגין אי ביצוע חלוקת פנים.
נזק שניגרם לנתבעים, בגובה המע"מ, בשל אי הוצאת קבלה/חשבונית על התשלום בסך 10,000 יורו.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים ובמוצגים ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועדיהם, ושקלתי את הטענות בסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל בחלקה הארי, כפי שיוסבר להלן.
למעשה, בעיניין זה, עומדת לבדה עדותו של הנתבע, הסותרת את האמור בהסכם, ולכן אין לקבלה.
לטעמי, הוכח כי התמורה שנקבעה עבור בניית שלד קומה א' היא בסך 250,000 כולל מע"מ. בעיניין זה, הנתבע העיד באופן ספונטאני, מספר פעמים, כי התובע דרש ממנו לשלם 250,000 ₪ וכי הסכים למחיר זה. עוד העיד הנתבע, ובהקשר זה אני נותנת אמון בעדותו, כי התובע ערך בכתב ידו תרשומת של עלויות והגיע לסך 248,000 ₪, סכום שלא היה מרוצה ממנו (נ/1), ודרש 250,000 ₪.
...
מכאן שלא ניתן לקבל טענת קיזוז זו. גם יתר דרישות הקיזוז דינן להידחות – מאחר וקבעתי שכל הסכומים שסוכמו בין הצדדים, או שיש לחשבם לעניין התוספות והשינויים, כוללים מע"מ, הרי גם את התשלומים ששילמו הנתבעים יש להחשיב ככוללים מע"מ. אין מקום איפוא להפחית שוב מע"מ ביחס לתשלום בסך 10,000 יורו.
אשר לנזק שנגרם בגין חפירת יתר, שוכנעתי כי חפירת היתר בוצעה שלא ע"י התובע, אלא ע"י בעל מקצוע אחר ובהתאם למדידות שלא התובע ערך אלא המודד.
סיכום בהינתן כל הנאמר לעיל, אני מחליטה לקבל התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, את הסכומים הבאים: 42,000 ₪ בגין יתרת החוב עבור בניית קומת הקרקע וקומה א', בניכוי הסכום ששולם.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו