זהוי – הפן המשפטי
בשיטת המשפט, מספר דרכים נתונות לצורך זהוי חזותי של חשודים, ובהן מסדר זהוי חי, זהוי באמצעות תמונות, עיון באלבום, מסדר זהוי מאולתר וזיהוי ספונטאני (ע"פ 10360/03 מכרם שדיד נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2.3.2006)).
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט י' טירקל בין היתר בע"פ 6508/02 פלוני נ' מ"י (6.2.2003):
"הכל מסכימים כי זיהויו של אדם הוא מקור לא אכזב של טעויות וטעויות כאלו בזיהויו של אדם, גרמו למקרים טראגיים של עוות דין ... הרשעתו של אדם על פי זהוי בלבד היא דין קשה, הנעשה קשה שבעתיים כאשר לא הוטל ספק במהימנותו של העד המזהה, והשאלה היחידה היא אם אפשר לסמוך על כוח זיכרונו הוויזואלי ... לפיכך נהגו בתי המשפט במקרים כאלה בזהירות מופלגת וכאשר לא היה הזיהוי בטוח כל צורכו לא הסתפקו בכך ונזקקו לראיה מסייעת לצורך ההרשעה ...".
מכאן, נקבע מבחן כפול לצורך הערכת ראיית זהוי, וזאת בדרך של: "מהימנות העד המזהה" לצד "אמינות הזיהוי". ביחס ל"אמינות הזיהוי" נקבע כי יש לבחון את הזיהוי הן ברובד הסובייקטיבי והן ברובד האובייקטיבי:
"מחד גיסא – נבחנת יכולתו האישית של העד לחרות בזכרונו רשמים חזותיים ומכוחם "לזהות" בני אדם על פי חזות פניהם; ומאידך גיסא - נבחנת האפשרות של טעות ב"תום לב", על רקע של סטייה מן הכללים שלפיהם יש לקיים מסדר זהוי פורמלי" (י. קדמי "על הראיות" (2009), חלק שלישי, עמ' 1211).
מחדלי החקירה בתיק, נוגעים באופן ישיר לליבת המחלוקת ולסוגיית הזיהוי ובהעדרם כאמור, לא ביססה המאשימה את אשמתו של הנאשם במיוחס לו.
סוף דבר
נוכח מחדלי חקירה משמעותיים, העידר הראיות הנדרשות לעניין הזיהוי, אפשרות לזיהום הזיהוי, והמשקל הנמוך של ראיית הסיוע בהתייחס למכלול הראיות בתיק, ומנגד גירסתו של הקטין, אני מורה על זכוי הקטין מהמיוחס לו.
ל- *', נפגעת העבירה אבקש להדגיש כי לא קיימת מחלוקת אשר לעצם הפגיעה בה. כאמור מצאתי עדותה מהימנה לעניין הפגיעה בה ומבקשת לחזק אותה על אומץ ליבה וכי תמשיך להיות מלווה על ידי משפחתה וגורמים נוספים ככל שיידרש.
...
אקדים ואציין כי אין בלבי ספק אשר לרצונה הטבעי והמובן של האם למצוא את מי שפגע בבתה היקרה לה. לצד זאת, לא שוכנעתי מעדותה ומהגרסאות המונחות לפניי כי קיימות הראיות הנדרשות על מנת לקבוע כי הקטינה פגשה את הנאשם קודם לאירוע, ולא כי זיהתה אותו בעצמה בתחנת האוטובוס, כמי שפגע בה.
האם שמעה מהקטינה על הארוע, ולאחר שהשכנים - משפחת ** מסרו את שמו של הקטין כמי שהיה אצלם יום קודם, יצאה האם עם הבת לתחנת האוטובוס, שם נכח הנאשם.
. "אם הראיה המסייעת אינה מתייחסת לנקודה ממשית שבמחלוקת, היא אינה מחזקת את המסקנה לפיה מתקיימים יסודות העבירה"
בצדק הפנתה המאשימה לכך כי ככל שהנאשם מרחיב את יריעת המחלוקת, אזי יקל לאתר ולהוכיח ראיית סיוע, אולם המסקנה אותה למדה מכך בענייננו- שגויה.
מחדלי החקירה בתיק, נוגעים באופן ישיר לליבת המחלוקת ולסוגיית הזיהוי ובהעדרם כאמור, לא ביססה המאשימה את אשמתו של הנאשם במיוחס לו.
סוף דבר
נוכח מחדלי חקירה משמעותיים, העדר הראיות הנדרשות לעניין הזיהוי, אפשרות לזיהום הזיהוי, והמשקל הנמוך של ראיית הסיוע בהתייחס למכלול הראיות בתיק, ומנגד גרסתו של הקטין, אני מורה על זיכוי הקטין מהמיוחס לו.
ל- *', נפגעת העבירה אבקש להדגיש כי לא קיימת מחלוקת אשר לעצם הפגיעה בה. כאמור מצאתי עדותה מהימנה לעניין הפגיעה בה ומבקשת לחזק אותה על אומץ ליבה וכי תמשיך להיות מלווה על ידי משפחתה וגורמים נוספים ככל שיידרש.
