עוד מזכירה התובעת כי מדובר בעדות יחידה שאינה נתמכת מבחינה חיצונית, ולכן אם בית המשפט יבחר להסתמך על עדותו, הוא יצטרך לעשות כן על פי הוראות סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
לטענת התובעת, היא הוכיחה שהשאילה לנתבע לצורך קיום הסכם ההפצה 3 מכולות קרור גדולות לאחסנת גלידה וכ-455 מקררי גלידה המפוזרים בחנויות (סעיף 15 לתצהיר זהר).
מסקנתי זו נסמכת על סתירות רבות בעדותו, כך לעניין גירסתו הפתלתלה וזגזוגיו באשר למשך הזמן בו מתגורר ברח' רוגוזין (10-15 שנה לעומת "מעל 30 שנה", עמ' 9 לפרו' שו' 32-33 לעומת עמ' 163 שו' 9-18); כך, בנוגע לקיומו/אי קיומו של הסכם בין הצדדים, האם חתם עליו אם לאו – ראו עדותו בעמ' 157 שו' 26-29, עמ' 158 שו' 13 לעומת עדותו בעמ' 159 שו' 21-23.
לאחר ששקלתי את השיקולים הללו; בהיתחשב בגובה הפצוי הסטאטוטורי המאקסימאלי הנזכר בחוקים מכוחם תובעת התובעת (100,000 ₪); פוסקת אני לזכות התובעת פיצוי כללי בסך של 200,000 ₪, כשסכום לוקח בין היתר את אובדן הרווח; אי החזרת ציוד; נזק תדמיתי; שימוש שלא כדין בקניין הרוחני; תחרות בלתי הוגנת, והכל כמפורט לעיל.
...
לגרסת התובעת, בשנת 2019 היא הגיעה לכלל מסקנה כי אין ברצונה לחדש את החוזה לשנים נוספות, בין היתר לאור התנהלות בעייתית של הנתבע.
סיכום הנזקים וסיום
הגעתי לכלל מסקנה שהנתבע השתמש שלא כדין בקניין של התובעת, הן הפיזי והן הרוחני, וזאת לאחר שהסתיימו כדין היחסים בין הצדדים; הגעתי לכלל מסקנה שהנתבע לא ביצע העברה מסודרת של אזור ההפצה, ביצע תחרות בלתי הוגנת באזור וגרם לתובעת אובדן לקוחות ואובדן מכירות, אם בפרק הזמן שחלף עד להחלטות שניתנו ע"י מותב זה וע"י בית המשפט העליון ואם באופן כללי; הגעתי לכלל מסקנה שהנתבע לא השיב את הציוד שקיבל במלואו וגם בכך גרם לתובעת נזקים.
בנוסף, נעתרת אני לעתירות למתן סעדים קבועים, והכל כמפורט בסעיף 76 א'-ד' לכתב התביעה.
לאור כל האמור לעיל, ולאור המסמכים והאסמכתאות אשר צורפו כנספח לסיכומי התובעת, קובעת אני כי על הנתבע להשיב את האגרה באופן יחסי לסכום שנפסק; להשיב את הוצאות העדים (ככל ששולמו); להשיב את הוצאות ההקלטה (ככל שמדובר בהקלטה שאינה על חשבון בית המשפט) וכן להשתתף בשכר טרחת באי כוחה של התובעת בסך של 75,000 ₪.