עוד צוין בהכרעת הדין, כי סרוב לבדיקת מאפיינים, אינו מהוה עבירה, אולם הסרוב יכול לשמש חזוק לקיומו של החשד הסביר.
לאור כול האמור, קבע בית המשפט קמא, כי עיכוב המערער היה כדין ובהנתן כי היתקיים חשד סביר כי הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור, הרי סרובו למסור דגימת שתן, היה סרוב שלא כדין.
היא מבססת את כל טיעונה על ההנחה שעיכובו של המערער היה בלתי חוקי, בהעדר חשד סביר, באופן שממוטט את המגדל כולו.
בפרשה זו, דחה הרכב הערעורים של בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א' טל, וכב' השופטים ז' בוסתן וד"ר ש' בורנשטין) את ערעור המדינה, על זיכויו של המערער בבית משפט השלום ברמלה, מעבירה של החזקת סכין, מאחר שנפגעה זכותו של המשיב להליך הוגן.
...
וכך נאמרו הדברים:
"אנו סבורים כי בחינת הפגמים, מחד, והראיות המפלילות, מאידך... ראוי שתיעשה כמכלול אחד שלם, בהתחשב בכך כי מדובר ברצף אירועים הבנוי חוליות הכרוכות זו בזו. לפיכך נראה לנו כי גישת המערערת, המבקשת להפריד את האירוע לשלבים שונים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו – העיכוב, החיפוש, מציאת הסכין, התשאול, החקירה במשטרה והעדות בבית המשפט – היא הפרדה מלאכותית החוטאת למציאות".
כאשר בוחנים את רצף האירועים ואת החוליות הכרוכות זו בזו במקרה שלפניי, אני מגיע למסקנה, כי התקיים במקרה זה יסוד סביר לעיכובו של המערער.
סוף דבר
לאור כול האמור לעיל, הערעור נדחה.
