בקשת המדינה לפי סעיף 63 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), להשית על המשיב ערבויות להבטחת התייצבותו להליך העירעור, לאחר שזוכה מכל המיוחס לו בכתב האישום.
דיון
סעיף 63 לחוק המעצרים קובע:
"זוכה נאשם, בוטל האישום או הופסקו הליכי המשפט, ישוחרר מיד ממעצרו, אם הוא עצור; ואם שוחרר בערובה...יופטרו הוא וערביו מערבותם ויוחזר העירבון הכספי...; ואולם, אם הודיעה התביעה כי בדעתה להגיש ערעור, רשאי בית המשפט לשחררו בערובה מטעמים שיירשמו, או להורות על מעצרו לתקופה שלא תעלה על 72 שעות לשם הגשת הודעת העירעור".
על פי לשון הסעיף, ביטול הערבויות הוא הכלל, והותרתן היא החריג, שיש להצדיקו בטעמים שירשמו.
כך נאמר: "קשה להלום כי המשיב יסכן את כל עיסוקיו, ויותר מכך, יסכן את הסכום של 100,000 ₪ שהפקיד, ויותר מכך, יסכן גם את שני ערביו שערבו בסכום של 100,000 ₪ כל אחד להבטחת התייצבותו להמשך ההליכים – כל זאת כאשר לא ידוע לו איך וכיצד יסתיים העירעור, האם העירעור יתקבל, ואם כן, מה תהא מידת ההחמרה בעונשו".
בע"פ 7156/14 מדינת ישראל נ' שלמה ניאמצ'יק (נבו 4.11.2014) זוכו המשיבים בבית המשפט המחוזי מעבירה של רצח.
...
בנסיבות אלה, ובהיות המשיב תושב רצועת עזה, שם משפחתו ושם מרכז חייו, קבע כב' השופט עמית, כי די בכך כדי להיעתר לבקשה.
על כן אני מורה כי עד למתן החלטה אחרת בבית המשפט העליון, המשיב יפקיד ערבויות כדלקמן לצורך הבטחת התייצבותו להליך הערעור:
הפקדה כספית בסך 1,000,000 ₪.
