החומרה היתרה במעשי הנאשם נובעת מטיב העבירות שבהן הורשע (ריבוי עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפה לחוק העונשין, שהעונש לצד כל עבירה הוא חמש שנות מאסר, וריבוי עבירות של שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 420 לחוק העונשין, שהעונש לצד כל עבירה הוא שלוש שנות מאסר), לעומת העבירה שבה הורשעה לוי (הפרת אמונים על־ידי עובד ציבור, לפי סעיף 284 לחוק העונשין – שהעונש לצידה הוא שלוש שנות מאסר), והעובדה שהנאשמים שילשלו לכיסם רווחים מבצוע העבירות.
...
ואולם, הפרמטרים הללו, שבמקרה דנן הם בעלי השפעה כבדה מאוד, מביאים אותי למסקנה שבמקרה דנן, העונש הכולל שיש להטיל על הנאשם הוא 30 חודשי מאסר בפועל.
לנוכח האמור, אני קובעת שהנאשם ישלם פיצויים רק לשני החסויים שעודם בחיים, והם ש.מ ו-ב.ש, בסכומים שאפרט להלן.
סיכום
על יסוד כלל השיקולים שפירטתי לעיל, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:
הנאשם:
מאסר בפועל בן 30 חודשים;
מאסר בן 8 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה שבה הורשע מסוג פשע;
מאסר בן 4 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה שבה הורשע מסוג עוון;
קנס בסך 80,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תמורתם.
