מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זיוף, שימוש במסמך מזויף וסחיטה באיומים בפרשת קרקעות בנצרת

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בש"פ 4684/15 לפני: כבוד השופט י' עמית העורר: עאדל פלאח נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת למעצר עד תום הליכים בתיק מ"ת 39899-05-15 שניתנה ביום 16.6.2015 על ידי כבוד השופט ת' כתילי תאריך הישיבה: ה' באב התשע"ה (21.7.2015) בשם העורר: עו"ד אורי בר-עוז ועו"ד אלעד אלימלך בשם המשיבה: עו"ד עמרי כהן החלטה
לאחר מכן, הנאשמים עשו שימוש במסמכים המזויפים על מנת להסדיר את רישום הבעלות על הקרקעות ברשויות המדינה השונות על שמם או על שם מי ממשפחתם.
בגין כל אלה, מיוחסות לעורר העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (9 עבירות); זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין (11 עבירות); שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין (11 עבירות); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין (6 עבירות); ניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין בצרוף עם סעיף 25 לחוק העונשין (6 עבירות); ניסיון לקבל דבר במירמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין בצרוף עם סעיף 25 לחוק העונשין (2 עבירות); שבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין (2 עבירות); מסירת הצהרה לא נכונה ביודעין לפי סעיף 98 (ג) ו-(ג1) לחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מסוי מקרקעין) (11 עבירות); מסירת ידיעה לא נכונה במטרה להיתחמק ממס לפי סעיף 98 (ג2) לחוק מסוי מקרקעין (11 עבירות); הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (4 עבירות); מירמה לפי סעיף 220 (4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה (2 עבירות); סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין (3 עבירות); הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) בצרוף עם סעיף 249א(2) לחוק העונשין (עבירה אחת).
בערר שלפניי הדגיש העורר את הנקודות הבאות: (-) כל המעורבים בפרשה כבר שוחררו לחלופה של מעצר בית, חלקם בהסכמת המאשימה ואף ללא תסקיר, לרבות עו"ד דן שפריר, שהוגדר על ידי המאשימה כ"מוח" שמאחורי פרשיות המירמה והזיוף.
...
לעיתים, מוביל קריטריון אחד למסקנה כי נאשם אחד מסוכן מחברו, אך קריטריון אחר מעיין את כפות המאזניים שכן הוא מצביע על המסקנה ההפוכה (דברי השופטת ע' ארבל בבש"פ 8623/10 ידידיה סאלם נ' מדינת ישראל בפסקאות 7-6 (5.12.2010)).
עוד בהקשר של "אחידות המעצר" אביא מדבריו של השופט חשין בבש"פ 2046/02 זינאב נ' מדינת ישראל (12.3.2002): "בהידרשו לבקשה לעצור את פלוני עד תום ההליכים, שומה עליו על בית-משפט לבדוק ולבחון את עניינו הפרטיקולרי של פלוני מבחינת התנאים המוקדמים הנדרשים למעצר. נניח עתה כי לאחר בדיקת חומר הראיות שלעניין מגיע בית-משפט לכלל מסקנה כי נתקיימה בו בפלוני אחת מן העילות המצדיקות מעצר; למשל, קיומו של יסוד סביר לחשש כי שחרורו של פלוני או אי-מעצרו יביאו לשיבוש הליכי משפט. נוסיף עוד ונניח, כי באותה פרשיה עמד לדין נאשם אחר אף-הוא, נאשם שעניינו זהה לעניינו של פלוני, וכי אותו נאשם שוחרר ממעצר. הנה הם שני השיקולים העומדים זה אל-מול זה: מעבר מזה, השיקול המצדיק מעצר, ומעבר מזה, שיקול ההפליה המצביע אל-עבר שחרור ממעצר. שיקול ההפליה ועקרון "אחידות המעצר". בהתייצב שני השיקולים זה-כנגד-זה: מה יעשה שופט ולא יחטא? דעתי בשאלה זו הבעתי באותם מקומות שהבאתי לעיל ואין לי אלה לחזור על תמציתם.
בשלב זה, ובכפוף לאמור בסעיף 7 סיפא לעיל, הערר נדחה.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בש"פ 5319/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות העורר: ג'סאן ערטול נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.7.2015 במ"ת 39899-05-15 שניתן על ידי כב' השופט ת' כתילי בשם העורר: עו"ד ראפי מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר החלטה
בגין מעשים אלה מייחס כתב האישום לעורר עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה וסחיטה באיומים.
באשר לאיסור שהוטל על העורר לעסוק בעריכת דין מציינת המשיבה כי איסור דומה הוטל על כל עורכי הדין המעורבים בפרשה וכי העובדה שהעורר לא נימנע מעיסוק זה עד כה יש בה אכן כדי לעורר ספק באשר לאמון שאפשר לתת בו. המשיבה מכירה בכך שנפל פגם מסוים בבקשה להארכת מעצרו של העורר בשל העידר פירוט והנמקה מספיקים בכל הנוגע לתנאי השיחרור של העורר, שנוסחו על דרך הפניה אל ההחלטה בעיניין מעצר הימים.
...
המשיבה טוענת כי דין הערר להידחות וכי הטענות שמעלה העורר הועלו, נידונו ונדחו בהחלטתו של בית משפט זה בבש"פ 4011/15.
דין הערר להידחות.
העובדה שהעורר נטל דרור לעצמו והמשיך בעיסוקו כעורך דין למרות החלטתו של בית המשפט קמא מיום 1.6.2015, נזקפת אף היא לחובתו בהקשר זה. מכל מקום ככל שהאיסור האמור לא היה ברור לעורר - טענה המעוררת תמיהה כשלעצמה - הרי עתה לאחר החלטתו של בית המשפט קמא מיום 16.7.2015, אין עוד מקום ל"אי הבנות" מצדו בעניין זה. אשר על כן, הערר נדחה.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בקשות לעיכוב ביצוע גזרי דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.11.2019 ומיום 1.12.2019 (כבוד השופט ע' טאהא) ב-ת"פ 30932-05-15, ת"פ 39880-05-15 ו-ת"פ 60665-06-15, שבגדרם הושתו על המבקשים, בין היתר, עונשי מאסר פועל הנעים בין 24 ל-40 חודשים.
לצד זאת, פאלח זוכה משני אישומים של סחיטה באיומים, מארבעה אישומים של קשירת קשר לבצוע פשע, מאישום של זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ושל שימוש במסמך מזויף, משלושה אישומים של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, משני אישומים של מסירת הצהרה לא נכונה לרשויות המס ביודעין, מעשרה אישומים של מסירת ידיעה לא נכונה לרשויות המס במטרה להיתחמק מתשלום מס ומאישום של הדחה בחקירה.
שפריר טוען כי קיימת סתירה מהותית בהכרעת הדין בעיניינו, כאשר נקבע מחד גיסא כי הלה לא קשר עם יתר הנאשמים במטרה להשתלט שלא כדין על הקרקעות ומאידך גיסא נקבע כי הוא עצם את עיניו בכל הנוגע לשימוש במסמכים המזויפים – ולטענתו אין בכוחן של הראיות הנסיבתיות שעליהן מבוססת הכרעת הדין בעיניינו כדי להוביל להרשעתו.
המשיבה מיתנגדת לעיכוב ביצוע גזרי הדין, ובפתח הדיון לפניי אף הוסיפה באת כוחה כי הגישה גם כן ערעור מצידה, בשלב זה ללא נימוקים, על זיכויו של שפריר מהעברות של קשירת קשר לבצוע פשע ושל זיוף מסמכים; וכן על תקופת עונש המאסר בפועל וגובה הקנס שהושתו עליו, על פאלח, על מרשי ועל נאשם אחר בפרשה.
...
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה תוך שציין כי הגשת ערעור כאמור מחייבת השקעת זמן ומאמצים רבים וזאת משום ש"מדובר בתיק רחב היקף, נשמעו עשרות ישיבות הוכחות, אלפי עמודי פרוטוקולים נכתבו ואלפי מסמכים ואף מעבר לכך, הוגשו כראיות"; והורה על עיכוב ביצוע עונשי המאסר בפועל עד ליום 5.1.2020, חרף התנגדות המשיבה.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשות לעיכוב ביצוע, בנספחיהן הרבים ובתשובה להן והיטיתי אוזן לטענות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל דעה כי יש לשעות להן ולהורות על עיכוב ביצוע עונשי המאסר בפועל שהוטלו על המבקשים.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

בגין מעשים אלה, מייחס כתב האישום למבקש עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ואיומים.
בחלוף הזמן, הוקלו תנאי שיחרורו של המבקש: כך, ביום 27.10.2015 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ולפיה הותר למבקש לצאת לעבודה במשרדי חברת "עיסא ערטול" העוסקת בממכר מוצרי מזון בנצרת עילית, בימים ב' – שבת, בין השעות 08:00 ו- 17:30; ביום 11.7.2016 נדחתה בקשתו של המבקש לעיון חוזר, במסגרתה הוא ביקש לאפשר לו לשהות מחוץ לביתו ללא הגבלה בשעות היממה ולעסוק בעריכת דין.
זאת, בשל חומרת המעשים ומהות המעשים המיוחסים למבקש, שהנם בלב ליבו של מיקצוע עריכת הדין, וביניהם עבירות של זיוף יפויי כוח ותצהירים, הדחת עדים וסחיטה באיומים, עבירות הנוגעות באופן מובהק בחשש לשיבוש הליכי המשפט.
בכל הנוגע לתנאי מעצר הבית - ועל כך אף המשיבה איננה חולקת, חלוף הזמן הניכר מצדיק הקלה בתנאים החלים על המבקש וזאת בהיתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לו ומידת מסוכנותו, אל מול עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות ובהיתחשב בכך שפרשת התביעה מצויה בישורת האחרונה, באופן המקהה מן החשש לשיבוש הליכי המשפט בעת הזו.
...
בעניין זה סבורני כי חלוף הזמן, כשלעצמו, אין בו כדי להצדיק עיון חוזר באיסור זה. ראשית, יש להזכיר כי בעניינו של המבקש נקבע בבית המשפט העליון, ברחל בתך הקטנה, כי קיימת הצדקה לאסור על המבקש לעסוק בעריכת דין עד תום ההליכים (בש"פ 5319/15, החלטה מיום 16.8.2015).
כך נקבע בפסקה 8 באותה החלטה: "... גם אם בעקבות הימשכות ההליכים יהיה מקום לשוב ולשקול את תנאי מעצר הבית המלא של העורר, דומני כי ההחלטה שלא לאפשר לו לשוב לעיסוקו כעורך דין עד תום ההליכים היא החלטה ראויה ונכונה. זאת בהינתן האישומים המיוחסים לו, אשר להם זיקה ישירה לעיסוקו זה וכן בהינתן הראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו בהם...". חלוף הזמן לא שינה ממסקנה זו, חרף הפגיעה בחופש העיסוק של המבקש.
נוכח זיקה מובהקת וישירה זו, בין העיסוק בעריכת דין לעבירות המיוחסות למבקש, אין מקום גם להיעתר לבקשתו החלופית של המבקש, לעסוק בתחומים שאינם כרוכים בעסקאות במקרקעין, הגבלה שקשה יהיה לאוכפה באופן שיבטיח שלא יישנו עבירות דומות.

בהליך ערר מ"י (עמ"י) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

מדובר באותה פרשייה של תעשיית מירמה וזיוף על מנת להשתלט על קרקעות באיזור נצרת והסביבה.
אציין שבמסגרת הפרשייה נתפסו מעל 14 ייפוי כוח נחזים להיות ייפוי כוח משנות ה- 40, כולם נימצאו מזויפים לאור חוו"ד של מעבדות מז"פ. העורר מיוחסות לו עבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, אך בד בבד מיוחסות לחשוד גם עבירות של סחיטה באיומים, איומים, תקיפה, עבירות של ייצור, הכנה והפקה על פי פקודת הסמים המסוכנים, עבירות המקימות מסוכנות סטאטוטורית מעצם טיבן וטבען.
העורר מכחיש את עניין הזיוף, לטענתו מדובר בקרקעות שנמצאות בחזקת משפחתו משנת 47 ומסמכים שהגיש לעניין המקרקעין השני לביהמ"ש המחוזי בחיפה במסגרת פס"ד הצהרתי נימצאו אותנטיים בבדיקת מעבדה.
...
לאחר שעיינתי בדברי הצדדים מצאתי כי אכן יש מקום לפקח על החקירה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו