זיוף תעודת הסמכה משרד הבריאות

תעודה זו הנה תעודת הסמיכה הזהה לתעודה אותה קבלה התובעת במסגרת לימודיה באותה מוסד לימודי, מכללת "תלתן", לפיכך לא ברורה טענתה של הגב' ויצמן בעיניין זה. משנשאלה בחקירתה האם היא טוענת כי מדובר בתעודה מזויפת השיבה בתחילה כי אינה יודעת, ובהמשך כי יכול להיות, אולם אין לה הוכחות לכך.

בנוסף, משנשאלה האם פנתה למשרד הבריאות להתלונן כי היא מתחזה לרופאה העידה כי לא פנתה למשרד הבריאות, כי עשתה בירור באתר של רופאים בישראל והבינה כי מציגה את עצמה כרופאה, כי בקשר לנטורופתיה לא ניתן לבדוק במשרד הבריאות, כי יש בידה הקלטה, ובהמשך כי לא פנתה למשרד הבריאות בתלונה מאחר ומדובר בתחום של פיתוח(שם, עמ' 25 שורות 26- 31).

...

לאור זאת, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר; התביעה העיקרית נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

השופטת י' וילנר: עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים כי נורה למשיבים 4-1 (להלן: המדינה) לבוא וליתן טעם מדוע לא יעמידו את המשיב 5 (להלן: הדרי) לדין פלילי בגין זיוף, היתחזות כבעל תעודה, העברת הדרכות שלא בסמכות ועוד.

כן נחקרו הרופאים אשר הישתתפו בהכשרות שערך הדרי; כמו גם בעלי תפקידים רלוואנטיים במשרד הבריאות; והרופאים אשר חתימותיהם הופיעו על תעודות ההסמכה.

...

עוד נטען כי אף גרסתו של הדרי בחקירה, לפיה חתימותיהם של רופאים נוספים הופיעו על תעודות ההסמכה מאחר שאלו סייעו לו בעבר בהכנת תוכנית הכשרה לרופאים – תומכת במסקנה כי קיים קושי ראייתי להעמידו לדין פלילי.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובות המשיבים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק ורשויות התביעה.

סוף דבר: העתירה נדחית.

עוד נטען בכתב האישום כי במהלך עסקיה אלה יצרה הנאשמת שורה של מצגי שוא בעיני הפונים, שכללו תליה של שלט על דלת הדירה הכולל את המילים "ד"ר שניידר"; תליית תעודות מזויפות בשפה האנגלית הנחזות להיות תעודות הסמיכה על שם ד"ר שרונה חכם על קירות החדר ששמש כקליניקה; שימוש בגיליונות של עתון "הרפואה" שנשלח למשכיר הדירה והצגתם בפינת ההמתנה; הצגתה בעיני החולים כרופאה קונבנציונלית שפנתה לטפול האלטרנטיבי; שימוש בתואר "דוקטור" בעלון ובאתר המרפאה; והצגת מצג כאילו היא בעלת ניסיון רב-שנים בטיפול בחולי סוכרת, אגב הבטחה של ריפוי ותוך מסירת פרטי הנאשם כממליץ.

לעניין התעודה מה- International Council of Homeopathic Physicians, שנחזית להיות תעודה שהוצאה באונטריו, קנדה, העידה אלינה פופרנו, מהאגף לאכיפה ופקוח במשרד הבריאות (ע"ת 90), כי ערכה בירור עם גופים בעלי שמות דומים (אך לא זהים) בקנדה.

...

על מכתב זה חתמה הנאשמת בשם "ד"ר שרון". התמונה העולה ממכלול הראיות שהובאו בעניין אישום 13 היא שהנאשמת התיימרה להעניק טיפולים לאנשים הסובלים מבעיות נפשיות קשות, אף שאינה בעלת הכשרה מתאימה לעשות כן. כמו-כן התיימרה הנאשמת לאבחן בעיות קשב וריכוז, ולטפל בילדים המאובחנים כסובלים מבעיות קשב וריכוז, אף זאת ללא כל הכשרה מתאימה.

לפיכך אני מרשיע את הנאשמת בעבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, כאשר ריבוי העבירות מתייחס גם לעובדה כי למעשה בכל פעם ששילם מטופל לנאשמת ביצעה הנאשמת עבירה זו. סוף דבר על רקע האמור לעיל אני מזכה את הנאשמת מהעבירה של הונאה בכרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, שיוחסה לה במסגרת אישום 10.

אני מרשיע את הנאשמת בעבירות דלהלן: במסגרת אישום מס' 1 - בביצוע עבירות מספר של התחזות כאדם אחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין; שתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות,עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; שתי עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיפים 418 בצירוף ל- 414 לחוק העונשין; עבירות רבות של שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין; ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

בין אלה נזכרו המצגים שפורטו בכתב האישום, ובכלל זה תליה של שלט על דלת הדירה הכולל את המילים "ד"ר שניידר"; תליה של תעודות מזויפות בשפה האנגלית הנחזות להיות תעודות הסמיכה על שם ד"ר שרונה חכם; שימוש בגיליונות של עתון "הרפואה" שנשלחו למשכיר הדירה והצגתם בפינת ההמתנה לצורך יצירת רושם לפיו מדובר בקליניקה של רופאה; הצגת הנאשמת בעיני הפונים לטפול כרופאה קונבנציונלית שפנתה לטפול האלטרנטיבי; שימוש בתואר "דוקטור" בעלון ובאתר המרפאה; והצגת מצג כאילו היא בעלת ניסיון רב-שנים בטיפול בחולי סוכרת, אגב הבטחה של ריפוי ותוך מסירת פרטי הנאשם כממליץ.

כך, לדוגמא, כולל אישום 1 הן את המפגש בין הנאשמת לבין אפרת כהן במסגרתו שיכנעה את אפרת להעביר לידיה את תעודת הזהות שלה, הן את הפניה למשרד הפנים להנפקת דרכון, הן פניה שנערכה כחצי שנה לאחר מכן למשרד הפנים לצורך הנפקת תעודת זהות והן ארוע מאוחר יותר במסגרתו ביקשה הנאשמת מאפרת כי לא תימסור תלונה במישטרה והבטיחה לה בתמורה תשלום כספי.

...

בנסיבות אלה סבור אני שיש לתת את הבכורה במסגרת קביעת הפיצוי לנזק הגופני שנגרם למטופלים.

לאחר כל אלה, סבור אני כי יש מקום להעניק משקל של ממש לצורך בקביעת מתחם ענישה הולם למכלול כולו, כך שתישמר הלימה ראויה בין חומרת המעשים כולם לבין גובה העונש הכולל (ראו הלכת גברזגיי, בפסקה 22 לפסק-הדין).

על רקע מכלול זה הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לגזור על הנאשמת עונש של 104 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרה ביום 20.3.11.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמת את העונשים דלהלן: מאסר בפועל לתקופה של 104 חודשים החל מיום מעצרה ביום 20.3.11.

לדידו של הנתבע, עת האשים את התובעים בשחיתות, עשה כן תוך הבעת מסקנה לגיטימית המשקפת את האמת כהוייתה, וזאת לאור פועלם של התובעים, שכן הם הציגו מצגי שוא בדבר מומחיות המרצים המעבירים את הקורסים מטעמם (ולדוגמה – הציגו כבעל תואר "פרופיסור" מי שאינו מחזיק בתואר שכזה, והעבירו קורסים באמצעות אדם שאין לו רישיון רפואת שיניים כדין בישראל) ואף העבירו השתלמויות אשר אינן עומדות בהנחיות משרד הבריאות.

שינוי החזית מטעם הנתבע - עת הגיש הנתבע את כתב ההגנה המקורי, בחודש אוקטובר 2018, הוא העלה טענות שעניינן "אמת בפירסום" הכוללות את הטענות הבאות: התובעים רקמו נגדו קנוניה והעלילו עליו עלילת שוא אשר באה לידי ביטוי בתלונה שהוגשה נגדו לכללית סמייל, התובעים זייפו תלונה כוזבת של ד"ר עאסי, והתובעים מעורבים בזיוף והונאה בנוגע לתעודות הסמיכה לרפואת שיניים בארמניה (להלן: "פרשת ארמניה").

...

לכן, לא אוכל לומר שהוכח שניתן ליישם סעיף זה בתביעה הנוכחית (וראו למסקנה דומה את ת"א (מחוזי ת"א) 31777-07-12 כהן נ' אזולאי, פסקה 23 (30.3.2015) ואת ת"א (שלום חי') 49160-12-10 גואטה נ' ביטון, פסקה 25 (9.8.2015)).

לגבי סעיף 3 – לא שוכנעתי שהוכחו יסודותיו של סעיף זה שכן לא בהכרח ניתן לראות בפרסומים ככאלו שנועדו "להכביד" על העסק של התובעים באופן שאליו מתייחס סעיף זה. בכל אופן, ואף אם היו מתקיימות העוולות לפי סעיפים 2 או 3, הרי שיש טעם של ממש בטענת ההגנה לגבי משמעותו של סעיף 12.

נוכח כל האמור מעלה במצטבר, אין צורך לדון בהוראות פקודת הנזיקין, במיוחד במקרה בו ההפניה היא לעוולות הסל, כגון עוולת הפרת החובה החקוקה כאשר הוגשה גם תביעה פרטנית לגבי כל העוולות הפרטיקולריות.