זיוף תעודת הסמכה ועדת משמעת

אין בנמצא טענה כי המערער הגיש תעודה מזויפת חלילה, אלא הועדה הגיעה למעשה למסקנות שונות מאלה שהרשם הגיע אליהן לאחר עיון במסמכים שעמדו לנגד עיניו.

ועדת המשמעת פעלה בסמכות עת נדרשה לעניינו של המערער נקודת המוצא של הדיון בעיניין הסמכות מצויה, מטבעם של דברים, בחוק המסמיך – חוק המהנדסים והאדריכלים.

...

על רקע זה אני דוחה את הערעור נגד גזר הדין.

התוצאה הערעור נדחה.

היות ועוכב ביצוע גזר הדין, ועל מנת לאפשר למערער להתארגן ולכלכל את צעדיו, אני קובע שגזר הדין המשמעתי ייכנס לתוקפו בתאריך 1.11.21.

בהמשך הוסמך כפראמדיק ובצע גם תפקיד זה. בסוף שנת 2010 נערך לתובע בירור משמעתי/מקצועי בפני ועדת המשמעת של מרחב איילון עקב ליקויים בתפקודו.

כך, למשל מר רמי מילר גרם לתאונת דרכים והשבתת רכב של מד"א ולא עבר כל בירור משמעתי; מנכ"ל מד"א נתפס נוהג במהירות מופרזת ולא היתקיים הליך משמעתי; בשנת 2010 דובר מד"א דאז נתפס עם תעודת שוטר מזויפת ועזב את האירגון רק כעבור כ – 4 שנים עם פיצויים מוגדלים; נגד שני מנהלים בכירים באירגון הוגשה תביעה בגין הטרדה מינית והם לא הושעו מתפקידם.

מעיון בפרוטוקול ועדת המשמעת הארצית מיום 24.2.15 עולה כי הנתבעת אכן ידעה באותו מועד כי התובע אוחז בתעודות מחלה ואולם, התובע לא טען דבר במהלך הישיבה כנגד עריכת הדיון באותו מועד ואף טען כי ".. נאלצתי לקחת מחלה כי לא שיבצו אותי במקום עבודה. אף אחד לא בא אלי ולא אמר לי שאני צריך לעשות לעבוד. אני לא חולה באמת" ובהמשך דבריו טען התובע: "עכשיו אני רוצה להיות משובץ" (עמ' 6 לנספח מב/87).

...

אשר לתקופה אשר קדמה לתאריך זה, אין בידינו לקבל את טענת התובע כי בהיעדר פירוט חודשי, לא ניתן להסתמך על הנתון אשר הציגה הנתבעת באשר ליתרת ימי החופשה הצבורה באותה עת, באשר התובע לא הציג כל ראשית ראיה לכך שפנה לנתבעת בטענה כלשהי בנוגע לנכונות הנתונים המופיעים בתלושי השכר לגבי יתרת ימי החופשה הצבורה ולא צירף תלוש שכר מהתקופה הקודמת לחודש 01/13 המעיד על יתרה גדולה יותר של ימי חופשה.

לאור האמור מקבלים אנו את גרסת הנתבעת בנוגע לנתונים שהציגה לגבי צבירת ימי החופשה השנתית ומשבוצע על ידה פדיון מלא של ימי החופשה, נדחית התביעה גם ברכיב זה. פיצויי פיטורים מוגדלים- התובע טען כי הנתבעת נוהגת לשלם פיצויי פיטורים מוגדלים עד לשיעור של 220% לעובדים מסוימים ומדובר בנוהל מקובל בנתבעת אשר יש להחיל גם עליו.

משקבענו כי לא נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהליך פיטורי התובע, נדחית תביעתו גם ברכיב זה. סוף דבר- התביעה על כל רכיביה נדחית.

בנוסף, הנתבעת לא מפסיקה לרדוף את התובע מזה מספר שנים, וזאת למרות שהיא מפסידה בהליכים שונים, בכל הערכאות ובכל ההליכים, ותוך כדי שהיא מוציאה הון-עתק על עורכי דין וחוקרים פרטיים, וכאשר היא מרוששת את הקופה הציבורית; דו"ח החוקר הפרטי שהוגש במסגרת ההליך מעלה כי הנתבעת לא בחלה באי-אמירת אמת בפני בית הדין, תוך כדי זיוף ויצירת מצגי שוא שיקריים, אשר התובע הפריך אותם.

] "... אין ברצוננו ליטול מהנתבעת ו/או מכל מעסיק אחר, את הפררוגטיבה לבצע חקירות בעיסקו. שהרי, עובדים לעתים עושים מעשים בלתי נאותים במהלך העבודה, החל מבצוע עבירות פליליות – כגון גניבה ממעסיק, ועבור ללקיחת ציוד וסודות מסחריים, כמו גם ביצוע עבירות משמעתיות ובטיחותיות. יחד עם האמור לעיל, בעת ביצוע פעולות חקירה כנגד העובד, על המעסיק להישמר היטב במעשיו, ולנהוג בדרך סבירה ובתום-לב..." לסיכום המחלוקת שבנידון – נסכם את האמור לעיל עד כה, ונציין כי מקובלת עלינו לחלוטין טענתו של התובע, כי דו"ח החוקר יוצר מצג שוא ביחס להקף שעות עבודתו והקף משימותיו.

] גם הטענה כי התובע מחבל בעבודת וועדת הכשרות, בכך שהוא ממשיך להעסיק משגיחים חסרי תעודת הסמיכה של הרבנות הראשית[footnoteRef:74], לא הוכחה.

...

קיימים מספר טעמים לעמדה זו, כמפורט להלן: ראשית, עמדתו של התובע בהליך זה, במישור העובדתי, התקבלה במלואה; שנית, הנתבעת העלתה במהלך ההליך טענות קשות ביותר כלפי התובע, לרבות באמצעות דו"ח החוקר הפרטי, ובסופו של דבר נמצא כי אין בהן כל ממש; שלישית, הוכח כי מדיניותה של הנתבעת כלפי התובע היתה בלתי ראויה, בלשון המעטה; רביעית, גם בהליכים קודמים שנערכו בין הצדדים, עמדתו של התובע התקבלה, אולם הנתבעת לא השכילה לשנות את התנהלותה כלפי התובע; חמישית, בהליך זה נערכו מספר רב של דיונים – שמונה במספר, והוגשו כתבי טענות בהיקף נרחב, דבר שהצריך מאמץ רב והשקעה ניכרת מטעם באי-כוח הצדדים.

מנגד, יש לזכור כי טענותיו של התובע נדחו ברמה הנורמטיבית, אולם בסופו של דבר רוב מוחלט מההתדיינות שבין הצדדים לא עסק בכך.

בשקלול כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪, ובשכר טרחתו של בא-כוח התובע בסך של 20,000 ₪.

הועדה קבעה כי הואיל ועניינם של עובדי מרפאה אחרים לא הובא לפניה, ודאי שהועדה לא הוסמכה להמליץ על התליית רישיונם.

בפסק הדין בעיניינו של המערער דנן ציין ביהמ"ש כי במסגרת הטיעונים לעונש, טענה ב"כ המאשימה כדלקמן: "הוסיפה וציינה ב"כ המאשימה כי עניינו של הנאשם שונה מעניינו של הנאשם שלא הורשע ודומה לזה של הנאשם מוחמד טהא שנידון בכתב אישום נפרד בת"פ 11812-05-09 בפני כב' השופטת לב און. לדבריה, המדובר היה ברופא שביצע מעשיו תמורת תשלום ובית המשפט גזר עליו בגין ביצוע 3 עבירות של מתן תעודה כוזבת ושתי עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה, 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 9 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 7,500 ₪ והתחייבות בסך זהה." לאור דברים אלה, קשה להלום כיצד מצד אחד, בהליך הפלילי, טוענת המדינה כי עניינו של הנאשם דומה לזה של ד"ר טהא, ואף בדין המשמעתי בעיניינו של ד"ר טהא (לאחר שניתנה החלטת ועדת המשמעת בעיניינו של המערער), השווה ב"כ הקובל למקרהו של המערער ובקש ללמוד מהעונש שהומלץ לגביו ולהטיל על ד"ר טהא חמש שנות התלייה; ואילו מצד שני, במסגרת ההליך שלפניי, ולאחר שבקשתה בעיניינו של ד"ר טהא נדחתה באופן קצוני, ובמקום התלייה של חמש שנים כפי שבקשה, נגזר עליו התלייה של חודשיים בלבד, טוענת המדינה עתה כי "אין ממש" בניסיון להשוות בין שני עניינים אלו.

בהקשר זה אני מוצא לנכון להביא את הפסיקה אליה התייחסה הועדה בעיניין ד"ר טהא, ושלגביה קבע המשיב בהחלטתו בעיניין ד"ר טהא כי החלטת הועדה ניתנה "לאחר סקירה מקיפה של הפסיקה הקיימת בנושא מתן אישורים רפואיים כוזבים על-ידי רופאים", וכי המלצות הועדה "הולמות את הפסיקה בתחום זה", כדלקמן: עניינו של ד"ר אליהו, שבמהלך שלש שנים נתן כחמשה עשר אישורים כוזבים, והורשע בלקיחת שוחד, בנוסף למתן תעודה כוזבת והפרת אמונים; רישיונו הותלה לשלש שנים; עניינו של ד"ר ליביו ליאור, אשר נתן אישור כוזב אחד לשם הישתמטות ממילואים, והוטל עליו עונש התלייה של שנה, בנגוד להסדר טיעון עם הקובל בו הוסכם על התלייה של ארבעה חודשים; עניינו של ד"ר רדא תורכי (החלטה מיום 3.4.13), שהוא מקרה חמור במיוחד, שם זייף הנקבל למעלה מ-2,000 רישומים כוזבים במהלך שלוש שנים (יצר ביקורים פקטביים של 60 - 90 מטופלים ברבעון), תוך שבוש רשומות רפואיות של מטופלים ורישום אבחנות רפואיות בדויות ומרשמים פקטביים לנטילת תרופות ללא ידיעת המטופלים, דבר שיש לו השלכות על מיגוון הקשרים לאורך חייהם – רישיונו הותלה לשלש שנים; עניינו של האח משה אבוחצירה, אשר כנציג גוף צבורי (המוסד לביטוח לאומי) ניכנס לבתי זקנים סיעודיים לצורך ביצוע מבחני תלות, וניצל ביקורים אלו לצורך גניבה מבתיהם.

...

עונש התלייה לתקופה של חמש שנים הינו חמור באופן קיצוני, ובפרט כשבוחנים את נסיבות המקרה כשלעצמן; ומסקנה זו מתחזקת לאור הפסיקה שהוצגה לעיל, אשר הקלה באופן משמעותי במקרים דומים או אף חמורים יותר.

אשר על כן, אני מקבל את טענת המערער כי העונש שניתן בעניינו הינו עקרונית וכשלעצמו עונש חמור באופן המהווה סטייה מהותית לחובתו, וכך גם מתבקשת המסקנה, לאחר השוואה לפסיקה הקיימת, כי החלטת המשיב אינה מידתית וסבירה ומצדיקה את התערבות בית המשפט.

לפיכך, לאור השיקולים לקולא ולחומרא שהוצגו לפני המשיב והוועדה והפסיקה הקיימת, אני קובע כי עונש ההתלייה של רישיון המשיב יעמוד על שנתיים.

ב"כ הנאשם הציג ראיות לעונש הכוללות, בין השאר, מכתבי המלצה רבים בדבר אישיותו ומקצועיותו של הנאשם; מסמכים אודות מצבו הרפואי העדכני; תעוד על קשייו של בנו אשר ,כאמור, גוייס לצה"ל; החלטת ועדת המשמעת בעקבות הסתבכותו ומסמכים המעידים על הנזק שייגרם לו מעצם ההרשעה; כתבות שפורסמו אודותיו באמצעי תיקשורת שונים; חוות-דעת מהרופא המטפל בו כיום.

כללים אלו מסמיכים את בית-המשפט לעשות שימוש בסמכות זו רק באותם מקרים יוצאי דופן, בהם שוכנע, שמדובר בכשלון חד-פעמי של הנאשם שאיננו מאפיין אותו בדרך כלל, בנסיבות בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, וכאשר הנסיבות הן כאלה שאין זה ראוי להטביע באותו נאשם כתם של פליליות שעלול לגרום לו נזק רב בעתיד, נזק שאיננו שקול כנגד הנזק שניגרם לחברה כתוצאה מאי-הרשעת הנאשם.

אמנם, יש טעם בדברי ב"כ המאשימה לענין חומרת מעשיו של הנאשם, כשעסקינן בפעולות אקטיביות אשר נקט לצורך זיוף תעודת שוטר, הנושאת בחובה סמכויות רבות – פעולות שבוצעו על-ידי אדם הנושא במשרה ציבורית בכירה, אשר בודאי היה בעל תובנה להשלכות מעשיו, לרבות היתנהלותו כלפי השוטר דרעי.

...

שוכנעתי, כי עניינו של הנאשם הינו אחד מאותם המקרים החריגים, המאפשרים ליתן מעמד בכורה לאינטרס של הנאשם תוך ביטול הרשעתו בדין.

לכך יש להוסיף את נתוניו של הנאשם עצמו, אשר מבססים את המסקנה, כי עניינו של הנאשם אכן נופל בגדר החריגים המאפשרים סטייה ממדיניות הענישה המתבקשת.

אשר על כן, על רקע סוג העבירות ונסיבות ביצוען, בשים לב לכך שהמדובר באדם שזוהי לו הסתבכותו היחידה בפלילים, בהתחשב בהודאתו במיוחס לו בכתב אישום שתוקן לקולא, חרטתו והבושה שחש על מעשיו, אורח חייו היציב, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן, ולאחר ששוכנעתי כי ייגרם לנאשם נזק ממשי מעצם ההרשעה, אני מחליטה לבטל את הרשעתו בדין לפי סעיף 192א לחסד"פ ומותירה על כנה את הקביעה כי ביצע עבירות של זיוף לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין והחזקת רכוש משטרתי לפי סעיף 91(4) לפקודת המשטרה.