שימוש בתואר שניתן על ידי אוניברסיטה זרה לשם קבלת הטבת שכר טעון בחינה והערכה אם הוא שקול לתואר אקדמי מבין התארים האקדמיים הנהוגים בישראל, והיא נעשית על ידי הגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך (להלן: משרד החינוך).
בינואר 2006 פורסם כי נחשפו פרשיות של זיוף תארים אקדמיים שמרכזן באיזור חיפה והצפון.
עוד טענה המערערת כי יש לבטל את הקביעה כי המשיב נהג בתום לב. לטענתה, מיצבור נסיבות – ובהן אי תקיפת החלטת משרד החינוך לביטול אישור השקילות; אי הצגת מיסמך או עדות ללימודים; אי תשלום סכום נוסף בגין הלימודים (מעבר לדמי רישום בסך 5,000$); סתירה בנוגע למועד תחילת הלימודים, שכן טופס הרישום מולא בינואר 1997 בעוד שהלימודים החלו לטענת המשיב כבר באפריל 1996 – מכרסמות בטענת המשיב כי פעל בתום לב. בנוסף, טענה המערערת כי סגירת תיק החקירה וההחלטה שלא לפתוח בדין משמעתי אינן יכולות להיזקף לזכות המשיב, שכן בהליכים אלו נידרש רף הוכחה גבוה מזה הנידרש בהליך אזרחי.
העולה מן האמור, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה בהיעדר טעם לסטות מן המימצא העובדתי שקבע בית הדין קמא בדבר תום ליבו של המשיב בעת השמוש בתעודה השקילות לצורך קבלת שכר גבוה הרי שאין גם מקום לבוא בטרוניה למערערת על כך ששלמה שכר גבוה זה. זהו מקרה בו המקור לטעות נעוץ בפועלו של גורם שלישי חצוני לצדדים, ולא במערכת היחסים הפנימית שבין המערערת למשיב.
...
יחד עם זאת, מאחר ומצויים אנו בגדרה של חובת ההשבה מכוח סעיף 2 לחוק, שהיא בבסיסה מסגרת נורמטיבית גמישה, ובהתחשב בכך שגם בהתנהגות המערערת היה טעם לפגם במישור התקינות המינהלית, כאמור לעיל, החלטנו שהמשך התשלומים – היינו מיום מתן פסק דיננו - יישאו הפרשי הצמדה בלבד ללא ריבית.
לגבי התשלומים שבוצעו עד כה, היינו מכוח החלטת בית הדין קמא עד למתן פסק דיננו (להלן: תשלומי עבר), הרי שבהתחשב בכלל נסיבות הענין, שפורטו בהרחבה לעיל; בכך שמלכתחילה מצויים אנו במסגרת נורמטיבית גמישה; נוכח הגדלת סכום ההשבה מכוח פסק דין זה בלמעלה מ 50% אחוז מהסכום שנפסק על ידי בית הדין קמא; והמשקל שיש לערכאה הדיונית בסוגיית אופן השיערוך, לרבות נפקות פטור ממנה ביחס לתשלומי עבר – לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטת בית הדין קמא ביחס לתשלומי העבר.
כאמור לעיל, תשלומים שיבוצעו לאחר מתן פסק דיננו ישאו הפרשי הצמדה בלבד (ללא תוספת ריבית) עד לביצוע התשלום בפועל, וזאת ממועד מתן פסק דין זה.
התוצאה היא איפוא כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כך שחובת ההשבה המוטלת על המשיב תוגדל והיא תעמוד על סכום כולל של 300,641 ₪, אשר ממנה ינוכו הסכומים ששילם עד כה המשיב מכוח החלטת בית הדין קמא.
