זיוף שטר חוב על ידי השלמת פרטים

טענות הצדדים: כפי שיפורט להלן, המחלוקת בין הצדדים נסבה בפרט, על תוקף שטר חוב אשר ניתן כבטוחה לחובה של הנתבעת ואשר נטען על ידי התובעת כי נחתם על ידי הנתבעת כערב וכן, על האותנטיות של שטר החוב ובפרט בכל הנוגע לחתימת הנתבע כערב על שטר החוב, כמו גם על השאלה מי השלים את הפרטים על שטר החוב ומתי.

עוד לשיטת הנתבע, המדובר בשטר ריק מתוכן, אשר חסרים בו פרטים מהותיים כגון: תאריך עשיית השטר, סכום השטר ואישור כדין המאמת את חתימת עושה השטר על ידי עורך דין או רואה חשבון מטעם המשיבה ומכאן שהיעדר הפרטיים המהותיים אלו מחזק את החשדות כי מדובר בשטר חוב שזויף ושאינו נושא את חתימתו.

...

הנני סבורה כי דין טענתו זו של הנתבע להידחות מניה וביה – כך, ראשית- כל טענתו של הנתבע נסמכת על עדות עדת התובעת ובהתאם לה שילמה חברת הביטוח לתובעת לפנים משורת הדין וזאת, על אף שחוב הנתבעת לא גובה בערבות שני ערבים - אלא, שבעדות זו אין את מה שמבקש הנתבע לקרוא לתוכה דהיינו – אין כל אמירה בדבר העדר מהימנות של התובעת, ניסיונה להונות את חברת הביטוח שלה או קביעה ובהתאם לה לא קיימת ערבות אחת של הנתבע ו/או כי הערבות האחת הקיימת זוייפה.

זאת ועוד, ממילא גם לו היתה מגיעה חברת הביטוח למסקנה כזו או אחרת בכל הנוגע לזיוף, מסקנה זו אין בה בכדי להוות ראייה כלשהי בפני בית המשפט אשר ברי כי אינו כפוף להכרעתה של חברת הביטוח, אלא שעליו מוטלת המלאכה לבחון הראיות, לנתחן ולהכריע על בסיסן.

אחרית דבר; מן הטעמים שפורטו לעיל – דין התביעה להתקבל.

ככל שהיה ממש בגירסת הנתבעים 2–3 לפיה "שטר החוב מזויף" או כי המדובר בשטר חוב שנלקח מהנתבעים או ממי מהם על ידי מנהל התובעת שלא כדין ובתרמית, ניתן היה לצפות מהם כי בזמן אמת ובמקביל להגשת היתנגדותם, הם היו אף מגישים תלונה במישטרה כנגד התובעת וכנגד מנהלה.

עוד יצוין כי לא עלה בידי הנתבע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי לא הייתה לתובעת הרשאה להשלים את הפרטים החסרים בשטר החוב או כי הפרטים החסרים מולאו שלא לפי הרשאה, וזאת נוכח החזקה (הנתנת לסתירה) הקבועה בסעיף 19 לפקודה, לפיה למחזיק יש רשות לכאורה להשלים את החסר בשטר (ר' זוסמן לעיל, 157; לרנר לעיל, 164–166; ע"א 339/72 חרס קרמית נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452, 455).

...

סוף דבר לאור כל המפורט בפסק דין זה מצאתי לקבוע כי שטר החוב שהוגש לביצוע הוא שטר חוב שנעשה על ידי קלוי קלוף ואשר נערב אישית על ידי מנהליה – הנתבעים 2–3.

בנסיבות התובענה דנן, סבורני כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח את טענות ההגנה שהעלה כלפי השטר, לרבות טענתו ששטר החוב הוצא מקלוי קלוף או ממי מהנתבעים 2–3 במרמה או בהונאה.

בהינתן כל המפורט מעלה והראיות שהובאו, נוכח התנהלותה הכספית המפרה של קלוי קלוף אל מול התובעת לאורך תקופה ארוכה, באתי לכלל מסקנה כי התובעת הייתה רשאית להגיש את שטר החוב לביצוע בזכות.

בשטר החוב מצוין במפורש כי עושה השטר וכן הנתבע כערב נותנים את רשותם לתובעת להשלים כל פרט מהותי וכל פרט אחר לרבות תאריך פירעון השטר.

אני סבור כי אין בשוני הגרסאות לעניין זהות הגורם אשר מילא את התאריך אצל התובעת כדי לשלול דבר מילוי התאריך על ידי התובעת באמצעות מי מנציגה המוסכמים וזאת בהתאם להרשאה והסכמה של הנתבע שניתנה לתובעת ע"פ הרשום בגוף שטר החוב עצמו.

בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי לא הגיש תלונה במישטרה כנגד התובעת ו/או בכלל בענין זיוף חתימתו על שטר החוב.

...

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת בא כוח הנתבע כי לא הוכח לבית המשפט המועד בו נערך ונחתם שטר החוב על ידי הנתבע.

אין בידי לקבל טענת ב"כ התובעת, כי מדובר בהרחבת חזית, שכן התובעת בס' 17 לתצהיר עדותה הראשית העלתה טענה בדבר התשלום האמור.

מכאן, כי סכום ששולם ע"ס 1900 ₪, לא הופחת מהכרטסת ומהסכום שהוגש לביצוע, ועל כן, יש להורות על הפחתת סכום התביעה בגובה הסך הנ"ל. לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי התובעת הרימה נטל השכנוע להוכחת תביעתה לגבי סכום התביעה בניכוי 1,900 ₪ כמפורט לעיל.

לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,536 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד השטר (5.2.06) ועד לתשלום המלא בפועל.

אין חולק כי שטר החוב נחתם כאשר חסרים בו פרטים מהותיים; מועד התשלום וסכום השטר, פרטים שהושלמו מאוחר יותר על ידי התובעת, לרבות מועד פרעון שטר החוב, 4.7.2019, וסכום השטר בסך 350,000 ₪.

זה המקום לציין כי הנתבע טען כי לא חתם על שטר החוב הנוסף וכי החתימה הנחזית להיות חתימתו הנה מעשה זיוף.

...

בחינת נסיבות העניין שבפני מוביל למסקנה כי יש להשיב על כך בשלילה.

מבלי להידרש לשאלה הכיצד הנתבע חתום אף כעושה שטר וגם כערב להתחייבויות עושה השטר, סבורני כי עיון מדוקדק בבקשת הביצוע (היא כתב התביעה) מעלה כי התובעת אמנם סימנה הן את החברה והן את הנתבע כחייבים בתיק, ואולם, בסעיף 12 לבקשת הביצוע, המהווה הצהרה של הזוכה על "העובדות המשמשות עילה לבקשה" צוין כי השטר בו אוחזת התובעת הוא בחתימת החברה ובערבות הנתבע.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

שטר החוב (להלן גם השטר) נחזה להיות חתום על-ידי נתבעת 1 (להלן הנתבעת) במעמד עושה השטר ועל-ידי נתבעים 2 ו-3 (להלן גם איימן ואמיר) במעמד ערבים בערבות אואל לתשלום סכום השטר על-ידי הנתבעת.

טענת זיוף ס' 23(א) לפקודת השיטריות, שעניינו בין השאר בחתימה שזויפה, מורה כך: חתימה על שטר שהיא מזויפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהוא, ואין רוכשים על ידיה או על-פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו. הוראה זו עוסקת בשני מקרים שקיימת ביניהם זיקה של קרבה רעיונית, אף שהם שונים זה מזה בחומרתם ובנפקותם: האחד נסב על חתימה שזויפה; השני - על חתימה שנחתמה ללא הרשאה מבלי שהדבר יעלה כדי זיוף.

ודוק: לו ביקשה התובעת לזייף את שטר החוב מראשיתו ועד סופו, כטענת הנתבעים, חזקה שהייתה טורחת להשלים גם פרט זה טרם הגשת השטר לבצוע.

...

לסיכום חלק זה, אני קובעת שעילת התביעה נטענה בבקשת הביצוע כהלכה, ומכול מקום לא נפל בה פגם מהותי שפגע בזכותם וביכולתם של הנתבעים להתגונן כדבעי נגד התובענה.

התביעה נגד נתבע 3 נדחית; אף-על-פי-כן מצאתי שאין לזכותו בהוצאות בגין תוצאה זו. רק ביום 18.1.2012, לאחר שבירור ההליך תם ונשלם, הואיל נתבע 3 ליידע את בית-המשפט על כך שהוגשה על-ידו בקשה לפי פקודת פשיטת הרגל בתיק פש"ר (נצ') 49183-10-10 וכי בגדרה ניתן ביום 9.12.2010 צו שהורה בין השאר על עיכוב הליכים נגדו.

הערבון בסך 5,000 ₪ שהופקד בקופת בית-המשפט על-ידי התובעת לפי החלטת כב' הרשם מיום 16.9.2009, על פירותיו, יוחזרו לתובעת באמצעות בא-כוחה, זאת לאחר שהתובעת תשלם את מלוא יתרת האגרה שחלה עליה בהליך זה. פסק-הדין יהא ניתן לביצוע עם הצגת אסמכתא כדין לתשלום מחצית אגרה שנייה על-ידי התובעת.