לצורך כך, זייף הנאשם מיסמך, הנחזה להיות מיסמך רישמי מטעם רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), והעבירו למתלונן עו"ד מימון, כחלק מיצירת מצג שוא בנוגע להעמדת הבטוחה לה התחייב.
...
בנוגע להרשעה בעבירה זו – יצוין, כי לא הוצגה ראיה פוזיטיבית המצביעה על כך, שהנאשם עצמו הכין את המסמכים המזויפים, או את החתימה בשם חברת ר.א.י. ברם, אחריות הנאשם לזיוף נלמדת מתוך ראיות נסיבתיות, כאשר אין ניתן להגיע לכל מסקנה אחרת העומדת במבחן ההיגיון ותואמת את מכלול הראיות פרט לכך, שהזיוף נערך על ידי הנאשם, או לבקשתו.
בנסיבות אלה, כפי שנאמר לעיל – אין מסקנה אחרת, זולת – כי הנאשם היה מודע לכך, שמוסר אישורים כוזבים.
משנקבע, כי כלל המסמכים, שפורטו בכתב האישום – ת/7, ת/9, ת/10, ת/13, ת/14 וכן ת/16א' – זויפו על ידי הנאשם או לבקשתו; משנקבע, כי אין מסקנה אחרת, זולת העובדה שהנאשם היה מודע לזיוף; משזויפו המסמכים וכן ערך בהם הנאשם שימוש במטרה לקבל דבר - ההלוואות המפורטות בהסכמים ת/6, ת/8, ת/11, ת/15 – משנקבע, כי בהגשת המסמכים פעל הנאשם במרמה במטרה לקבל את ההלוואות; משנקבע, כי הוכחו גם הנסיבות המחמירות בנוגע לעבירות; משנדחו טענות הנאשם בנוגע לאכיפה בררנית – לאחר שעלה בידי התביעה הכללית להוכיח את כלל העובדות ואת המחשבה הפלילית שבצדן ברמת הראיה הנדרשת במשפט פלילי – מרשיע בית המשפט את הנאשם בגין כלל העובדות והעבירות שבכתב האישום.