זיוף מסמך רשמי למינהל מקרקעי ישראל

לאחר עיון במסמכים, והתרשמות מן העדויות השונות שהובאו מטעם הצדדים, קבע בית המשפט כי העדויות שהוצגו מטעם המשיב לעניין השינויים שנערכו במיפרט נימצאו אמינות, וכי לא היה בידי מפקח המינהל לשלול את גרסת המשיב לעניין זה. לפיכך נדחתה טענת הזיוף של המדינה, והתקבלה גרסת המשיב לפיה בקשתו להיתר בניה היא אותנטית.

כן נקבע, כי המדינה – שעליה כאמור מוטל נטל הראיה – לא הציגה כל מיסמך רישמי רלבאנטי ממנו ניתן ללמוד כי היא הבעלים של המקרקעין.

לבסוף מזכיר המשיב, כי הבקשה להיתר בניה שהגיש בשנת 1983 נחתמה על ידי המועצה המקומית של מג'דל שמס ועל ידי מינהל מקרקעי ישראל, והיא מהווה הודאת בעל דין המכירה בבעלותו של המשיב ומפריכה את טענת המדינה לפיה הקרקע נעדרת בעלים.

...

עוד ציין בית המשפט, כי מסקנה זו מתחזקת נוכח מעמדה של המדינה כתובעת בהליך, וזאת מכוח הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". בהמשך לכך, דחה בית המשפט את טענת המערערת, לפיה סעיף 3 לחוק נכסי המדינה יוצר הן חזקה שבדין, הן חזקה עובדתית בדבר זכותה לבעלות על קרקעות, וכי על הטוען אחרת מוטל הנטל לסתור זאת.

לבסוף, בעניין ע"א 1455/14 דין הערעור שונה.

כללם של דברים לסיכום, ההליכים בהם בחרה המדינה לנקוט בענייננו אפשריים משפטית, אך כפי שציינו מעלה, אין ספק כי היה עדיף אילו בחרה המדינה לנקוט בהליך המסודר של הסדר.

נקודת המוצא של הסעיף היא, שאין לנכס המקרקעין בעלים, ואז התוצאה היא שהבעלות ניתנת למדינה.

בתי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 6045-05-17 פר"ק 24269-05-17 פר"ק 7388-05-17 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון תאריך: י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020 מספר בקשה:71 בעיניין: רמת-נווה ר.נ. השקעות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מזר המערערת נ ג ד 1.חברת סיטי א.ק אחזקות בע"מ (בהקפאת הליכים) [להלן: "החברה"] 2. חברת הדר ברמה בע"מ (בהקפאת הליכים) ע"י עו"ד פיגל, בתוקף תפקידו כנאמן לחברות 3. כונס הנכסים הרישמי, מחוז ירושלים המשיבים פסק דין

אשר למדיניות ביחס לטענות למשכנתא שביושר, מפנה ב"כ המערער ל- ע"א 2627/11 א. דיבון חברה לנאמנות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל.

כללו של דיון בנקודה זו במסקנה המתחייבת, לפיה אפילו הערת האזהרה שעשויה היתה לשמש עוגן כלשהוא לטענות המערערת, חסרת כל ערך: נרשמה ההערה על יסוד מסמכים מזויפים, ואין כלל מדובר על הערת אזהרה בהקשר למשכנתא כלשהיא, או לשיעבוד זכויות.

...

בנקודה זו אקבע, כי, לדידי, די היה בכך כדי להביא לדחיית תביעת החוב, ואפילו לא הייתה בפני תביעת חוב שנעדרת אחיזה גם בכל היבט אחר, ולמעשה, בכל ההיבטים האפשריים, כפי מצב הדברים לאשורו: די באי-רישום השעבוד, כדי להוות את הבסיס גם למסקנה שתתבקש לסופו של יום.

אין להוציא מכלל אפשרות, שמשהו יש בדברים, אך מכאן ועד המסקנה, שניצבת טענה זו על רגלים איתנות, ראייתית ומשפטית, רחוקה הדרך עד מאד.

בשינויים המחויבים נדרשת המסקנה שנושאים נוספים שנזכרו בערעור, עשויים להיות רלוונטיים להליך הכולל המתנהל בפני, אך גם להם אין להם כל קשר לערעור זה. סוף דבר נפסק בזה, שהמערערת אינה נושה כלל של החברה, וממילא היא אף אינה נושה מובטחת.

על יסוד כל האמור, דין הערעור לדחייה.

במסגרת הקשר הפלילי ולשם קידום מטרותיו, העביר הנתבע למרואן והתובע שלושה מסמכים מזויפים והם: מכתבה של הגב' רוחי בוגנים – מרכז הועדה הבין-משרדית לפטור ממכרזים ברמ"י, והמודיע למרואן, בין השאר, כי "ועדת מכרזים מיום 25.6.06 החליטה לאשר בקשתך לפטור ממכרז: בגוש 15423 חלקה __ על סך 10 דונם"!!; מכתבה של הגב' פטריסיה פרץ – מנהלת מחלקת רכישות והחלפות, מתאריך 8.6.2006 למרואן והמודיעו, בין השאר, כי: "לבקשתך, ובהמשך למכתב שבסימוכין, הריני להודיעך כי ועדת הפטורים מחוזית – מחוז צפון, אישרה את בקשתך והועברה לועדת פטורים עליונה בירושלים"! ונסח רישום של לישכת רישום מקרקעין בנצרת, לפיו מרואן נרשם כבעלים של מקרקעין בשטח 13 דונם בחלקה 1 בגוש 15423 בקרקעות מ.א. גליל תחתון בתאריך 29.4.2007!!! בתאריך 8.9.2007, שלח הנתבע מכתב לתובע ומרואן בזו הלשון: " 8.9.07

לכבוד האני חדאד (ת.ז מרואן חדאד (ת.ז כפר עילבון אני הח"מ (חתימה) ת.ז. 96025117 מאשר קבלת סך של 150,000 $ (מאה חמישים אלף דולר) ממך לאחר שהצגתי את עצמי בפניך כמיופה כח וכנציג רישמי מטעם מינהל מקרקעי ישראל.

...

העסקה במקרקעין דנן לא יצאה לפועל, היות ורוחמה לא חתמה, בסופו של דבר, על חוזה המכר (להלן: "חוזה המכר").

מהתם להכא אפתח ואומר, כי לאחר שהפכתי, חזרתי והפכתי, בראיות הצדדים ולאחר שעיינתי, עיין היטב, בכתבי הסיכומים ובשים לב לדין שלעניין, החרות וההלכתי, מסקנתי היא, כי התובע הוכיח כדין את עילת התביעה.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: סכום התביעה בסך של 452,524 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה, ביום 3.1.2012 ,ועד התשלום המלא בפועל.

הראיות מטעם הנתבעים 4 ו- 5 תעודת עובד הציבור של הגב' לינדה בוזגן - מנהלת מדור במחלקת התיכנון במינהל מקרקעי ישראל מחוז צפון בתעודת עובד הציבור מיום 20.11.11 העידה נציגת הנתבעת כי בהתאם לתב"ע החלות באזור, חלקה 31 וחלקה 141 הן ביעוד שטח למגורים; חלקות 104, 105 ו- 6 הן ביעוד מירקם כפרי; יצוין כי הגב' בוזגן לא נתבקשה להחקר על תעודת עובד הציבור שהגישה (בעמ' 327 לפרוטוקול הישיבה מיום 6.10.13).

באשר לתקיפת הנתבעים את צוואת המנוח מוחמד תופיק מורישם של התובעים, טען התובע 6 כי עסקינן בנושא שהדיון בו מתייתר שכן לבית המשפט הוגש צו קיום צוואה שהוא בגדר מיסמך רישמי ומעשה שפוטי וטענת הנתבעים בדבר זיוף נטענה בעלמא וללא הוכחה.

...

סבורני כי הדין עם הנתבעים ועל כן איני מאפשר את הגשת המפות האמורות כראיות בתיק.

אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני דוחה את התביעה.

לפיכך אני מחייב את כל התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לכל אחת מקבוצות הנתבעים המפורטות לעיל, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

היינו יש לבחון האם במידה שטענת המירמה תיתקבל יהיה בדבר להוביל לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהליך המקורי (רע"א 33/08 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל, (2008)).

בכל הקשור לאמינות הראיות הרי שכבר בעיניין טורג'מן נקבע כי - "מובן כי לא כל טענה בעלמא כי עדות שנשמעה הנה עדות שקר או מיסמך שהוגש הנו מיסמך מזויף יכולה להצדיק ביטולו של פסק דין חלוט וקיום משפט חוזר בהליך. "עצם העובדה שטוענים שעדות פלונית היא עדות שקר אינה מספיקה, שאם לא כן לא היה סוף למשפטים המבוססים על ממצאים שבעובדה" (פסקה 12 בפס"ד טורג'מן) בנידון טענות המשיב לבעלות על נכסים שונים – טענות שטען המשיב כנגד אחיו בהליך שהתקיים בין האחים - התבררו כטענות כזב.

ואולם בצד האמור, הפסיקה שבה והדגישה כי רק בקיומם של טעמים מיוחדים, חריגים, משכנעים וכבדי משקל, יבוטל פסק דין המאשר הסכם פשרה שגובש בהסכמת הצדדים וניתן מתוך הבנת הצדדים את ויתוריהם ובהסכמתם, וכי על הטוען לבטלות ההסכם לעמוד בנטל ראיה גבוה, כאשר על דרך הכלל לא תיתקבל בקשה לביטול פסק דין כאשר המבקש הגיש תביעה שעניינה במירמה נטענת אך ביכר מטעמיו שלו להתפשר עם הצד שכנגד ולא לעמוד על הוכחת טענת המירמה במלואה (ע"א 647/20 הנ"ל; רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, (2001), ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח, (2005), רע"א 176/22 ג'רייס אבו עוקסא נ' הכונס הרישמי (2022).

...

כמו כן נקבע כי המשיב ישלם לאח א. דמי שימוש (ראו סעיפים 208-210 לפסק הדין).

גם לגבי הרכבים והאופנועים מצא בית המשפט כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה לביטולו של הסכם הפשרה.

מתוך שכך לא מצא בית המשפט כי הטענות שעלו לעניין כלי הרכב מהוות ראיות משמעותיות אשר "הופכות את הקערה על פיה" באופן שיש בו כדי לבטל את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בנסיבות שתוארו ובהתאם לכללים המחמירים שנקבעו בפסיקה, כמפורט לעיל.

**** אחר שעיינו בטענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להידחות להלן נימוקינו- בע"א 7410/23 ברוך איפרגן נ. יהונתן סנדרס ואח' (2023) חזר בית המשפט העליון על ההלכה הידועה ולפיה בכל הקשור להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הרי שיש לייחס משקל רב לסופיותו של ההליך, וזאת על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים, וכי ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין יעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד בהם מתקיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת (וראו לעניין זה כדוגמה – ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, (1997) להלן: עניין בן לולו; ע"א 647/20 אלישקוב נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ, פסקה 7 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז ופסקה 5 לפסק דינו של כב' הש' סולברג (2021); ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' אופיר, פסקה 28 (2022)).

זאת ועוד, גם אם יאמר כי ענין טורג'מן אינו רלבנטי לנדון, שכן בנדון אין עסקינן בביטולו של פסק דין גרידא שניתן אחר שמיעת ראיות אלא בביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הסכם אליו הגיעו הצדדים, אחר שכל אחד מהם הציג את מצגו וכל אחד חישב וישקלל את סיכוייו על פי אותו מצג, הרי שגם אז דין הערעור להידחות.

מכלל האמור דין הערעור להידחות.