התובע השקיע זמן בפגישות עם הנתבעת, למד את פרטי התיק, כתב תביעות, בקשות בהולות לעיקולים וכן בקשות לסעדים זמניים כמו גם למידת החומר המשפטי בתיק.
לטענת הנתבעת, חתמה על ייפוי הכח בלבד.
המחלוקת היא האם יש לחייב למעשה את הנתבעת לשלם שכ"ט לפי הסכם שכר הטירחה עליו חתמה , לטענת התובע, תוך הפחתת מחצית מהסכום שהוסכם, כפי שבחר התובע לתבוע, או האם יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טירחה ראוי, שייקבע על ידי בית המשפט, או האם אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טירחה, בכלל.
לו הייתה הנתבעת מודה בחתימתה על הסכם שכר הטירחה, לא היה צורך במינוי המומחית, ומשהכחישה וטענתה בדבר הזיוף נדחתה, הרי שעליה לשאת במלוא שכר טירחת המומחית.
...
גם אם בסופו של דבר הסכם הטרחה עצמו לא נלקח בחשבון בקביעת שכר הטרחה, יש חשיבות לממצאי חוות הדעת, גם לצורך בחינת שאלת אמינות הצדדים , בעיקר כשמדובר במקרה כה רגיש, סכסוך בין עורך דין ללקוח, כאשר טענת זיוף הסכם שכר טרחה יכולה להביא לפגיעה משמעותית בשמו של עורך הדין.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את חלקו של התובע בתשלום שכר טרחת המומחית, בהתאם לקבלה שתומצא לב"כ הנתבעת ע"י התובע.
ככל וזו שולמה, אני מורה על השבתה לתובע.