זיוף חתימה היפוך נטל השכנוע

יש לציין כי ביום 14.3.2019, נפטר ולדימיר שטניי (להלן: "ולדימיר"), ולפי צו לירושתו, שהוצא ביום 9.7.2019, הנתבעת 1 - לריסה שטניי (להלן: "לריסה" או "הנתבעת") היא היורשת היחידה, כך שהיא, הפכה לבעלים של הדירה, בשלמות.

אותנטיות חתימותיהם של הזוג שטניי על פי ההלכה, על צד, המבקש להסתמך על מיסמך, אשר הצד האחר טוען שהוא מזוייף, להרים את נטל ההוכחה כי ההסכם אותנטי, גם אם הרף הנידרש להרמה אינו גבוה (ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261 (1993) (להלן: "עניין רחמים"): "הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מיסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (ראה: ע"א 355/63, קרסינצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב ואח', בעמ' 328, 331; ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני ואח', בעמ' 315-316; י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 478). כלל זה נובע מכך שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוונטי - כמו כתב הערבות בעניינינו - חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על-פי המסמך, והיא בגדר 'עמוד התווך של התובענה' (ע"א 316/79 הנ"ל בעמ' 315)" (שם, פסקה 14).

...

לגבי חתימת ולדימיר, לאור מחסור בדוגמאות חתימה (עקב מצבו הבריאותי של ולדימיר ופטירתו לפני תחילת ההליך) לא יכול היה המומחה להגיע למסקנה ברורה, אך לא שלל אפשרות שגם חתימה זו מזויפת, תוך שציין כי מדובר במסקנה בעלת משמעות נמוכה.

אני קובעת, אפוא, כי רימה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הזוג שטניי חתם על ההסכם השני.

התוצאה היא, שאני דוחה את התביעה ומורה על ביטול העיקול שהוטל בתיק זה על הדירה.

טענות הצדדים: תצהיר ההיתנגדות שהגישה הנתבעת, אשר הפך לכתב הגנה, מכיל טענה אחת בלבד.

לאור כלל זה על התובעת לשכנע, כי החתימה על שטר החוב היא אמנם חתימתה של הנתבעת.

כפי שהוטעם לעיל, החתימה על שטר החוב אינה דומה לחתימה האותנטית של הנתבעת; התובעת אינה אוחזת בצלום תעודת זהות של הנתבעת על אף הנוהל הקיים אצלה בענין זה; התובעת לא הסכימה להעביר את שטר החוב המקורי לבדיקת מומחה להשוואת כתבי יד כדי לאמת אפשרות שהנתבעת חתמה על שטר החוב תוך "זיוף עצמי"; התובעת לא טענה כי שטר החוב נחתם בהרשאתה של הנתבעת; נטל הראיה לא הורם איפוא ע"י התובעת, הכל כמפורט לעיל.

...

גם כאן, טוענת הנתבעת כי לאור זיוף חתימתה דין התביעה להידחות.

אינני מקבל את טענתה של עו"ד תמיר-נגר כי מאחר שהיא היתה שכירה בלבד במשרד, הרי שתפקידה מתמצה באימות החתימה בלבד (עמ' 13 שורה 18).

על כן, התביעה נדחית.

אני מורה על מחיקת הנתבעת מתיק הוצאה לפועל 524069-02-19.

תגובה זו מעוררת סימני שאלה לנוכח העובדה כי מדובר במסמכים מהותיים ביותר כראייה לעניין החתימה שבמחלוקת, כל שכן בנסיבות בהן נטל השיכנוע וחובת ההוכחה רובצים לפתחם של הנתבעים.

לא הייתי נוכח שם. (ראה עדותו של *** בעמ' 18 ש' - 35 ועמ' 19 ש' - 5 ( סיכום טענת זיוף החתימה לאחר שהתרשמתי מחוות הדעת ומעדותם של עדי הקיום: עוה"ד *** *** ומר ***, בשים לב לכך שחוות הדעת מהוה כלי עזר בלבד, שמסייע בגיבוש ההכרעה השיפוטית כחלק ממכלול הראיות, הגעתי למסקנה כי טענת הזיוף לפיה החתימה על גבי הצוואה לא נכתבה על ידי המנוחה לא הוכחה.

אחיה ואחיותיה יצאו מהמשק והפכו לבעלי משקים בעצמם (זולת כאמור האמהות של התובעים), *** עבדה ופעלה כחקלאית מוכרת, הפעילה את המשק, עוד בעת שאמה הייתה בחיים, ובודאי לאחר פטירתה של ***, המשיכה לקיים את המשק עשרות בשנים.

...

אני קובע כי צוואת המנוחה מיום 8.6.2009 היא בת תוקף.

אני מורה כי הזכויות בנחלה *** הועברו למנוחה בהיותה "בת ממשיכה" דה פקטו של אמה *** או כיורשת היחידה שהייתה מוכנה ומסוגלת להמשיך את קיום המשק, כפי שעשתה בפועל משך כל חייה.

לאור התוצאה אליה הגעתי ולאחר שנלקחו בחשבון מורכבות ההליך, הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיון והשקעת המשאבים בהכנתו וניהולו, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 40,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

עוד מסתמכת התובעת על סעיף 29(א) לפקודת השיטריות, אשר קובע כי "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". אולם סעיף זה כפוף לעקרון תום הלב, אשר הפך להיות עיקרון-על במשפט הפורש חסותו על כלל פעולותיהם של בעלי הדין, וכן הוא יסוד אין בלתו בסוגיית אחיזה כשורה (ת"א (עכו) 3143/00 פואד חניפס נ' חורי מוניר (2003), בעמ' 9).

על האוחז להוכיח את כל הרכיבים אשר יבססו את זכותו כאוחז כשורה, ונפסק בעיניין כי: "משהוכח פגם בזכות הקניין של הנפרע [...] הרי על פי סעיף 29 לפקודה נטל השיכנוע עובר על שכם האוחז ועליו להוכיח כי לאחר מכן ניתן בתום לב ערך בעד השטר" (ע"א 576/61 בראון נ' רוגוז'ינסקי (1962)).

הנתבע הכחיש את חתימתו על השיק, ולפי ס' 29(ב) לפקודה נטל הראיה להוכיח כי החתימה לא זויפה חל על התובעת.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, בכלל החומר המצוי בפניי בתיק, ושקלתי טענות הצדדים, נוכחתי כי דין התביעה להידחות.

אמנם לפי ס' 20(ג) לפקודה, כל אוחז החתום על שיק נהנה מחזקה כי השטר נמסר לידו מסירה כשרה, אולם הסיפא של סעיף 20(ג) כוללת את הדיבור: " כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". שוכנעתי כאמור כי השיק הוסב לתובעת לאחר חילול, ומכאן שאין זו מסירה כשרה כלשון החוק.

לנוכח המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

במקרה של מחלוקת, כבמקרה דנא, יש להפנות נטל השיכנוע למעסיק זאת בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בתיק עע 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi נ' קפלן את לוי בע"מ (ניתן ביום 20.6.22, פורסם בנבו), וכך קבע (הדגשים אינם במקור י.א): "נקודת המוצא היא כי ככלל (בכפוף להוראות קונקרטיות בדבר היפוך נטל השיכנוע כמפורט בהרחבה לעיל) על עובד מוטל הנטל לשכנע בהפרת זכות המגיעה לו לרבות הזכות לקבלת הודעה לעובד מכוח חוק הודעה לעובד. יחד עם זאת, כעניין מעשי מחדל של מעסיק ממתן הודעה קשה להוכחה בראיות חיצוניות אובייקטיביות, שכן המדובר ברכיב שלילי (אי מסירת טופס) ולא רכיב חיובי (מסירת הטופס). לכן, עדות העובד בדבר אי מתן הודעה די בה בשלב הראשוני כדי להעביר לכתפי המעסיק את נטל הבאת הראיה...

ככל שהעובד טוען כי החתימה המתנוססת על גבי טופס ההודעה לעובד אינה חתימתו, על המעסיק להוכיח כי אכן העובד חתם על הטופס, ולא מוטל על העובד הנטל להוכיח, ובודאי לא נטל מוגבר, כי חתימתו זויפה.

...

בנסיבות אלה, ועל מנת שלא לפגוע בתובע יותר מהנדרש, לפנים משורת הדין נעתר לבקשת התובע לפיה יידחה הדיון, ותינתן לו האפשרות להמציא את שלא המציא עד היום.

לא מצאנו לקבל לגרסת התובע לפיה הסיבה שעזב היא כי מאס בכך שתלושי השכר שהופקו לו לא היו תואמים את משכורתו בפועל.

לאור האמור ולסיכום חלק זה: התובע אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, ובגין עזיבתו את מקום העבודה ללא התראה מוקדמת זכאית הנתבעת לחלף דמי הודעה מוקדמת בשל התפטרות התובע בגובה 2,796 ₪ (כפי הערך אותו תבעה בסעיף 44 לתצהירה ובסעיף 66 לסיכומיה).

סוף דבר: על הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים כדלקמן: אי מסירת הודעה לעובד: 5,000 ₪ פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר: 10,000 ₪ גמול שעות נוספות והפרשי שכר: 36,370 ₪ דמי נסיעות: 1,725 ₪ דמי חגים: 10,040 ₪ דמי חופשה: 13,350 ₪ דמי הבראה: 9,742 ₪ חודש שכר 02/2019: 4,480 ₪.