.". נקבע, בנוסף, כי המערער "פגע בערכים מוגנים של חיי מסחר תקינים, אותנטיות מסמכים, הגינות וחופש הפעולה של האדם וכן של מניעת הטעה אפקטיבית של הזולת...". המערער פעל במספר הזדמנויות כדי ליצור מצג שוא, אגב זיוף חתימתו של המתלונן, יחד עם מורן, וכי מדובר "בזיוף שנעשה על ידי מנהל בטיחות בחברה שהוא בעלים משותף של אותה חברה, כלפי אורגן רישמי של המדינה שמעניק רישיונות על בסיס הדיווחים". עוד צוין, כי לבד מדרך הפעולה, יש ליתן הדעת "לנזק שניגרם מבצוע העבירות ולנזק שיכול היה להגרם מבצוע העבירות". בהקשר זה, צוין, כי "נקיטת גישה מקילה ביחס לזיוף שמו של מורה או בוחן, עלולה חלילה לעודד זיוף נתונים אחרים שבנקל עשוי להוביל לסיכון חיי אדם, דוגמאת זיוף שעות עבודה של נהגים, זיוף מד ק"מ וכו'. דוקא בנושא זה של בטיחות בדרכים ישנה חשיבות יתירה לשקיפות ולדייקנות בדווח".
בית המשפט ציין, כי המערער צרף מסמכים על פגיעה קונקרטית אפשרית במישור התעסוקתי, וכי להרשעתו "יכול ותהיינה השלכות על מישורי חייו", ואולם בנסיבות המקרה, "חומרת מעשיו של (המערער) מיתעצמת נוכח סוג עיסוקיו...ומעניקה לאנטרס הצבורי משקל גדול יותר". צוין, עם זאת, כי הרשעת המערער לא תביא בהכרח לשלילת רישיון עורך הדין, והדבר נתון לשיקול דעת הגופים המתאימים בלישכת עורכי הדין.
המערער ממשיך, ומבקש מאדם אחר, אשר הנו מורה לנהיגה ומדריך מוסמך ללימוד נהיגה על מכונה ניידת, ובתקופה הרלבנטית עבד כמדריך בקורסים לנהיגה בבית הספר האמור, למסור את המכתב המזויף אל הגב' לוי על מנת שזו תאשר את הטופס המזויף, ועל פי כתב האישום אותו אחר מסר את המכתב המזויף כאמור.
...
לצד אי הוכחת נזק אשר יכול וייגרם למערער, אני סבור כי בנסיבות ביצוע העבירות כאמור לעיל, נכון הוא כי בפני הגורמים המתאימים, אשר יפעילו את שיקול דעתם, תבוא גם תמונת ביצוע העבירות ע"י המערער.
לאור כל האמור, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור.
יואל עדן, שופט
השופטת נ. נצר:
במחלוקת שנתגלעה בין חבריי, אב בית הדין, כב' השופט י צלקובניק והשופט י. עדן - החלטתי לצרף דעתי לדעתו של השופט י. עדן ולפיה, אין להורות על ביטול הרשעתו של המערער, בנסיבות המקרה שנדון בפנינו בערעור זה.
מעבר לעובדה כי ביטול הרשעה ראוי כי יעשה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן, הרי שבנסיבות של המערער יש בהחלט מקום לחשש כי ביטול הרשעתו ישדר מסר פייסני מדי ומקל, זאת בשעה שהמערער, גם על פי התרשמות שירות המבחן, נטה להמעיט בחומרת התנהגותו ובמידת השתתפותו ופעילותו במעשה הפלילי בגינו הורשע והעדיף לשוות להתנהגותו מימד של כשל 'טכני', הא ותו לא.
בעיני, אף קיים פסול בכך שהמערער המעיט במידת תרומתו למעשה הזיוף והשאלה מדוע פנתה מורן דווקא אליו והוא אף 'נזעק' לעזור ולהביא 'לפתרון' התסבוכת 'הטכנית' שנוצרה - נותרה מרחפת באויר וחסרת מענה ראוי.
