לטעמי, העובדה שהעותר מכחיש את הקשר, מבלי שיש לו הסבר כלשהוא לראיות המוצקות שמעידות על הקשר, כמו אותן הודעות מאבו האני ושיחות אליו שבוצעו מכרטיס הסים של העורר, לאחר שהטלפון היה ברשותו, רק מחזקת את עוצמת הראיות נגדו בעיניין זה.
אשר לטענות ב"כ העורר בדבר זהוי הקולות באמצעות "אוזן אדם" ולא באמצעות מומחה במעבדה, יש לציין כי קדמי, בספרו על הראיות, חלק שלישי (מהדורת 2009) בעמ' 1325 – 1328, מציין כי זהוי קולות אינו נושא שבמומחיות, ולכן קיבל בית המשפט זהוי קולות ע"י מתמללות שלמדו להכיר את קולות הדוברים תוך כדי עיסוק בתימלול, אף שהן לא הסכימו לזהות את הקולות על דוכן העדים, וניתן אף לבצע זהוי קולות באמצעות האזנה ישירה של בית המשפט לסרט ההקלטה (שם, עמ' 1327).
...
עוד טוענת המאשימה כי המשטרה ביצעה זיהוי קולות לשיחות שהוקלטו בהאזנת הסתר, והגיעה למסקנה כי העורר שוחח עם אחיו במהלך האירוע, וזאת לאחר שהשוותה את הקול של הדובר באותה שיחה, לקולו של העורר שנשמע משוחח שיחות חולין עם אמו ועם שכנתו במועד אחר, כאשר העורר אישר כי הוא אכן הדובר באותן שיחות.
כך עולה גם מפסיקת בית המשפט העליון בשורה ארוכה של החלטות, שאל חלקן הפנה השופט קמא בהחלטתו, ואסתפק באזכור ההחלטה האחרונה שבהן, בש"פ 562/18 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.3.2018), פס' 19, והאזכורים המובאים שם.
נוכח כל האמור לעיל, בהינתן זיהוי הקולות בהאזנות הסתר, כפי שנקבע בחוות דעתו של רס"ב שושן מיום 4.6.20, אשר על פיו זוהה העורר כמי שקולו נשמע גם בשיחות הטלפון שבוצעו ע"י המעורבים באירוע ההברחה, ביחד עם יתר הראיות שפורטו לעיל, אני סבור כי צדק בית משפט קמא, כאשר קבע כי יש ראיות לכאורה לאשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום, ולא מצאתי הצדקה כלשהי להתערב בהחלטה זו.
אשר לעילת המעצר, מדובר כידוע בעבירה שבה קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996.
בנסיבות הללו, אני סבור כי החלטתו של השופט הנכבד קמא כי מדובר במסוכנות חריגה שלא ניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר כלשהי, ואף אין מקום להורות על מעצר באיזוק אלקטרוני, חרף גילו הצעיר של העורר והמלצת שירות המבחן בעניינו, תוך שהוא מפנה לפסיקתו של בית משפט זה מהזמן האחרון בנסיבות דומות, סבירה ואף מתבקשת, ולא מצאתי עילה להתערב בה.
סוף דבר, נוכח האמור לעיל, אני דוחה את הערר של העורר, גם ביחס לראיות וגם ביחס לאפשרות המעצר באיזוק אלקטרוני, ומותיר על כנה את החלטת בית משפט קמא, על מעצרו של העותר בכליאה ממשית, עד תום ההליכים נגדו.
