זיהוי כנתין סודני עתירה נגד יחידת הטיפול במבקשי מקלט

העותר טוען כי ביום 19.1.12 ניתן לעותר זימון לקיום ראיון והצגת מסמכים ביחידת הטיפול במבקשי מקלט בתל אביב (RSD), המיועד ליום 8.1.14, אך לדברי העותר משהגיע ליחידה לא קיימו לו ראיון ואמרו לו שלא מבצעים ראיונות עקב מרכז השהייה "חולות" וכי יצרו עימו קשר בשנית.

נטען כי פניותיו של העותר למשיב עד כה היו לצורך הארכת רישיונו מכוח ההגנה שניתנה לנתיני סודאן לאחר שזוהה כנתין סודאן וגם זמונו של העותר ליום 8.1.14 כפי שנטען על ידו היה לצורך רישום וזיהוי בלבד, לאור הנחיה פנימית שהייתה נהוגה בנוגע לבחינת זהות נתינים הנהנים מהגנה זמנית, אחת לשנתיים, ולא במסגרת בחינת בקשת מקלט פרטנית.

נגד התיקון והוראת השעה הוגשה, כאמור, עתירה התלויה ועומדת בפני בית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ גבריסלאסי) במסגרתה מועלות, בין היתר, טענות שונות נגד הסמכות ליתן הוראות שהייה דוגמאת הוראת השהייה נשוא עתירה זו. עוד יצויין כי מנכ"ל המשיב קבע ביום 10.2.14 קריטריונים להעברה של מסתננים למרכז השהייה (נתיני סודאן אשר הסתננו לישראל לפני יום 31.12.10; נתיני אריתריאה אשר הסתננו לישראל לפני יום 31.12.08, לרבות מי שקבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 עד כה; בעלי מישפחות, נשים וילדים לא ישלחו למרכז השהייה "חולות").

...

באשר לטענותיו הכלליות של העותר נגד התיקון לחוק, מתקן השהייה וכן נגד הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב, הרי שכפי שצויין מדובר בטענות כלליות הנדונות בפני ביהמ"ש העליון ואין מקום לדון בהן במסגרת עתירה זו. סיכום: מהטעמים שפורטו אני קובע כי אין לקבל הטענה כי נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים.

אשר על כן העתירה נדחית.

אני מורה כי העותר יתייצב במתקן השהייה "חולות" עד לא יאוחר מיום 31/07/14.

עם העברת הסמכויות מנציבות האו"ם לפליטים למשרד הפנים, העותר פנה ליחידת המסתננים בלוד בשנת 2010, שם עבר תישאול במהלכו הסביר שהגיע למדינת ישראל לבקש מקלט ולאחר התשאול זוהה כנתין סודאני והונפקה לו אשרת שהייה שחודשה מעת לעת, אך בקשתו למקלט לא טופלה ולא התקבלה בה כל החלטה.

באשר לטענותיו הכלליות של העותר נגד התיקון לחוק, יישומו ומתקן השהייה, הרי שכפי שצוין מדובר בטענות כלליות הנדונות בפני ביהמ"ש העליון ואין מקום לידון בהן במסגרת עתירה זו. בכל הנוגע לטענת העותר כי אינו עונה על סעיף 32ד'(א) לחוק למניעת הסתננות מאחר שהקושי בבצוע גרושו אינו נובע מקושי בזיהויו או בשל אי הצגת מיסמכי נסיעה וכי הסעיף אינו נוגע למבקשי מקלט מסודאן שברחו מהמלחמות והרצח על רקע אתני, השתייכותם הפוליטית ורדיפה על ידי המשטר וזרועותיו, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. לדעתי הפירוש הנכון של החוק מאפשר לראות במסתנן שקיים קושי בגירושו בשל המצב הקיים במדינת מוצאו ו/או היחסים הדפלומטיים של ישראל עם מדינה זו, כמי שיש קושי בבצוע גרושו, וניתן להוציא לו הוראת שהייה.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, מצאתי לנכון כי זה המקרה בו מוסמך בית המשפט לפעול בהתאם לסמכותו לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000, המסמיכות את בית המשפט "למחוק או לדחות עתירה – כולה או מקצתה – על הסף, על פי כתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל תגובה מקדמית, אם, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט" [ההדגשות הוספו.

בנסיבות אלו החלטתי גם לפטור את העותר מתשלום אגרה.

סיכום: מהטעמים שפורטו אני קובע כי אין לקבל הטענה כי נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים.

העתירה נדחית.

אני מורה כי העותר יתייצב במתקן השהייה "חולות" עד לא יאוחר מיום 27/08/14.

פתח דבר עתירה זו מופנית נגד החלטת יחידת הטיפול במבקשי מקלט במשיב, מיום 29.01.2012, לפיה נדחתה בקשתו של העותר לזהותו כנתין סודאני ובעקבות כך חוייב העותר לעזוב את הארץ בתוך 7 ימים.

...

לסיכום, סבור העותר כי עמד בנטל ההוכחה להיותו נתין סודן ואין לבחון את מעמדו מחדש.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו על ידם, החלטתי כי דין העתירה להידחות.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות העתירה ללא צו להוצאות.

בסמוך לתקופה זו הועבר הטיפול למבקשי מקלט מנציבות האו"ם ליחידה לטפול למבקשי מקלט אצל המשיב, אך המשיב נימנע באותה עת מלטפל במבקשי מקלט ממדינות אריתריאה וסודאן.

ביחס להחלטה הנ"ל, טען המבקש כי ההחלטה התקבלה בלי שבוצע שימוע, בלי שניתנה לו אפשרות נאותה להעלות טענותיו, והוא הגיש עתירה זו כנגד החלטה זו בעת"מ 31214-03-14.

בתאריך 14.4.08 שוחרר המבקש במשמורת בתנאים, לאחר שזוהה כנתין סודאן וקיבל רישיון שהייה זמני, אשר הוארך מעת לעת בהתאם למדיניות שהונהגה אז. לאחר שיחרורו פנה המבקש למשרדי נציבות האו"ם לפליטים, זוהה ונרשם כנתין סודאן לצורך החלת אי מדיניות אי הרחקה הנהוגה בישראל כלפי נתינים סודאנים, ולשם כך מילא טופס רישום בלבד.

בקשר לכך יש לציין שמרכז השהייה הנו מרכז פתוח, ממנו ניתן לצאת ולחזור בהתאם לכללים הקיימים שם. במצב זה סכויי העתירה קלושים, הואיל ולא הועלתה בשימוע כל טענה שהיה בה כדי לשנות את החלטת המשיב, ואין כל מניעה לבחון את הבקשה הפרטנית למקלט בעת שהמבקש שוהה במרכז השהייה.

...

גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, ולכן יש לדחות את הבקשה.

דיון לאחר עיון בכתבי הטענות, בחומר הנלווה לטענות הצדדים, נראה לי כי סיכויי ההליך ומאזן הנוחות נוטים לטובת מתן צו זמני המורה למשיב להימנע מהחזקתו של המבקש במרכז שהייה לפרק זמן נוסף של כ-3 חודשים, היינו עד ליום 30.11.14, או עד למתן פסק דין בעתירה, לפי המועד המוקדם יותר.

באשר לסיכויי ההליך ומאזן הנוחות, נראה לי שאין מקום להיזקק בשלב זה לשאלת תקינות הקריטריונים שנקבעו או לשאלת חוקתיות תיקון החוק למניעת הסתננות, אך מבחינת השיקולים הפרטניים, נראה לי לכאורה כי יש בעובדה שהמשיב היה משוחרר זמן רב עפ"י היתר שניתן לו, דבר שאפשר לו לפתוח את העסק שפתח באילת, כדי להצדיק לכאורה מתן אורכה נוספת לביצוע השהייה על מנת לאפשר לו לסגור את עסקו בצורה תקינה.

בסיכום התשאול צוין, כי התשאול נערך בשפה הטיגרית (טיגרינית) ובערבית וכי "לא ניתן לזהות בודאות. לנ"ל חזות שונה (אתיופית), לא מיתמצא באריתריאה לדבריו עזב בגיל 10 שנים וחי בסודאן." לאחר התשאול הוצאו כנגד העותר צוי הרחקה ומשמורת (פרוטוקול התשאול וצוי הרחקה ומשמורת צורפו כנספח 2 לתגובה המקדמית לעתירה).

כן צוינה תשובת יחידת ה- RSD לפיה היא איננה מטפלת בבקשות למקלט של נתיני אריתריאה וסודאן, אשר זוכים להגנה קבוצתית.

ביום 21.12.10 היתקיים דיון בעירעור בהיעדר ב"כ המדינה נוכח שביתת הפרקליטים ששררה באותה עת והוחלט על שיחרור העותר ממשמורת בתנאים (פסק הדין מיום 21.12.10 צורף כנספח 14 לתגובה המקדמית לעתירה) ביום 14.7.11 זומן העותר לראיון זהוי נתינות שאמור היה להתקיים ביום 4.8.11 ביחידת מבקשי המקלט.

כאמור, ביום 20.2.12 נערך לעותר ראיון זהוי מקיף ביחידת הטיפול במבקשי מקלט (פרוטוקול הראיון מיום 20.2.12 צורף כנספח 17 לתגובה המקדמית לעתירה).

...

על כן, טענות ב"כ העותר בעניין זה נדחות.

ממילא, לאור זיקותיו למדינת אתיופיה, ניתן להרחיקו למדינה זו. סוף דבר החלטת המדינה לפיה העותר איננו נתין אריתריאה הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין.

אשר על כן, העתירה נדחית.