עוד נקבע כי עמל היא מעסיקתן הבלעדית של המשיבות, וכפועל יוצא מכך נדחתה תביעתן של המשיבות כנגד המשיבה 3, המועצה המקומית כסייפה (להלן- המועצה).
עוד נקבע כי מעצם ההכרה ברשת עמל ופעולתה כמוסד חינוך מוכר שאינו רישמי, המקבל תקציב מהמדינה, היא הופכת להיות גוף בעל מאפיינים צבוריים מובהקים, במובן זה שחלות עליה חובות מוגברות של הגינות ותום לב. בית הדין דחה את טענת עמל שלפיה הפסיקה בעיניין בוסי רלוואנטית לעובדי הוראה בלבד, וקבע שאין בפסק דין בוסי כל סייג ביחס לעובדים שאינם עובדי הוראה, וגם אין בתקנות כל הבחנה בין עובדי הוראה לבין העובדים האחרים במוסד החינוכי.
...
בקשר לכך נטען, בין היתר, כי יישום פסק הדין מהווה, הלכה למעשה, החלה רטרואקטיבית של סיפת תקנה 3(א)(6) לתקנות בדבר השוואת משכורות המורים והעובדים במוסד חינוך שאינו רשמי על יסודי לכללים הנוהגים במוסדות חינוך רשמיים, שכן התקנה הותקנה לאחר הגשת התביעות; המשיבות עצמן לא הניחו כל מסד עובדתי או משפטי לדיון בתקנה 3(א)(6) לתקנות או להחלת חוקת העבודה על תנאי העסקתן מכוח תקנה זו, ולא הרימו את נטל הראייה להוכחת גרסתן; יתר על כן. הראיות שהיו לפני בית הדין האזורי (עמדת המדינה, חוזר המנכ"ל, השינוי החקיקתי) מובילות למסקנה הפוכה מקביעתו של בית הדין האזורי; משרד החינוך, הגורם המתקצב והמממן את העסקת הסייעות, אינו נוהג לתקצב את עלות העסקת הסייעות על פי הוראות חוקת העבודה; פסק הדין בעניין בוסי דן רק בעובדי הוראה ולא בעובדי מינהל וסייעות, שבעניינם קיימת שונות רבה בין מקומות ההעסקה השונים.
בנסיבות אלה, בהתחשב גם בסיכויי הערעור גבוהים, ובשים לב לקושי שיהיה להחזיר את המצב לקדמותו, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולעכב את ביצועו של פסק הדין, ובמקביל להקדים ככל הניתן על פי יומנו של בית הדין את מועד הדיון בערעור.
סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת.
