זוכה לא הקטין את החוב בהוצאה לפועל לאחר קבלת כסף

לטענתו הבנק גבה כספים ביתר מלקוחות שפתח נגדם הליכי הוצאה לפועל, באחת הדרכים הבאות: האחת, הבנק לא דווח לתיק ההוצאה לפועל על אודות תקבולים שנתקבלו לחשבון החייב בבנק, או דווח באחור (יותר מ-7 ימים מקבלת התשלום, לפי דרישת תקנה 17א(א) בתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979).

עוד נטען כי אין הטעה בפועל וקשר סיבתי; אין קבוצה הומוגנית שאוחזת בשאלות עובדתיות או משפטיות משותפות לכל חברי הקבוצה; לא ניתן לערוך בירורים וחישובים מורכבים ופרטניים ביחס לכל הקבוצה הנטענת והדבר כרוך בעלויות ומשאבים אדירים; והתובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה לבירור המחלוקת וההכרעה בה. רשות האכיפה והגביה הגישה עמדה, שלפיה: "במקרה שבו התקבול (אף אם דווח עליו באיחור) נמוך מהאגרות וההוצאות, אין כל משמעות לכך שהתקבול שוערך לפי כלל 3 (שכן ממילא הוא ניזקף לקרנות האגרות וההוצאות שאף הן שוערכו לפי אותו הכלל)" וכן כי עד לחודש נובמבר 2010 לערך "אם הזוכה לא היה ממלא את השדות כנדרש (וכפי שהמבקשים טוענים שהמשיבים עשו), המערכת הייתה פועלת לפי בררת מחדל של תשלום 'רגיל' ומשערכת את הסכום לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה (כלל 3)" וכי בחודש נובמבר 2010 בערך "הרשות תיקנה את מערכת המיחשוב שלה, ועתה המערכת יודעת לזהות את הקרנות בתיק, ולזקוף את התשלום לקרן הנכונה (עם כלל הריבית המתאים לה) לפי סדר הזקיפה הקבוע בסעיף 75 לחוק". הבנק חלק על חלק מעמדת הרשות וטען כי בכל מקרה הרשות הודתה בעמדתה בבעיה שהיתה קיימת במערכת שלה.

לפני התאמת החוב בהוצאה לפועל לחוב בספרי הבנק יוכל הבנק לעדכן את החוב בחשבונות ההוצאות המשפטיות בבנק בסכום החוב בגין הוצאות משפטיות שאושרו ממועד העידכון האחרון ועד למועד ביצוע ההתאמה, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית.

לאחר שיתקבל המידע, תיערכנה ההתאמות הבאות: בחשבון שבו נמצא פער בזמן הדיווח ופער בריבית יערך שיחזור של החוב בתיק ההוצאה לפועל בתוספת הריבית שהבנק זכאי לה, תוך הקטנת החוב בסכומי התקבולים במועדי קבלתם בבנק, ולפי סדר הזקיפה הקבוע בדין, עד מועד סגירת תיק ההוצאה לפועל.

העילה העיקרית בתובענות היא אם הבנק הפר את הוראת תקנה 17א(א) בתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, שלפיה נידרש זוכה לדיווח ללישכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקבל על חשבון החוב תוך שבעה ימים מקבלת התקבול; והאם הבנק הפר את הוראות סעיפים 3 ו-4 בחוק פסיקת ריבית והצמדה לעניין שעורי הריבית המדווחים ע"י הבנק ללישכת ההוצאה לפועל בגין חובות מן התחום המסחרי.

...

אי מינוי בודק אני מקבלת את המלצת הצדדים שלא למנות בשלב זה בודק במסגרת הסדר הפשרה.

אני מאשרת גם פעימות אלו.

סיכום לנוכח האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה, על התיקונים שנערכו בו בסעיפים 10, 26 ו-27 לעיל, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

באשר לתביעת החוב של המשיבה 3 טען המערער כי הוא יישם את הוראות פסק הדין ושילם באופן שוטף את מלוא הסכום אשר נקבע, למעט תקופה מצומצמת של מספר חודשים, אולם המשיבה 3 לא דאגה להקטין את החוב בתיקי ההוצל"פ. עוד טען המערער, כי חלק מן החוב מורכב מטיפולים רפואיים להם טענה הנושה ואלה לא הוכרו כהוצאה משותפת במסגרת פסק הדין.

לטענת הנאמן, כל הסכומים ששולמו על-ידי המערער, הופחתו במסגרת תיק ההוצל"פ. נטען כי לתביעת החוב צורפו קבלות לגבי ההוצאות הרפואיות החריגות שקבל הקטין ואישור רפואי כי על הקטין לעבור טיפולים אלה, ולכן זכאית המשיבה 3 להישתתפות כספית בשיעור של מחצית מההוצאות אותן הוציאה, בהתאם לאמור בפסק הדין בעיניין המזונות וכי אין מדובר בהוצאות בגין חוגי העשרה כפי טענת המערער.

נקבע כי טענות המערער בנוגע להגדלת החוב בתיק ההוצל"פ והגדלת חיובי ההוצאות הרפואיות החריגות מצד המשיבה 3, ראויות היו להתברר מלכתחילה בפני רשם ההוצל"פ, אולם הנאמן בנסיבות העניין, בחן את טענות הצדדים וערך את החישובים הנדרשים לאחר שהתקבלו בידיו אסמכתות ואישורים רפואיים, ולא הסתמך אך על החישובים שנערכו במסגרת ההוצל"פ, אלא פעל מעבר לנדרש ובחן באופן קפדני ודווקני את קביעות בית המשפט לעינייני מישפחה.

לטענת המערער חובתו של הנאמן לבדוק את טענותיו של המערער לגופן ובפרט כאשר עסקינן בתביעת חוב של מזונות עבר, חוב בדין קדימה, שברוב המקרים לא זוכה להפטר.

בנוסף לאמור, לאור אופי ההליך עסקינן ולאור האמור בהלכה הפסוקה בעיניין זה, אין כל פסול בהכרעה המתבססת על האסמכתאות והמסמכים שהוגשו לבעל התפקיד, ואין לצפות מבעל התפקיד לנהל בתביעות חוב הליך משפטי של שמיעת ראיות ומינוי מומחים, מקום שניפתח הליך הוצאה לפועל שהתנהל במשך שנים ומקום שהנאמן מצא, כי יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל אמינה עליו וכי התשלומים שהתקבלו הופחתו מן היתרה.

...

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת אפרים צ'יזיק), שניתן ביום 31.05.2021 בעחדל"פ 49449-02-21, בו התקבל באופן חלקי ערעור המערער על החלטת הנאמן בתביעות החוב שהוגשה כנגד המערער על-ידי המשיבה מס' 2, ונדחה הערעור שהגיש המערער על הכרעת הנאמן בתביעת החוב שהגישה המשיבה מס' 3.

לפיכך דין טענותיו של המערער לפיהן היה על הנאמן לשכור שירותיו של מומחה לבחינת גובה החוב להידחות (ראו והשוו עניין באורן, פסקה 19).

טענות המערער באשר לתשלומים ששילם שאין בידיו אסמכתאות לגביהם, או באשר להוספות בתיק ההוצאה לפועל בניגוד לפסק הדין, נבחנו על-ידי הנאמן ואיני מוצא מקום להתערב במסקנת הנאמן בעניין זה. סיכומם של דברים, לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא אשר דחה ערעור היחיד על הכרעת הנאמן בתביעת החוב ולפיכך דין הערעור להידחות.

כן ישלם המערער סך של 2,000 ₪ לממונה ולנאמן וזאת בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. סכום העירבון שהופקד להבטחת הוצאות המשיבים בקופת בית המשפט יועבר למשיבים לפי היחס ביםן הסכומים שקבעתי לעיל.

ביום 8.4.2010 אישר כב' רשם ההוצאה לפועל את הסכם המכר (לאחר שבקשה קודמת מיום 28.2.2010 נדחתה), והורה לנתבע לפתוח חשבון נאמנות אליו יופקדו כספי התמורה ואשר מתוכם יש לשלם את תשלומי החובה לרשויות המס [נספח 15 למוצגי התובע].

הנתבע פעל בנגוד להוראות צו המינוי ולהחלטות רישמי ההוצאה לפועל והתעלם מהחלטות רישמי ההוצאה לפועל הסכומים הנתבעים בתביעה הם כדלקמן: דמי הסכמה למנהל בסך של 195,983 ₪ שכר טירחת עו"ד בגין הליכים קודמים בסך של 30,000 ₪ הוצאות בהליך העירעור בסך של 10,000 ₪ דרישת חוב של המנהל בגין דמי חכירה בסך של 4,665 ₪ מחצית האגרה בלישכת ההוצאה לפועל בסך של 13,500 ₪ עוגמת נפש בסך של 150,000 ₪ יתרת הכספים שנותרו בקופת הכנוס בסך של 100,000 ₪.

כך נלמד גם מהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות העירעור, שם נקבע כי: "ראשית, אכן עולה בבירור מהחלטות קודמות של כב' רשמת ההוצאה לפועל, כי לא מצאה לשנות מהוראות הדין והסכם המכר, לעניין תשלום דמי ההסכמה (ר' מש/16 ו- מש/18, המצורפים לתשובת הרוכשת), דהיינו, דמי ההסכמה צריכים היו לשיטתה, להיות משולמים מתוך קופת הכנוס, ולהיגרע מן התמורה אשר הועברה אל הזוכה. אין חולק, כי הזוכה לא נקט הליך ערעורי בגין החלטות אלה.

באותה הודעה מיום 11.3.2014, הנתבע אף מוסיף ואומר כי: "ככל שהיה ידוע לכונס שישנו תשלום של דמי הסכמה למינהל באופן וודאי תשלום זה היה מוטל על הרוכשת על מנת שלא להכביד על קופת הכנוס ייתר על המידה ולהקטין את החוב ככל שאפשר" (סעיף 4 להודעה).

כאשר הנתבע פונה ללישכת ההוצאה לפועל בבקשה לקבל אישור להסכם מכר על סך של 1,350,000 ₪ ומציין במסגרת פנייתו זו כי הרוכשת תישא בתשלום "בסכום לא מבוטל" לא סביר להניח כי מדובר בסך של 4,665 ₪, ואין לקבל את טענת הנתבע בעיניין זה. מכאן נלמד כי הנתבע העריך שיידרש תשלום בסכום גבוה, ולמרות זאת לא פעל לבדוק את העניין ולעגן את חובת תשלומו על ידי הרוכשת במסגרת הסכם המכר.

...

בנסיבות אלו אני מורה לכונס להגיש דוח תוך 7 ימים, שאם לא כן אשקול חיובו בהוצאות" (טעויות במקור – ע.ק).

על כן תביעת התובע בעניין סכומים אלה נדחית.

על כן דין התביעה בראש נזק זה להידחות.

על כן תביעתו בגין סכום זה נדחית.

עם חזרתו של המבקש ארצה, נחתם הסכם בין הצדדים שקבל תוקף של החלטת רשם ההוצאה לפועל, במסגרתו הסכים המבקש להגדלת החוב בהתאם לבקשת הזוכה להגדלת החוב מיום 21.4.21.

ב"כ המבקש ניסתה ללמוד מהוראות סעיף 6(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל שכשם שלא תתוסף ריבית לחוב אם תיק ההוצאה לפועל ניפתח למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין, כך גם לא תתוסף תוספת הפצוי המוסכם.

המבקש טוען גם, שכב' הרשם לא היתייחס למספר טענות שלו, שעניינן הוספת 270,000 ₪ בגין ריבית, על אף שהצדדים החליטו שלא יתוספו ריביות לחוב בתיק ההוצאה לפועל שיערוך הכספים שהתקבלו מהמכירה, שכן ברשלנות כונס הנכסים חלו עיכובים ברשום הדירה נשוא הכנוס על שם הקונים, ובכל מקרה, מהרגע שהכספים היו בידי כונס הנכסים, יש לשערך אותם עד ההחזרה של הכספים העודפים על החוב בתיק, למבקש.

אילו היה המבקש משלם את החוב באמצעי חצוני שאינו דירתו, אולי היה מקום לטעון שמדובר בשיהוי, ואולם משבחר המבקש לא לשלם את החוב בדרך אחרת, ומשהתברר שהדרך היחידה לגביית החוב הוא באמצעות מכירת הדירה על ידי כונס הנכסים, והרי שלא היתה שום תועלת בפתיחת תיק ההוצאה לפועל לפני קבלת פסק הדין ההצהרתי בקשר לדירה.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לדחות את הבר"ע. ראשית, לענין הסכום של הפיצוי המוסכם, סכום זה מהווה חלק מהוראות פסק הדין.

התוצאה היא שלא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם, ולפיכך הבר"ע נדחית ואני מחייב את המבקש בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪, שיגבו מתוך סכום הערובה.

המשיבים הוסיפו, שעיון בדף החשבון בתיק ההוצאה לפועל, העלה כי המבקש דיווח באיחור ניכר על הכספים שגבה ובוצעה הקטנת קרן חוב של תשלום בסך 150,000 ₪ שהופקד לחשבונו ביום 18.12.16, רק ביום 26.3.19.

דיון ומסקנה לאחר שבחנתי טענות הצדדים, החלטות כב' הרשמת, עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, עיינתי בפרוטוקול הישיבה מיום 21.12.22 ובהודעות ב"כ הצדדים וכן בהודעת מזכירות ההוצאה לפועל שבאו לאחריה, החלטתי לקבל הבקשה, לידון בה כבערעור ולקבלו, ואלה טעמיי: בהחלטה נושא העירעור, שכאמור ניתנה בעיניין בקשתו של המבקש לבטל את ההחלטה בה חויב להשיב למשיבים כספים, ציינה כב' הרשמת: "אודה כי מדובר בבקשה תמוהה שעה שההחלטה מיום 31.5.2022 ניתנה לבקשת ב"כ הזוכה (ב"כ המבקש כאן – י.א.ב)...". משמע, כי המבקש ביקש לבטל החלטה שניתנה לבקשתו.

...

אשר על כן, אני קובעת כי בעניין זה גוברת הודעת מזכירות ההוצאה לפועל שניתנה, כזכור, לפי החלטתי, לאחר שקיבלתי את בקשתו של ב"כ המשיבים לדרוש מידע ממזכירות ההוצל"פ. מעבר לכך, המשיבים לא המציאו סימוכין, לתמוך טענתם כי תחשיב מזכירות ההוצאה לפועל הומצא לב"כ המבקש על ידם, כפי שנטען.

ודוק, אין באמור כדי להכריע בשאלה אם רשאית הייתה הרשמת המלומדת להסתמך על דיוור אלקטרוני ולמעלה מן הצורך אעיר כי לטעמי ניתן להסתמך על דיוור כזה, מקום בו עורך דין מתחבר למערכת הממוחשבת, ובכך מביע הסכמתו להמצאת כתבי בי דין אליו בדרך זו. אני מורה איפוא על ביטול ההחלטה והחזרת תחשיב המזכירות לדיון מחודש בפני כב' הרשמת, לאחר שב"כ המבקש (הזוכה שם) יגיש תגובתו על התחשיב לתיק ההוצאה לפועל הנ"ל, עד ולא יאוחר מיום 30.3.23.

ודוק, מאחר והתחשיב גופו צורף להודעת מזכירות ההוצאה לפועל שהוגשה לתיק זה ביום 27.12.22, הרי שב"כ המבקש המלומד – עו"ד אייל מנחם – יקבל לידיו עותק מהתחשיב במזכירות בית המשפט, באופן פיזי, עד ולא יאוחר מיום 13.3.23, ויהיה מנוע מלטעון כי התחשיב לא הומצא לו. אני מורה למזכירות בית המשפט למסור לעו"ד מנחם, עת יתייצב בפניה, העתק מלא של הודעת מזכירות ההוצאה לפועל מיום 27.12.22 (בקשה 9 בתיק זה).