זהירות נדרשת מבנק גם בפעולות שלא נחשבות חשודות

הוכחשה הטענה כי נטען כי התובעת אישרה את ההעברה והודגש כי לאחר שנודע לבנק על הסיכסוך בין בני הזוג שונו זכויות החתימה בחשבון המשותף באופן שלא ניתן היה לבצע פעולות ללא חתימת שני בני הזוג.

לא הונח בסיס עובדתי לטענה כי היה על הבנק לידרוש חתימת שני מורשי חתימה לצורך ביצוע העברה בסכום זה. הוא הדין על הטענה שנטענה לראשונה בסיכומים כי הבנק הפר נוהל בנקאי תקין מס' 435, בכך שלא החתים את התובעת על טופס נפרד לבצוע פעולות בטלפון.

הבנק הפנה לתא"מ (ת"א) 18432-02-18 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בריסקמן, 7.8.19, שם נדונה תניה זהה להרשאה הדדית ונפסק: "הנתבעת בחתימת ידה אישרה כי כל אחד מבעלי החשבון רשאי לבצע בו פעולות לרבות נטילת הלוואה ואשראי. על הנתבעת איפוא הנטל להוכיח כי האשראי שבקש בעלה הוא פעולה חריגה וחד פעמית, והנתבעת לא הרימה נטל זה וממילא היא לא הוכיחה את טענתה כי הבנק כביכול הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו". מסקנה זו מקובלת עליי ומתאימה גם לנסיבות הליך זה. הקף חובת הזהירות של בנק ומידת התערבותו באוטונומיה של הלקוח לנהל את חשבונו פורטה לאחרונה בת"א (מח' חי') 47617-11-15 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, , 17.5.20(סעיפים 7.4 – 7.6): "רמת הזהירות המוטלת על הבנק משתנה ממקרה למקרה והיא תלויה ברמת החשד ובהקף האמצעים שעל הבנק להשקיע כדי לברר את הצריך ברור. בע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ. בנק ברקליס דיסקונט בע"מ (14.4.91) שם נטענה טענת תרמית לגבי פעולת שלוח שפעל לפי יפוי כוח כללי ונבחן הקף חובת הזהירות .שם הציע כב' השופט חשין אמות מידה לקביעת הקף חובת הזהירות כמו – סוג הפעולה שבה מדובר, האם פעולה שגרתית של הלקוח, האם פעולה שיש לבצע במהירות ,פעולה במסגרת קשר הקיים עם הבנק, אישיותו של הלקוח, גילו ורמת השכלתו ואופי מסכת היחסים שהתפתחה בינו לבין הבנק. כמו כן יש לבחון את מנהג הבנקאי הסביר במקרים מעין אלו. (ראו גם ענין שי עמר).

בעת ביצוע ההעברה מהחשבון לבנק לא היה חשד כי הפעולה מהוה חריגה מהרשאות הפעולה בחשבון ולא הפר הוא חובת זהירות כלפי התובעת.

...

סוף דבר התובעת ובעלה ניהלו חשבון משותף ובו הרשאה הדדית לפעולות בחשבון.

על כן, התביעה נדחית.

לאור מסקנה זו מתייתר הצורך לדון בעילת התביעה כנגד הנתבע 2.

במידה והתשובה לשאלות 1-2 הנה חיובית, נידרשת הבהרה האם פעילות כאמור בשאלה 2 לעיל, אינה מהוה סיכון מוגבר להלבנת הון ומימון טירור לעומת הענקת שירותים לנותן שירותים פינאנסיים שכן מחזיק בחשבון בנק משל עצמו.

כך גם בהודעה שבה פורטו הדרכים העומדות בפני כל תאגיד בנקאי "להפחתת הסיכון המובנה בלקוח ובפעילותו" ובכלל זה "ביצוע הליך "הכר את הלקוח" מוגבר,דיווח על פעילות בלתי רגילה וכן פעולות נוספות וכסעיף אחרון ברשימת הפעולות צויינה גם אפשרות "סגירת החשבון ללקוח קיים או אי ביצוע פעולה או סוגי פעולות שהן כמובן צעדים קצוניים יותר אך מהוים בהחלט חלק מהצעדים האפשריים"(דגש שלי ש.מ) (סעיף 18 להודעה).

בענין זה אני מפנה ומצטרף לעמדת גורמי המדינה אשר הובאה בסעיף 34 לעיל, לפיה לאור חומרת הסנקציה של סרוב לפתיחת חשבון והשלכותיה הקריטיות על נש"מ דוגמאת התובע, חלה חובה על הבנק לנקוט זהירות, בטרם ינתן סרוב כאמור על ידו, וכחלק מחובת זהירות זו, חלה על הבנק גם החובה לערוך את הבירור המתאים עם מבקש השרות בטרם ינתן הסרוב על ידו.

כמפורט לעיל, בתשובה לשאלה 22 בשאלון טען התובע כי לא קיים נהנה בחשבון, בעוד שבסעיף 23 אישר התובע כי הוא נותן שירותים לנש"מ אחר – זועבי שאינו מנהל חשבון בנק "והוא מפקיד את השיקים ומקבל התמורה מט"ח". לטענת הבנק, זועבי הנו בגדר "נהנה" בחשבון ובהתאם קיימת סתירה בין התשובות שמסר התובע בשאלון, וכמפורט לעיל על האמור מוסיף הבנק וטוען כי זועבי אינו מנהל חשבון הבנק, ובקשתו לפתיחת חשבון אצל הבנק סורבה, ואף מיתנהל הליך משפטי בנושא ובכך אינדיקאציה שלילית נוספת ביחס לחשבון שמבקש התובע לפתוח, ובנוסף נטען כי עלה מתשובות התובע בחקירתו כי הוא אינו יודע פרטים רבים ומהותיים ביחס לפעילותו של זועבי לרבות לקוחותיו והעסקאות המבוצעות על ידו, ובנוסף הוכח כי התובע "אדיש" לשאלה האם הנש"מ המקבל ממנו שירותים הנו בעל חשבון בנק, ובהתאם קיים חשש כי יינתנו בחשבון שירותים גם לנשמים אחרים שאינם בעלי חשבון בנק וזאת ללא יכולת שליטה ופקוח של הבנק ולטענת הבנק מכלול הטיעונים לעיל, מבססים חשד סביר לבצוע פעילות של הלבנת הון, אלא שלעמדתי, מכלול הטענות שהועלו ע"י הבנק אינו מהוה הצדקה לסרוב הבנק לפתיחת חשבון לתובע וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

...

סיכום: סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, דין תביעת התובע להתקבל ובהתאם אני מורה לבנק לפתוח לתובע חשבון בסניף הבנק בנצרת (סניף 093), בכפוף לזכותו של הבנק להתנות את פתיחת החשבון בתנאים סבירים בכל הנוגע למתן שירותים לנשמ"ים אחרים בחשבון ובענין זה אני סבור כי יש לראות כדרישה סבירה את דרישת הבנק כלפי התובע שלפיה לא יינתנו שירותים לנשמ"ים אחרים שאינם מנהלים חשבונות בנק, ושבקשתם לפתיחת חשבון בנק אצל הבנק או אצל תאגיד בנקאי אחר, סורבה מטעמים של אי המצאת מידע נדרש או יסוד סביר לחשש מפני הלבנת הון וכן לנשמ"ים שדרישתם לקבלת רשיון נש"מ סורבה .

באשר לשאלת ההוצאות אני סבור כי במקרה זה התובע פעל שלא בהתאם לחובותיו על פי חוק הבנקאות, ומנע שלא כדין מהתובע פתיחת חשבון במשך תקופה ממושכת, ונתן בסיכומו של דבר הסכמה עקרונית לפתיחת החשבון רק במסגרת הסיכומים, זאת בנסיבות שבהן הסכמה זו יכלה להינתן במועד מוקדם בהרבה.

התנהלות זו של הבנק אילצה את התובע לנהל הליכים משפטיים ממושכים,ולפיכך אני קובע כי הבנק יישא בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

ההסברים המעורפלים והכוללניים שספקו המפרקים בדבר הצורך במסמכים המבוקשים אינם מהוים ראשית הצדקה להטלת הכבדה כזו על הבנק.

יפים לעניינו הדברים הבאים: "לעתים קרובות, המפרק הוא אדם שלא היה קשור לחברה ועד למינויו לתפקיד לא הכיר את החברה או את הגורמים שפעלו בה. לפיכך הוא עשוי להמצא במצב של נחיתות אינפורמאטיבית. במקרים לא מעטים אין המפרק זוכה לשיתוף פעולה מצד האורגנים לשעבר של החברה או בעלי מניותיה. זאת, במיוחד כאשר מתעוררים חשדות לניהול לא תקין של החברה או להפרת חובות שונות על ידי גורמים אלו. בנסיבות אלו, דומה כי אין מקום לידרוש מהמפרק לתמוך את הבקשות שהוא מגיש בתצהיר." (רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני, פס' 10 (פורסם בנבו, 2.9.2009) (להלן: "רייך").

מתוקף מעמדו של בעל התפקיד כקצין בית המשפט, שומה עליו למלא את תפקידו באופן אובייקטיבי, תוך נאמנות למשימה שהטיל עליו בית המשפט, וזאת בנוסף לחובות האמון והזהירות החלות עליו כלפי הנושים (ע"א 8410/06 נקש נ' בנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ, פס' ט"ז לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 28.12.2008)).

...

לעומת זאת, העובדה שסעיף 305(א) לחוק מוסיף למערך השיקולים שיש לשקול את הערך של הגנה ראויה לעניינם של כלל הנושים ושל החייב (קרי – החברות שבפירוק), רק מחזקת את המסקנה כי על הבנק למסור את המסמכים המבוקשים לידי המפרקים, משום שיש במסמכים הללו כדי לשפוך אור על הנעשה בחברות בתקופה שקדמה לפירוקן ומה עלה בגורל כספי החברות.

דווקא מקום בו בעל תפקיד מגיע למסקנה כנה ומבוססת לכאורה, כי קיימים חשדות מוצקים להתנהגות פסולה, ואי לכך אף טעם לכאורי אמיתי להגשת תביעה, הרי שדווקא במקרים אלו, האינטרס להשיג מידע הינו גדול במיוחד, וזאת כל עוד מקפיד בעל התפקיד לפעול באורח הגון, וב"ראש פתוח" למקרה בו יוכיח המידע היפוכו של דבר.

סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה מתקבלת.

אולם, כיוון שהמאשימה לא הצביעה על בסיס לחובת הסודות ולאיסור על העברת החומרים שהועברו, הרי שעצם העברת המידע אינו מהוה מצג שוא, ולו במחדל כי יש מעורבות של בעלי העניין, המתבטאת בעצם קבלת החומרים האמורים, או כי לא נוהל הליך מדמה מו"מ בשל קבלתם.

לעניין הפרת המונים בתאגיד נקבע בעיניין חסן (פסקה 18 לפסק דינו של כב' השופט יוסף אלרון) כי: "על רשויות התביעה לעשות שימוש זהיר בהעמדה לדין בעבירה זו, ובכלל זה לשקול נסיבות כגון מידת הנזק שניגרם או עלול להגרם לתאגיד גדול כתוצאה ממעשיו של מבצע העבירה, מיהותו של התאגיד, גודלו, משקלו במשק ובכירותו של החשוד בבצוע העבירה בהירארכיה של התאגיד". מכאן אתמקד בעבירה בה מואשמים הנאשמים שלפניי – מירמה והפרת אמונים בתאגיד.

בע"פ 220/17 נוחי דנקנר נ' מדינת ישראל (נבו 29.08.2018), נקבע לעניין זה: "בדומה לעבירת התרמית, גם ביסודן של עבירות אלו עומד הצורך בהבטחת אמון הציבור, מניעת יתרון בלתי הוגן של משקיעים אחדים על פני אחרים והפצה של מידע מהימן ורלוונטי בקרב משקיעים סבירים בשוק ההון, בבואם לכלכל החלטות השקעה .... איסורים אלו מבקשים להגן על הערכים המוגנים באמצעות דרישת הגילוי הנאות, המהוה נדבך מרכזי בדיני ניירות ערך, מעין "עקרון על" השזור לאורכם ולרוחבם" הן עסקת בזק-יס, הן עסקת יס-חלל חויבו לעבור את האישור המשולש, בהיתן עיסקאות עם בעל עניין.

בית המשפט הדגיש כי בשני המקרים דנקנר פעל בנגוד עניינים תוך שהוא מסתיר מבנק הפועלים את ניגוד העניינים שהיה מצוי בו. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין נימק את הצורך בעבירות פליליות בהקשר של האמון התאגידי (בהקשר של העבירה של מירמה והפרת אמונים בתאגיד), אך גם תחם את גבולותיה (פסקה נה' לפסק דינו): " כשלעצמי סבורני, כי המציאות של "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד', ז') מצדיקה להגן בחוק, באמצעות עבירה פלילית, על האמון הנידרש בתאגידים, ובמיוחד בתאגידים צבוריים.

...

בע"פ 385/89 אמנון אבנת נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 1, 12 (1991), עמד על כך בית המשפט בהקשר של רשלנות: "אדם המורשע בפלילים, בשונה ממי שנתחייב בנזיקין, מוכתם מעצם ההרשעה בתדמית השלילית המיוחדת לעבריין. בטרם תוטבע באדם סטיגמה כזו, המייחסת לו התנהגות נמהרת או רשלנית, נזהיר את עצמנו שלא להרחיב את היריעה הפלילית יתר על המידה, ונשאל את עצמנו, אם העובדות מחייבות זאת. אין לגלוש מתחום האחריות האזרחית אלי מישור האחריות הפלילית על השלכותיה הקשות, אלא אם כן טובת החברה ושלום הציבור מחייבים זאת, בשל רמת האחריות הגבוהה." בע"פ 6790/18 משה טטרו נ' מדינת ישראל (נבו 29.07.2020), נדונה עבירת הפרת האמונים בתאגיד, עבירה בה מואשמים הנאשמים באישומים 2 ו-3 (אם כי פסק הדין עוסק בחבר ועד עובדים של בנק).

בית המשפט הדגיש כי בשני המקרים דנקנר פעל בניגוד עניינים תוך שהוא מסתיר מבנק הפועלים את ניגוד העניינים שהיה מצוי בו. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין נימק את הצורך בעבירות פליליות בהקשר של האמון התאגידי (בהקשר של העבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד), אך גם תחם את גבולותיה (פסקה נה' לפסק דינו): " כשלעצמי סבורני, כי המציאות של "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד', ז') מצדיקה להגן בחוק, באמצעות עבירה פלילית, על האמון הנדרש בתאגידים, ובמיוחד בתאגידים ציבוריים.

משכתב האישום נעדר עובדות בסיסיות להרשעה בעבירות אלו, יש מקום לבטלו מכוח סעיף 150 לחסד"פ. לפני סיום אדגיש, כי אין בהחלטה זו כדי להשליך באופן כלשהו על הפן האזרחי, וההליכים התלויים ועומדים בהקשר זה. סוף דבר אני מבטלת את האישומים השני והשלישי בכתב האישום נגד כל הנאשמים באישומים אלו: שאול אלוביץ', אור אלוביץ', עמיקם שורר ולינור יוכלמן, וכן נגד החברות הנאשמות באותם אישומים.

'יראו סיבה לסרוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו, לרבות ביצוע פעולות מסוימות בחשבון, וכן למתן שירותים למבצע פעולה שאינו רשום כבעל או כמורשה חתימה בחשבון לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, בהתקיים אחד או יותר מהתנאים הבאים: (א) אי הענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצוו, הוראה זו וכן מדיניות ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבעו על פיהם; (ב) יסוד סביר לחשש כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טירור'.

כמו כן, אי הענות של לקוח לדרישות הבנק בבקשותיו אשר נועדו למנוע הלבנת הון או מימון טירור, כאשר אלו מתבקשות בהתאם להוראות החלות על תאגיד בנקאי, אף היא עשויה להוות בנסיבות העניין סיבה סבירה לסרוב מתן שירות בנקאי.

סרוב לפתוח חשבון בנק צריך להסתמך על שיקול דעת סביר, ולכן העובדה שבנקים אחרים סירבו לפתוח חשבון בנק לתובעת, מצדיקה זהירות יתר של הבנק והגברת הפיקוח עליה למניעת סכוני הלבנת הון.

האופן בו בוצעה העסקה, מבלי שעוררה חשד בלבו של בן יאיר ובדיקתה באופן שבית המשפט קבע שהוא רשלני, גרם לכך שהתובעת שימשה צנור להעברת סכום של 1.9 מיליון ש"ח במזומן, למי שבדיעבד הסתבר שהיה מוכר פקטבי.

אני מבסס את מסקנתי על כך שלפי עדי הבנק, העברת המניות אינה מתועדת במחשבי הבנק וכן, על עדותו של גוליאן, בה נתתי אמון, לפיה נודע לו על השינוי רק ב-2021 והתובעת לא שתפה פעולה עם הבנק, לרבות האמור בתצהירו (ס' 13) כי: "אציין כי ההתנהלות מול התובע היתה חריגה ביחס ליתר נותני השירותים הפינאנסיים בסניף, כאשר נתקלנו בקשיים בקבלת הסברים ו/או אסמכתות מתאימות מאת התובעת ביחס לפעילות בחשבון". אינני סבור שהעובדה שמנהלת הסניף במועד הרלוואנטי לא הוזמנה למתן עדות פוגעת בטענות הבנק.

...

אני מקבל את טענת הבנק כי ביצוע העברות באמצעות אתר האינטרנט, אינו מאפשר לבנק לזהות כדבעי את מבצע הפעולה ומונע ממנו אפשרות לפקח על ביצוע הפעולות ולמנוע אותן, אף אם יש חשש לפעולה בניגוד לדיני איסור הלבנת הון.

התוצאה מאחר שהשתכנעתי שסירוב הבנק להעניק לתובעת את השירותים הנתבעים הוא סביר, אין מקום לחייב את הבנק לפעול נגד שיקול דעתו המקצועי ולהעניק אותם לתובעת ולכן, אני דוחה את התביעה, בכפוף לאמור בסעיף ‎31 לעיל.

התובעת תשלם את הוצאות הבנק, בסכום של 50,000 ₪.