זהות רכב אשם בתאונה בין רכב פרטי למשאית

לפניי תביעה כספית מיום 11.3.18 ע"ס 12,860 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 3.9.17, בין רכב פרטי של התובעת לבין משאית של הנתבעים.

המחלוקת היחידה הטעונה הכרעה שיפוטית בפס"ד זה עניינה בנסיבות התאונה ובשאלת זהות האשם בהתרחשותה.

לשני הנהגים אשם, מאחר ששניהם לא ממש התחשבו ברכב האחר לצידו נסעו: נהג הפרטית לא ראה שהמשאית החלה לנסוע ולא היה מודע כלל לנסיעתה עד לרגע ההיתנגשות, ואילו נהג המשאית לא הבחין בפרטית בטרם החל לנסוע, והכול בנסיבות ובתנאים שבהם מחובת שני הנהגים היה להזהר יותר.

...

שוכנעתי היטב כי נהג המשאית היה בעמדה טובה יותר למנוע את התאונה, משום שהוא החל בנסיעה לאחר שהפרטית כבר החלה לנסוע במקביל אליו ומימין, וגם לאחר שהחל בנסיעה רואים בסרטון שיכול היה בקלות למנוע התאונה ולא להתנגש בפרטית שהקדימה אותו מימין ובמקביל.

שוכנעתי כי הפרטית נטתה/סטתה שמאלה לכיוון המשאית (אולי משום שנהגה היה תחת הרושם וההנחה שהמשאית תתמיד בעמידתה), תוך שנכנס למעשה ל"נתיבה" או למסלול יציאתה, מבלי לוודא שהדבר זהיר ומבלי לוודא שהמשאית אכן מתכוונת להתמיד בעמידתה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

זהות הצדדים ותמצית טענות הצדדים הצריכות לעניין לפניי תביעה נזיקין בגדרה התובעת, בעלת רכב פרטי, תובעת מאת הנתבעים מס' 1-2, מפעיל מלגזה וכן המבטחת הרלבנטית, את ניזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 20/9/16 (להלן- "רכב פרטי", "המלגזה" ו-"התאונה", בהתאמה).

בתוך כך, הנתבעים טוענים כי לא היתקיים כל מגע בין רכב התביעה ובין המלגזה, וכי בעת התאונה המלגזה עמדה בצד המדרכה, ללא תנועה, כשמזלג ההעמסה, שהועמסו עליו פרופילים עשויים אלומיניום, היה מונח על הכביש בקירבת המלגזה, אך לא מחובר אליה.

דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית, וכבר כעת אציין שעל יסוד מכלול החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הבלתי אמצעית והישירה מהעדים של שני הצדדים שהעידו לפניי, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב לנסיבות היתרחשות התאונה, מוקדי הנזק כפי שאלה עולים מהתמונות שהוצגו בפניי, וכן לאחר שעיינתי ביסודיות בהודעות נהגי הצדדים לגבי נסיבות ארוע התאונה, הגעתי לכלל מסקנה כי עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת על מפעיל המלגזה הגם שבנסיבות העניין ניתן לייחס לנהג הרכב הפרטי אשם תורם בשיעור 20%.

איזה גרסה נכונה לנתבעים הפתרונים! קשה לקבל את עדותו של מר כהן שלפיה משאית אחרת, שאינה קשורה בארוע, הצליחה לעבור במקום, בעוד שהרכב הפרטי לא הצליח לעשות כן. תמוהה עוד יותר עדותו של מר כהן כאילו רוחבו של רכב פרטי גדול יותר מרוחבה של משאית.

...

מר כהן נתן תשובות מתשובות שונות שאין בידי לקבלן: דוגמת הרכב הפרטי נאלץ להסתובב היות שהכביש הוא חד סטרי, ואגב כך פגע בפרופילים (עמ' 4 שורה 17), או כי הוא פגע אך בפינה, או כי נאלץ לסטות היות שהגיחה משאית ממול, ועוד כהנה וכהנה תשובות.

אין בידי לקבל את הסבריו המגמתיים של מר כהן.

כאמור, אין בידי לקבל את עדותו של מר כהן ביחס לנסיבות אירוע התאונה.

בתמצית יצוין כי הצדדים לתביעה וו הנן מי שביטוח משאית סמיטריילר - התובעת הנה מי אשר ביטחה את נגרר המשאית בעוד שהנתבעת הנה מי אשר ביטחה את הגורר של משאית זו. ביום 2.7.17 ארעה תאונת דרכים בין משאית זו לבין רכב פרטי אשר בוטח באמצעות חברת הכשרה לביטוח בע"מ. (להלן: "רכב הכשרה").

כמו כן, הדין מורה כי במישור היחסים הפנימי, בין המעוולים לבין עצמם, יישא כל מעוול בחלקו היחסי לפי מידת תרומתו לנזק, ןזאת בהתאם למבחן האשמה המוסרית (ע"א 6894/15 עו"ד זלצר נ' אבירם ( 7.9.17); ע"א 267/58 לקריץ נ' שמיר, פ"ד יג 1250 (1959) (כמובא מע"א (ת"א) 61322-05-16 נפתלי נ' ישרכארט (3.12.17)).

אך משום עובדה זו ברי כי ביהמ"ש לא נתן דעתו לשאלת החלוקה הנוגעת לאחריות מי מהצדדים כאן כלפי רכב הכשרה, ואם קבע כי התובעת מחויבת בתשלום מלוא הפצוי, הוא קבע זאת אך מפני שהוא התרשם שנהג הצדדים כאן אחראי בנזיקין כלפי התובעת שם לתאונה זו, בגין פגיעת חזית אחור ברכב הכשרה וזאת ללא קשר לזהות המבטחת או בהקשר לחלוקה הפנימית שבין הגורר לנגרר לצורך העניין.

...

מקובלת עליי טענה זו של הנתבעת.

שנית, מקובלת עליי עמדת הנתבעת ולפיה לכל מספר רישוי יש את פוליסת הביטוח הרלוונטית לו ואין לערב מין שאינו במינו, שהרי אותו מספר רישוי נבחן על רקע תנאי הפוליסה שלו כאשר בשעת הגנה חברת הביטוח בוחנת האם יש מקום ליתן בגינו כיסוי ביטוחי ,באם לאו, בהסתמך על תנאי הפוליסה הרלוונטיים לרכב הספציפי המבוטח, תוך בחינת השאלה האם עמד המבוטח בהקמת זכותו למתן כיסוי ביטוחי במקרה הנדון.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

במרחק של 50 מטר המשיב מזהה רכב פרטי בשול ימין ומשאית גרר בשול ימין.

דוח בוחן תנועה: ממסקנותיו של הבוחן עולה כי מדובר בתאונת חזית אחור בין רכב פרטי נהוג על ידיי המשיב לבין משאית גרר עם פגיעה בהולכי רגל.

לאחר ששקלתי את נסיבות התאונה ,תוצאותיה הטראגיות, אי מתן הסבר על ידי המשיב על כך שלא יכול היה למנוע את התאונה, ותק נהיגתו של המשיב של 7 שנים ,עברו התעבורתי וכן הרשלנות התורמת ברמה גבוהה של המנוח והנפגע הקשה מצאתי כי קיימות ראויות לכאורה לביסוס אשמתו בגרימת התוצאה הקטלנית וכי נסיבות הארוע מצביעות על מסוכנותו בהמשך נהיגתו של המשיב.

...

על פי חוות דעת מעבדה ביולוגית נמצא על רכב המשיב ועל הגרר דם אשר שייך לשאדי שקיראת ז"ל. לסיכום, ציין הבוחן כי לאור הממצאים בזירת התאונה והתאמת הנזקים בין רכבו של המשיב למשאית הגרר ניתן לקבוע מגע בין חלק הימני קדמי של רכבו של המשיב לבין חלק האחורי שמאלי של משאית הגרר, דבר אשר סותר באופן מוחלט את גרסתו של המשיב .

על כן הנני נעתרת לבקש וקובעת כי המשיב יפסל עד תום ההליכים .

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים ותחזיר את התיק למאשימה.

לטענת התובע במהלך נסיעתו בין מחלף מסובים ובין מחלף אלוף שדה על כביש 4, הבחין במרחק לפניו בתאונה בין משאית לפרטית, בעקבותיה איבד נהג הפרטית את השליטה על רכבו, וזה הסתחרר על הכביש כשהוא ניכנס לכל הנתיבים.

עמדת נהג המשאית הנה כי נהג הפרטית הוא הגורם האשם בתאונה.

נהג המשאית ניסה להסביר זאת בפגיעת הפרטית במעקה הבטיחות, אך התובע – שהוא אובייקטיבי ואין לו אינטרס בקביעת זהות חברת הביטוח עליה תוטל החובה לפצותו - הסביר כי הפרטית פגעה עם החזית במעקה, ולא עם הפינה האחורית.

...

שוכנעתי כי נהג המשאית לא ראה את שנעשה בסמוך לפניו מצד ימין, וכי כפי שהסביר נהג המשאית – מדובר ברכב רחב שתופס את נתיב הנסיעה כולו.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התאונה הראשונית התרחשה בשל סטייה מעטה של המשאית לתוך הנתיב הימני, שם נסעה הפרטית - רכב קטן ואיטי ממנו - שכלל לא הבחין בה, ובשל כך פגע בפינה האחורית שמאלית של הפרטית והמשיך לנסוע כך ללא שהיה מודע לכך, ועקב "דחיפה" זו של המשאית, איבד נהג הפרטית את השליטה על רכבו.

אין בסכום שנקבע משום פיצוי בגין הפסד הנחת העדר תביעות לשנתיים הבאות, אשר התובע יוכל לפנות לנתבעים 3-4 להחזר בגינו, אם וכאשר יתממש נזק זה. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעים 1-2 נדחית.