רקע וטענות הצדדים:
לפניי תביעה, שעניינה פיצויים בגין ניזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 3/9/20 (להלן: "התאונה").
מנגד טוענת הנתבעת 2, כי החלפת נהגים בשל הסברה כי לא חל כסוי בטוחי, הנה בפירוש מירמה, הנתבע 1 עשה זאת ביודעין ורק בשלב מאוחר יותר, כשהתקבלו התמונות ממקום התאונה, הודה כי הוא שנהג ברכב.
בעניינינו, לאחר שמיעת עדותו של הנתבע 1, שמיעת ההקלטות שהוצגו לבית המשפט, בין הנתבע 1, לנציגי הנתבעת 2, עולה כי שני היסודות הראשונים הנדרשים היתקיימו, שכן התובע מסר בשיחה הראשונית לחברת הביטוח עובדות כוזבות באשר לזהות הנהג ברכב, שהיא עובדה רלוואנטית לכסוי הבטוחי, וכי הנתבע 1, היה מודע באותה העת, לכזב העובדות שמסר.
...
ראו למשל 9625/06 (מחוזי ירושלים) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סימה מלכה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 5.9.07):
"[...] לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי בית משפט קמא טעה בכך שהוסיף תנאי שאינו נמנה על הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. אכן, לפי פרשנותו של בית משפט קמא את הפוליסה, הצהרת השווא במרמה של בעלה של המשיבה לא היה בה כדי להשפיע על זכאותה של המשיבה לקבלת דמי ביטוח מהמערערת. ואולם, על-פי הדין הקיים, אין מבוטח זכאי לתגמולי הביטוח גם אם המרמה לא השפיעה השפעה ממשית על גובה תגמולי הביטוח".
סבורני כי אין חשיבות למניע שהביא את הנתבע 1 למסור ידיעות כוזבות, שעה שמסר ידיעה כוזבת ביודעין מתקיימת בו כוונת המרמה, עצם הידיעה כי הנתבע 1, היה זכאי לפיצוי, על אף שהוא שנהג ברכב, אינה רלוונטית, שכן הסיבה שמסר בתחילה דיווח כוזב הייתה חששו שמא אין כיסוי ביטוחי וכי הדבר יגרום לו לעבירה תעבורתית.
בענייננו, סבורני כי 2 הגרסאות, זו הסבורה כי אין כיסוי ביטוחי וזו הסבורה כי התאונה, עניינה באירוע תעבורתי שיכול להוביל שלילת רישיון הנהיגה, קשורה לשאלת קיומו של הכיסוי הביטוח ולא למניעים אחרים, ועל כן חל הפטור הקבוע בסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח.
סוף דבר:
התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית במלואה.
