ביום 10.3.16 הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות בעבירות שוד מזוין בחבורה, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); עבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק; כניסה למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק; כליאת שוא, עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק; היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 352 רישא לחוק; ושימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413ג סיפא לחוק.
במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, עובר ליום 19.5.15, קשר הנאשם קשר, יחד עם מוחמד טוויל, מוחמד סוויטי ואחרים שזהותם אינה ידועה במדויק למאשימה (להלן: "האחרים"), לשדוד בית ברחוב ברל לוקר 17 בירושלים, בו מתגוררת ש', בת 78 אשר מסתייעת בהליכון (להלן בהתאמה: "הבית" ו"המתלוננת ש' "), וזאת בעקבות מידע קודם אשר קיבלו הנאשם והאחרים בנוגע לרכוש המצוי בבית. לשם כך, הצטיידו הנאשם והאחרים בכפפות, כסוי ראש, תיקים, גז פלפל, לום, מברג ואקדח.
ע"פ 8788/08 מוסטפא זיאד נ' מדינת ישראל (7.4.11), שם הורשעו שני נאשמים בבצוע שוד בחבורה, קשירת קשר לבצוע פשע ושהייה בלתי חוקית.
...
בהתחשב בכל האמור, בשים לב לנסיבות החמורות של המקרה, אשר התאפיין באכזריות מיוחדת ובהיקף נרחב ביותר, וכן בחלקו של הנאשם באירוע, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן הינו בין 3 ל-7 שנות מאסר.
גם מקובלת עלי במידה מסוימת טענת ב"כ הנאשם, כי אין ליתן משקל כבד לניהול ההליך, נוכח אופי השאלות המשפטיות שהיה צורך לבררן אל מול היסוד הנפשי הנדרש בעבירות בהן הואשם הנאשם.
בהתחשב בכל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
עונש מאסר של 5.5 שנים אותו ירצה הנאשם במצטבר לעונשו בת"פ 28285-06-14, בניכוי ימי שהייתו במעצר במסגרת התיק שלפנינו.
