זהות המעסיק בתביעת מנהל עבודה באתר בנייה

תיק זה עניינו תביעה לתשלום זכויות סוציאליות ורכיבי פיצוי שונים בגין עבודת התובע משך כ-8 וחצי חודשים באתר בנייה, בו לפי הנטען ביצעה הנתבעת פרויקט בנייה.

אשר לעניין היכולת להפרע מהנתבעת 2 שמצויה בהליכי פירוק, אמנם מדובר בשקול המהוה מבחן עזר בשאלת קביעת זהות המעסיק האמיתי או חבות תשלום הזכויות אך אין מדובר כלל במבחן מכריע אלא מבחן שעשוי להטיות את הכף במקרים גבוליים.

בנוסף וזה העיקר, לאחרונה נפסק מפי כב' השופטת ויסמן כך: "...איננו סבורים כי העובדה שהמעסיק הפורמלי נתון בהליכי פירוק, מהוה טעם מיוחד לדחיית בקשתה של המערערת בנושא הערובה. את שאלת הפקדת הערובה יש לבחון באספקלריה של התביעה שהמשיב בחר לנהל כנגד המערערת ולא ביחסי המשיב עם נתבעים אחרים בהליך. בראות עינינו, סכויי הצלחת גביית סכומים כאלה ואחרים מנתבע אחר בהליך, אינם שיקול שיש לקחת בחשבון במסגרת בקשה להפקדת ערובה (בשונה, למשל, מקביעות עובדתיות או הטלת חבות משפטית, במסגרת פסק דין שיינתן עם תום ההליך ולאחר שמלוא התמונה הראייתית תיפרש בפני בית הדין)". [ער (ת"א) 35166-05-19‏ ‏ שופרסל בע"מ - ‏ Kalab Gebremadhin(2.10.19)] אשר לתנאים הנוספים הקבועים בתקנה: לגבי יכולת כלכלית, התובע לא הוכיח יכולת פרעון.

...

כמו כן, לא שוכנעתי, כי מתקיימים במקרה זה טעמים מיוחדים המצדיקים שלא לחייב את התובע בהפקדת הערובה.

לסיכום, יש הצדקה לחיוב בהפקדת ערובה.

אני מורה כי התובע יפקיד סך 1,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת 1 וזאת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה כנגד הנתבעת 1 ללא התראה נוספת.

ויודגש, גם זהותם המלאה של העובדים ממוצא סיני לא פורטה בפני בית הדין, ומלבד טענה כי מטעם חברת נופר עבדו באתר הבניה מנהל קבוצה בשם "צ'יין" ומנהל נוסף בשם "צ'אנג"[footnoteRef:33], הנתבעת לא מסרה כל פרט בדבר עובדי חברת נופר, זאת, על אף שמדובר בחברה שלטענת הנתבעת, ביצעה עבורה עבודות שלד בהקף של מיליוני שקלים.

שנית, בנסיבות כפי שתוארו בתיק זה, בהם הנתבעת בחרה להעסיק את התובע באתר הבניה שלה, כאשר במהלך תקופת ההעסקה מונפקים לו תלושי שכר על ידי חברות שונות, מבלי שהשכר המלא מדווח כדין ותוך יצירת מסך ערפל ביחס לזהות המעסיק האמתי, הרי שמדיניות ראויה הנה כי הנתבעת היא שתישא בתשלום זכויות התובע הנובעות מהעבודה ולא הציבור בדרך של הגשת תביעת חוב למוסד לביטוח לאומי.

...

זאת ועוד, כאמור לעיל, שוכנענו, כי הסכמי ההתקשרות של הנתבעת עם חברת נופר היו הסכמים למראית עין.

אשר על כן, על אף שגזר הדין מתייחס לנתבעים 9 ו-10, לא מצאנו לבסס ממצאים עובדתיים בהתאם לגזר הדין וקביעותינו מבוססות, כאמור לעיל, בנימוקים שפורטו לעיל בהרחבה.

לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. 28,800 ₪ בגין חלף הפרשות לפיצויים ולפנסיה.

רקע המערער, יליד 1982 ותושב השטחים, הגיש למשיב 1 (להלן – המוסד) תביעה לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה שנגרמה לו לטענתו ביום 6.6.2017 באתר בניה (שפוץ והרחבת ביניין) ברחוב זאב ברנדה 58 בפתח תקווה (להלן – האתר) במסגרת עבודתו כפועל ביניין ושיפוצים אצל המשיבה 2 (להלן – החברה).

טרם שנפנה להכרעתו של בית הדין האיזורי נפרט תחילה את הראיות הנוגעות לשאלת זהות המעסיק: ב"טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" צוינה החברה כמעסיקה ועופר כמנהל.

...

אולם גם אם נדחית טענתו כי פלוני היה מעסיקו, אין משמעות הדבר בהכרח כי אינו עובד.

לאור האמור לעיל מצאנו כי יש להשיב את עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שידון ויברר מה היה מעמדו של המערער בעת ביצוע העבודה האם מעמד של עובד שכיר או מעמד אחר, וככל שהיה שכיר האם של מעסיק ישראלי או לאו ומה משמעות הדבר מבחינת הזכאות לגמלה.

סוף דבר – הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 20 לעיל.

בנסיבות אלה משהנתבע נוא מעסיק בתחום האלומיניום שהוא חלק מענף הבניה, מבצע עבודתו באתרי בניה והתובע לא עבד בעבודה משרדית, הרי שהוראות צו הרחבה בענף הבנייה חלות על העסקתו של התובע.

סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן "חוק הגנת השכר") קובע כי בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה, והמעסיק לא הציג רשומי נוכחות, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק.

סעיף 2 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן "חוק הודעה לעובד") קובע כי בהודעה לעובד יש לציין את זהות המעסיק, תאריך תחילת העבודה, אורכו של יום העבודה הרגיל וסך התשלומים המשתלמים לעובד.

עובד שיפוצים מוגדר בסעיף 6 לצוו ההרחבה כעובד או מנהל עבודה, שלא בתפקיד משרדי, "המבצע עבודות שיפוצים בשרותו של מעסיק בתחום השיפוצים." ומעסיק בתחום השיפוצים מוגדר כמעסיק שעיקר עבודתו בשיקום, שימור או שידרוג מבנים "בהתאם לסיווג 131 לרשימת הענפים המפורסמת מטעם רשם הקבלנים". ענף השיפוצים כולל, לפי רשם הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון עבודות שמבוצעות בתוך מבנים קיימים, מבלי להשפיע על השלד ומבלי להוסיף למבנה ולחזיתותיו: "ענף השיפוצים כולל עבודות שמבוצעות בתוך מבנים קיימים, מבלי לגרוע או להוסיף למבנה בכללותו או לחזיתותיו ומבלי להשפיע על השלד הקיים.

...

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: חלף הפרשות לפיצויים בסך 4,439 ₪.

התובע עמד על פיצוי הלנת שכר ביחס לכל הרכיבים המאפשרים זאת (ראה סעיף 60 לכתב התביעה) על כן אין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי ביחס לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מדבר בהרחבת חזית.

באשר לרכיבים אשר כן נושאים פיצויי הלנת שכר, דמי חגים, אש"ל וגמול שעות נוספות, משלא שוכנענו כי מדובר במחלוקת כנה או בנסיבות שלא היו תלויות בנתבע בגינן נמנע לשאת בתשלומים בזמן אמת, הרי שיש לפסוק פיצויי הלנה.

הפסיקה קבעה כי הכלי המרכזי לזיהוי הענף בו עוסק המעסיק נעשה באמצעות ספר הסווג האחיד של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה אליו הפניתה גם הנתבעת (ר' דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ – מרדכי סקילי פד"ע ח 321) וראה גם דב"ע (עבודה ארצי) 3-272/נו עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - מואסי מוחמד עבד אלעזיז (04.12.1996); ע"ע (ארצי) 2580-03-11 דורון נגר - ליטוס מחשבים בע"מ (01.03.2015)).

סעיף 6 לצוי ההרחבה בענף הבניה הרלוואנטיים לתקופת התביעה[footnoteRef:15] קובע מי הוא המעסיק עליו חל הצוו: "כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או התשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בענפים ראשיים 41-43, על ענפי המשנה שלהם, לספר הסווג האחיד לשנת 2011, אשר פירסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה". [15: משנים 2015 ו – 2018.

] עוד הוגדר שם מיהו עובד : "כל עובד ומנהל עבודה באתר בנייה (כהגדרת המונח בצו זה) המועסק בתפקיד שאינו משרדי." וכן מהו "אתר בנייה" – "מקום אשר מתבצעת בו עבודת בינוי ו/או תשתיות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או עבודה מסוג אחר כמפורט בהגדרת מעסיק לעיל". ספר הסווג האחיד של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2011 מיפרט כי הענף הראשי 41 – בניית מבנים ובניינים כולל את תת ענף 4101 קבלנות ביניין, שאינו כולל יזמות ביניין, עם זאת, תת סעיף 4102 יזמות בנייה כולל: "- פיתוח מיזמים בתחומי הבנייה וההנדסה האזרחית לשם מכירה עתידית, באמצעות גיוס המשאבים הכספיים, הטכניים והפיזיים הדרושים למימוש התהליך. [footnoteRef:16]", אולם אינו כולל ניהול ופקוח על מיזמי בניה.

...

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבעת תשלם לתובע את התשלומים הבאים: · פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה– 5,000 ₪.

לאור האמור מצאנו כי אין מקום לפסוק פיצויי הלנה ויש הסתפק בהפרשי ההצמדה והריבית שנקבעו לעיל.

ביחס להוצאות, אומנם תביעתו של התובע התקבלה באופן חלקי, אך מרבית רכיבי התביעה התקבלו, כך שמצאנו לפסוק לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ובתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 8,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.