ועדת רשות לעניין תקנה 18 לתקנות הביטוח לאומי

בעב"ל 22083-10-11 המוסד לביטוח לאומי – שחאדה (13.6.12) ניתן תוקף של פסק דין להצעת בית הדין הארצי לפיה: "...שנית – משמעות האמור, בתקנה 18א(א) לעניין הערכת הועדה כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה; הנה - כי יש להעריך כושרו לעבוד בעקרו של דבר כפי שנבחן כושר העבודה בנכות כללית. במילים אחרות, יש להיתחשב בגילו ונתוניו האישיים של המשיב. יש להיתחשב בנכותו הרפואית כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית, ואין ועדת הרשות אשר תיקבע נכות אחרת במקומה אלא הנכות כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית היא נקודת המוצא מבחינת הערכת הסיכוי לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה.

...

מקובלת עלי טענת התובע כי על הוועדה לשקול שיקולים תעסוקתיים ולא רק רפואיים, אך נדחית הטענה כי יש לקחת בחשבון בהערכת סיכויו לעבודה גם את נתוני התעסוקה באזור מגוריו.

התוצאה איפוא כי התביעה נדחית.

טרם שב לעבודה , מאז התאונה (המקום בו עבד ניסגר ב-4/2018) בעת בדיקה פסיכיאטרית ביום 9.10.2016 מסר ליועץ כי "נוהג ברכב פרטי ולדבריו גם באופנוע". היתקיימו בעיניינו מס' ועדות רשות לעניין תקנה 18 , כולל ועדה בנוכחות המבוטח ובאת כוחו, כאשר באחרונות שבהן, קבעה ועדת הרשות כי המבוטח מסוגל לעבודה כלשהיא.

"בית הדין אינו בא בנעליה של ועדת הרשות או של הועדה, והבחינה של הממצאים העובדתים הנוגעים להפעלת תקנה 15 תהיה בחינה לפי מבחן הסבירות, דהינו האם הנתונים שהובאו בפני הועדה מהוים בסיס סביר לממצאים העובדתים שקבעה." בר"ע (ארצי) 67440-06-16 מלול – המוסד לביטוח לאומי (16.9.2018) וכן – ""הגדלת דרגת הנכות לפי תקנה 15 מחייבת בחינת העניין לפי המבחנים שנקבעו לכך בתקנה עצמה. קרי, בחינת השלכת מקצועו של המשיב במצב שבו 'אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו' ובחינת השלכת גילו. בחינת שיקולים אלה והשלכתם על הצורך בהגדלת דרגת הנכות לפי תקנה 15 ועל שיעור ההגדלה, היא החלטה מקצועית המסורה לסמכות הגופים המקצועיים שנקבעו לכך בתקנות, ובית הדין לא יפעיל סמכויות אלה במקומם, אלא במקרים נדירים של טעות אריתמטית או טעות סופר" (ראו עב"ל (ארצי) 9591-10-14 המוסד לביטוח לאומי - יגאל אטיאס [פורסם בנבו] (2.2.15), בפיסקה 17 וההפניות שם).

...

העובדה שתובע שהפסיק לעבוד הינה סוביקטיבית לחלוטין שכן מבחינה רפואית אין כל מניעה שישוב לעבודתו הערר נדחה.

שוכנעתי כי הוועדה השיבה במנומק ובמפורט לשאלת יכולת המערער לחזור לעבודתו כשליח על רקע מגבלותיו הרפואיות והתפקודיות.

לסיכום הדברים – מצאתי את החלטת הוועדה סבירה, מנומקת ומקיימת את הוראות פסק הדין המחזיר ולא מצאתי לנכון להתערב בה. אשר על כן הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

בגוף הטופס מפורטת המיגבלה "שעתיים ביום בישיבה" וזאת עד לתאריך 31.12.2017 (3) ביום 24.7.17 חתמה הנתבעת על טופס "תביעה להכרה כנכה נזקק לפי תקנה 18 א'" של המוסד לביטוח לאומי, לפיו התובע "לא חזר עדיין לעבודה" וכן כי לא הוצעה לתובע עבודה אחרת מהסיבה "אינו מסוגל מבחינה רפואית". (4) ועדת רשות לעניין תקנה 15 של המוסד לביטוח לאומי מיום 27.11.17, המליצה על "...הפעלת תקנה 15 במלואה אינו מסוגל לעבודתו כנגר עקב הפגיעה". (5) לפי חוות דעת מיום 20.6.18, מטעם ד"ר אלה גורדון, התובע "איבד את כושרו לעבודה פיזית מאמצת כל שהיא אשר דורשת עמידה והליכה ממושכת, הרמת משאות כבדים. הפרעות נפשיות כרוניות המונעות ממנו הסבה מקצועית. נכון להיום מר לוי יעקב נמצא באובדן כושר עבודה מלא ולצמיתות". ביום 7.5.18 התובע שלח מכתב דרישה לנתבעת (באמצעות ב"כ), בנושא זכויותיו בגין עבודתו וסיומה (נספח 4 לכתב התביעה).

...

מכל מקום, גם אם ניתן להגיע למסקנה (בניגוד לגרסת התובע) כי מעת לעת הנתבעת נתנה לו הלוואות, תנאי ההלוואות וסכומיהן המצטברים לא הוכחו.

לאור כל האמור לעיל, נדחית טענת הקיזוז.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 382 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 44,328 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.9.14) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 7,695 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 2,268 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק) בסך 768 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.3.15) ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.17 ועד התשלום בפועל.

תביעתו של התובע להכיר בו כ"נכה נזקק" על פי תקנה 18 א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות) נדחתה לנוכח החלטת ועדת הרשות מיום 2.7.19 (להלן גם - הועדה).

תביעה להכיר בתובע כנכה נזקק לתקופה השנייה נדחתה בהתאם להחלטה מיום 9.10.18 שניתנה על ידי ועדת הרשות לעניין תקנה 18 א לתקנות.

...

הנה כי כן, אף אם קיימת מסוגלות ללמוד (הגם שהתובע טוען כי בפועל אינו לומד) הוועדה מאשרת שאין לכך השלכה על מסקנה בדבר יכולת לעבודה.

נוכח האמור, התביעה מתקבלת.

איננו מקבלים את עתירת התובע, כי בית הדין יקבע שמתקיימים התנאים להכיר בו כ"נכה נזקק".

עם זאת, היות שמדובר בוועדה שהתכנסה בשנית, לא פעלה על פי הוראות פסק הדין ונראה כי היא נעולה בעמדתה, מצאנו להורות לנתבע לכנס ועדת רשות בהרכב חדש.

בתקופה בה נקבעו לתובע נכויות זמניות הוא הוכר כנכה נזקק מכוח תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 (להלן – התקנות) וזאת לתקופות שלהלן: ועדת רשות לענין תקנה 18 א (להלן –ועדת רשות) מיום 22.5.14 ומיום 11.6.14 הכירו בתובע כנכה נזקק לתקופה שבין 1.11.13 ל- 30.6.14; ועדת רשות מיום 21.10.15 הכירה בתובע כנכה נזקק לתקופה שבין 1.7.14 ל 31.7.15.

...

לטעמנו אין בקביעתנו זו כדי לעמוד בניגוד להלכה הפסוקה האמורה, אלא שהיא מתחייבת מהנסיבות הספציפיות של הענין.

יחד עם זאת, אין אנו קובעים מסמרות בטענה זו, משאלה אינן נדרשות, לאור המסקנה אליה הגענו.

מהטעמים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת.