ועדת מכרזים יוזמת תיקון טעות בהתנדבות

מניתוח כלל נימוקי ראש המועצה עולה, כי החלטת ראש המועצה נשענת על נימוקים שגויים עובדתית ומשפטית, נוגדים הילכות יסוד בדיני המכרזים ומתבססים על הליך שנוהל בחוסר שויון מול מילגם.

היתנדבות העותרת להאריך את תוקף ערבותה עלולה להוות ניסיון "לשפר עמדות" וליצור עדיפות על פני מציעים אחרים.

אישור רו"ח לא צורף להצעה ונוכח זאת סבר ראש המועצה, כי משמעות קבלת המלצת ועדת המכרזים היא לאפשר למציע מסוים לתקן ליקוי שנפל בהצעתו בדיעבד.

וכך קובע בית המשפט העליון בפסק הדין לעיל: "..משפקעה הערבות בתום התקופה שנקבעה בתנאי המיכרז, כל שניתן לטעון נגד המערערת הוא שהיה עליה לדאוג לחידוש הערבות, אולם משהסתימה תקופת הערבות כפי שנקבעה בתנאי המיכרז, אין מוטלת על המציעים חובה אוטומאטית להאריך את תקופת הערבות. ועדת המכרזים אמנם רשאית לידרוש מהמציעים להאריך את תקופת הערבות (סעיף 12.4 לתנאי המיכרז), ומשדרשה זאת, על המציעים להענות לדרישה... וועדת המכרזים רשאית להפעיל סמכותה מכוח הוראות המיכרז, אני מוכן להניח שועדת המכרזים רשאית לידרוש גם היום, לפחות מהמערערת ומכל צד אחר שיחפוץ להמשיך וליטול חלק במיכרז, להאריך את תוקף ערבותם. אולם משהוועדה לא דרשה זאת עד כה, לא ניתן לומר שמציע שלא ביקש להאריך את הערבות מיוזמתו דינו כדין מי שויתר על הזכייה במיכרז". נוכח האמור לעיל איני סבור, כי נפל פגם בהצעתה של מילגם שעה שלא האריכה ביוזמתה את הערבות מעבר לקבוע בתנאי המיכרז מבלי שנדרשה לעשות כן. יתרה מכך, החלטת העותרת להאריך את תוקף הערבות מבלי שנתבקשה לעשות כן עלולה להוות משום ערבות מיטיבה שדינה פסלות (לעניין זה ראו: עע"מ 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל – הרשות הממשלתית למים ולביוב, 01.01.12).

...

אין בידי לקבל את טענת העותרת, לפיה היה על מילגם להאריך את הערבות, הגם שהמועצה כלל לא ביקשה זאת ואף לא קבעה זאת בהוראות המכרז.

באשר לטענת העותרת בדבר ההערה המופיעה על פרוטוקול צוות הבדיקה כי למילגם יש אישור תו תקן אני מקבל את טענת המועצה, כי בתחילה צוין בטופס הבדיקה הראשוני של הצוות המקצועי מיום 25.07.16, כי למילגם חסר אישור בדבר תו תקן.

סוף דבר נוכח כל המקובץ לעיל, אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרת לשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ לכל אחת מהמשיבות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 10014/16 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון המערערים: 1. יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם 2. עמק שווה - ארכיאולוגיה בצל הסיכסוך נ ג ד המשיבים: 1. המינהל האזרחי איו"ש 2. קצין מטה ארכיאולוגיה במינהל האזרחי איו"ש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט י' מרזל) מיום 21.11.2016 בעת"מ 37527-07-14 תאריך הישיבה: ג' בכסלו התשע"ט (11.11.2018) בשם המערערים: עו"ד ישי שנידור בשם המשיבים: עו"ד רן רוזנברג ][]פסק-דין

בבואו לאזן בין כלל האינטרסים הקיימים בעיניין עמד בית המשפט על מכלול השיקולים התומכים במסירת המידע, ובכלל זה הצורך בבקרה על אופן הקצאת רישיונות חפירה באיזור יהודה והשומרון; חשיבותו של תחום הארכיאולוגיה והשלכותיו על המחקר ההסטורי; העובדה שתכליתן של החפירות היא פירסום פומבי, וכי החופרים אף מחויבים על-פי החוק לפרסם את ממצאיהן; וכן העובדה שמידע זה מתפרסם באופן יזום על ידי רשות העתיקות, בכל הנוגע לאתרים הממוקמים בתוך שטח מדינת ישראל.

בהקשר זה טוענים המערערים כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי המידע המבוקש חוסה תחת החריג הקבוע בסעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע, שכן לטענתם, כאשר מדובר במידע בדבר "עצם קיומו של אותו גורם שהתקשר עם הרשות", להבדיל מ"מידע שהיתקבל מהגורם הפרטי אגב הקשר המסחרי או הרגולטורי שלו עם המדינה", כלשונם, נידרשת תשתית ראייתית "משכנעת במיוחד" (ההדגשה במקור) להחלת החריג.

(1) מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם; (2) מידע בנושאים ששר הביטחון, מטעמים של שמירה על ביטחון המדינה, קבע אותם בצו, באישור הוועדה המשותפת; (3) מידע שגילויו מהוה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין; (4) מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין.

הענקת רישיונות חפירה באתרים בשטחי יהודה והשומרון מתבצעת מכוח הסמכות המוקנית למשיבים בחוק העתיקות הירדני (סעיף 20 לחוק העתיקות (מס' 51) 1966, כפי תקונו במסגרת צו בדבר חוק העתיקות (יהודה והשומרון) (מס' 1166), התשמ"ו-1986), ועל כן, עניין לנו בפעולתם של המשיבים בכובעם כרשות שלטונית (וראו: עניין לירן, בעמוד 822; דנ"מ 8020/15 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד ראש הממשלה, פסקה יב' (8.6.2016)).

דומה כי למידע שבו עסקינן אף חשיבות יתירה, שהרי אין לכחד כי גורמים שהורשו לבצע חפירות ארכיאולוגיות בשטחי יהודה והשומרון, איזור אשר נושא מטען הסטורי, תרבותי, דתי, ופוליטי כבד-משקל ומצוי בלבו של דיון צבורי ער ומתמשך, קיבלו לידיהם – ללא מיכרז או תמורה ממשית – זכות שימוש במשאב צבורי יקר המציאות, שעימהּ נלווֹת היזדמנות להרים תרומה ניכרת לעיצוב נרטיב הסטורי ולאומי ואפשרות להפיק מוניטין אקדמי (וראו, למשל: בג"ץ 3702/05 מעוז נ' רשות העתיקות (11.1.2006)).

...

כפי שפתחתי ואמרתי, דעתי היא כי יש לקבל את הערעור ולהורות למשיבים למסור למערערים את המידע שנתבקש על ידם.

כמותו, גם אני סבור כי אין הצדקה להתערב בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, זולת באשר למסירת פרטיהם של בעלי רישיונות החפירה שלא הביעו את התנגדותם לכך (ולמעט בעל הרישיון שתגובתו לא התקבלה בשל מצבו הבריאותי).

סוף דבר: אני מצטרף לעמדתו של חברי השופט י' אלרון, במובן זה שדין הערעור להידחות, זולת באשר למסירת המידע בעניינם של החופרים שלא הגיבו לפניות המשיבים (ולמעט החופר שתגובתו לא התקבלה בשל מצבו הבריאותי).

תדפיס מתוך תקנון אגף ההנדסה והבינוי במשרד הבטחון, לפיו אחת הסיבות בגינן רשאי האגף לזמן קבלן לבירור לפני הועדה להשעיית קבלנים היא: "אם בעקבות חקירה פלילית או העמדה לדין פלילי או פסק דין בהליך אזרחי עלו עובדות שיש בהן לפגום באמינות הקבלן". מסמכים המפרטים פעילות התנדבותית רבה של קנר, לטובת עמותות וגופים רבים.

לעמדתה של המאשימה, העבירה של אחריות מנהלים בה הורשע גורדון באישום זה לא בוטלה במסגרת תיקון 21, לנוכח הוראת המעבר הקבועה בו. בנוגע לנאשמים מקבוצת נאשמי מיכרז עוטף עזה (נאשמים 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 32, 33), הנוגעים לאישום השני, עמדה המאשימה בטיעוניה על כך שעבירת ההסדר הכובל הנה עבירת הליבה של חוק התחרות הכלכלית, וכי היא נועדה למנוע הסדר בין מתחרים, שעלול למנוע את התחרות בשוק.

הוא חזר על הטענות כי בקשת הקבלנים מעמיגור לעדכן את מחירי המיכרז בהיתחשב בעליית מחירי הברזל נדחתה, טען כי הם ביקשו לנקוט בצעד מחאה ולא להתעשר, והוסיף כי מיכרז אחר מיכרז הוא נידרש להתייצב לשימוע לפני ועדת המכרזים בשל ההליך הפלילי, ובאחד המכרזים ההצעה שהגיש נפסלה בשל כך. טיעוני נאשמים 10 – 11, רועי נגרי וחברת טר-ארמה: ב"כ נאשמים 10 ו-11, עו"ד חי הבר, ביקש לבטל את הרשעתם של נגרי וטר-ארמה, וטען כי אם לא ייעשה כן הם ייפגעו פגיעה קונקרטית ייחודית, שאינה נוגעת לנאשמים האחרים.

הוא לא יזם את התלונות שהעלו הקבלנים במהלך סיור הקבלנים, לא יזם את הפגישה במשרדי ההתאחדות, לא היתנדב להישתתף בה, לא כתב ולא הכתיב מיסמך כלשהוא ולא קיבל על עצמו אחריות לבצוע פעולות נוספות.

עוד נקבע, כי חומרתן של העבירות האמורות מחייבת מסר ברור של הוקעה וכי ככלל אין להמנע מהרשעה בגינן, מחשש להעברת מסר מוטעה לפיו אין בהן חומרה מיוחדת (ע"פ 1408/18 מדינת ישראל נ' בן דרור 21/8/2018, בפיסקה 97; ע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 721, 730; ת"פ (מחוזי י-ם) 34268-03-12 מדינת ישראל נ' זיידמן 14/7/2016).

...

אני סבור אפוא כי מתחם הקנס בנוגע לגורדון, קנר ואשר נע בין 20,000 ₪ לבין 60,000 ₪.

ברם, שלא כעמדת המאשימה, אני סבור כי נסיבותיו הרפואיות האמורות אף אינן מצדיקות להשית עליו קנס בשיעור גבוה מזה שהיה מוטל עליו אלמלא נסיבות אלה.

התוצאה: לאור כל האמור, אני דן את הנאשמים לעונשים הבאים: גורדון: מאסר בפועל למשך 40 יום.

החלטת בית הדין הדתי הדרוזי מסמיכה את האימאמים לערוך טקסי נישואין בעדה הדרוזית ובין היתר לבצע את התפקידים הבאים: להישתתף בתפילות המתים; לגשר בין בני זוג ומשפחות מסוכסכות בשליחות מטעם בית הדין הדרוזי; להישתתף במשלחות בשם העדה ולייצג אותה בפורומים שונים; להשרות שקט ושלום בקרב העדה; ליזום תפילות המוניות לדתיים דרוזים ובכלל להישתתף באירועים שוים בעלי אופי דתי או חברתי.

קבלת ההסמכה הדתית הנו תנאי אחד מבין מספר תנאים שצריכים להתקיים לצורך קליטת איש הדת כעובד מדינה והם: תקן פנוי, פירסום מיכרז, מבחן בפני וועדת מכרזים, תנאים שאף אחד מהם לא מיתקיים בעיניינו של התובע.

לפיכך, גם אם אביו של התובע היה נקלט לשירות המדינה[footnoteRef:6], הרי שבהתאם לתקן היישובי וכאמור בנוהל הקליטה, בעת פרישתו, התקן של האב לא היה מתמלא על ידי התובע או על ידי אמאם אחר, אלא המשרה של האב הייתה מבוטלת[footnoteRef:7].

מכל מקום, גם אם נשלחו לתובע טפסים בטעות אין בכך כדי להפוך אותו "לאיש דת מכהן" הזכאי להיקלט לשירות המדינה, ללא מיכרז, במסגרת 42 התקנים שהוקצו לכך על פי המלצת מנכ"ל משרד ראש הממשלה וכאמור בנוהל הקליטה.

התובע עצמו היה מודע לכך משמדובר בשני הליכים נפרדים[footnoteRef:16] וכדברי בא כוחו בדיון המוקדם, הסמיכה דתית אינה מחייבת קיומם של יחסי עובד ומעביד שכן ניתן לבצע את הטקסים ו/או התפקידים הדתיים בהיתנדבות[footnoteRef:17].

...

יתר על כן, מר סלאמה הבהיר כי קביעת המפתח היישובי התבצעה על סמך פריסת האימאמים בשטח במועד קבלת ההחלטה בדבר קליטת האימאמים לשירות המדינה ובהתחשב בשיקולים תקציביים, המדובר בשיקולים ענייניים ולגיטימיים שהיו מקובלים על כל הגורמים הרלוונטיים ולא מצאנו כי שיקול הדעת בענין זה חרג ממתחם הסבירות.

] סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות בסך 6,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

לא לחינם "התנדבה" דנאל במסגרת דיון שהתקיים בתיק זה להעביר לכפל את האחריות על מפקחי הכשרות.

כידוע, בבואו של בית המשפט לבחון את החלטתה של ועדת המכרזים הוא אינו מחליף שיקול דעתו בשקול דעתה ואינו שם עצמו כ"ועדת מכרזים עליונה", אלא אך בוחן האם החלטתה נתקבלה כדין והאם היא מצויה במיתחם הסבירות (ראו: עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים עריית עפולה (18.1.2009)).

בעת"מ (מחוזי חיפה) 46695-08-15 א.א. בהא בע"מ נ' עירית סח'נין (3.12.2015) הבהיר בית המשפט כי יש להמנע ככל הניתן מהפעלת הסנקציה הקשה של ביטול המיכרז, באומרו את הדברים הבאים: "אמנם, במקרים חריגים ויוצאי דופן, ייתכן כי לא יהיה מנוס מלבטל מיכרז בשל סתירות פנימיות מהותיות או בשל טעויות חמורות שנפלו בהכנתו אך באפשרות של ביטול המיכרז יש לנקוט רק בהיעדר כל חלופה ראויה אחרת. במקרה שלפנינו קיימת חלופה אחרת...". ובהמשך: "הטעם להיותו של סעד הביטול חריג הוא כפול: ראשית, ביטול המיכרז עלול לפגוע באנטרס הצבורי בשל כך שההתקשרות עם המציע הזוכה תדחה, ובכך יידחה מימוש התכלית הציבורית שלשמה נערך המיכרז... שנית, ביטול המיכרז פוגע מטבע הדברים באנטרס ההסתמכות והציפייה של המציע שזכה במיכרז, ופגיעה זו בודאי אינה מוצדקת כאשר הפגם שנימצא אינו בהצעתו של הזוכה אלא בהתנהלות ועדת המכרזים. ביטול המיכרז גם יעמיד את המציע שזכה בעמדת נחיתות ביחס למציעים במיכרז החדש, שכן הצעתו כבר נחשפה. לעתים קיימת פגיעה גם בהיבט של הפסד הזדמנויות עסקיות אחרות עליהן ויתר המציע לצורך הישתתפות במיכרז. .. על כן, ככל שניתן לתקן את הפגם על ידי החזרת הענין לועדת המכרזים כדי שזו תקבל החלטה מתוקנת, מבלי שהדבר יפגע בעיקרון השויון - זוהי "דרך המלך" שיש לצעוד בה. "

...

סבורני כי בדרך זה יהא ניתן לנקד באופן ראוי, מדוקדק והוגן יותר את שתי ההצעות, תוך שימת לב להבחנות שקיימות, אם וככל שקיימות, בין שתי המועמדות בהתייחס לפרמטרים השונים.

סבורני כי בנסיבות העניין, ובהתחשב בהליכים המשפטיים שהיו עד כה, מתן החלטה מנומקת כדבעי על ידי הועדה, תביא לכך שמלאכתה ההגונה וללא משוא פנים, לא רק שתעשה, אלא אף תראה.

סוף דבר העתירה מתקבלת חלקית במובן זה שהחלטת הוועדה לביטול המכרז בטלה.