ביום 1.9.2011 התובעת שבה לעבודה במשרד החינוך, והיא עודנה מועסקת במשרד (להלן- התקופה החמישית) כעובדת מדינה בתפקיד הדרכה, שכן ועדת חריגים אישרה את המשך העסקתה כמדריכה, הגם שחלפו למעלה משש שנים (נת/ד-ו; סע' 13 לסיכומי התובעת; סע' 37 ו-39 לסיכומי הנתבעת; ע' 15 ש' 2-3; ע' 17 ש' 6-7).
ביום 5.12.2018 פנתה רו"ח ליטל בראשי, מנהלת תחום סליקה ותחום בכיר שכר עובדי הוראה אל התובעת כדלקמן (נת/ט):
"בהתאם להחלטת נציבות שירות המדינה מיום 2.7.2018 נתבקשת לבחור קרן פנסיה צוברת. מרישומנו נמצא כי לא נבחרה על ידך קרן פנסיה, וזאת, על אף פניותינו החוזרות ונישנות. מצב דברים זה גורם להיעדר רישום זכויות פנסיוניות על שמך...לאור האמור ובכדי שזכויותיך תרשמנה כנדרש על שמך, כספי ההפקדות הפנסיוניות כאמור לעיל יועברו לקרן בררת מחדל בחברת "הראל פנסיה" שנבחרה בהליך תחרותי של הסתדרות המורים".
...
לטענת הנתבעת, דינה של התביעה להידחות.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא שהתה בחל"ת בתקופות השניה והרביעית, וממילא דינה של הטענה להידחות מחמת התיישנות.
אשר לדרך תשלום הפיצוי בפועל
אנו מורים לנתבעת, בדומה למתווה שנקבע בעניין סלע, להוון את סכום הפיצוי החודשי בתקופות השלישית והחמישית בהתאם לכללי ההיוון המקובלים, ולהפקיד את הסכום המהוון בקרן פנסיה לפי בחירת התובעת, במסלול הכולל כיסוי ביטוחי לבן זוג.
בנסיבות העניין אנו סבורים כי יש לפסוק לתובעת פיצוי לא ממוני בסך של 35,000 ₪.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן:
א. הצדדים יפעלו כאמור בסעיפים 80 ו- 90-91 לעיל ובהתאם למועדים שנקבעו שם.
הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 35,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.