ראה עע"מ 402/03 עמותת העצמאים באילת (לישכת המסחר) נ' ועדת ערר לתיכנון ולבנייה, מחוז דרום, פ"ד נח(3) 199 (2004):
"אלא שאף אם נצא מתוך הנחה שהחלטתה של הועדה המקומית הייתה סבירה, בלי שאקבע כך, אין בעובדה זו כדי להצדיק היתערבות בהחלטתה של ועדת הערר. השאלה המרכזית הניצבת לפנינו היא אם החלטתה של ועדת הערר הנה סבירה, ולא אם החלטת הועדה המקומית הייתה סבירה. החלטתה של ועדת הערר אינה הופכת לבלתי סבירה אך משום שהיה ניתן לקבל החלטה סבירה אחרת מזו שהיא קיבלה. בהקשר זה יצוין שועדת הערר היא מוסד התיכנון הבכיר והמקצועי לעניין אישורים לשימוש חורג. בהרכב הועדה הושם דגש על מומחיות חבריה בעינייני תיכנון ובנייה (ראה סעיף 12א לחוק). ועדת הערר מצויה מעל לועדה המקומית בהירארכיה התכנונית, והחלטתה של ועדת הערר שעניינה שימוש חורג היא החלטה סופית מטעם רשויות התיכנון. במסגרת סמכותה של ועדת הערר, במסגרת ערר שהוגש לה, היא רשאית להחליף את שיקול-דעתה התיכנוני של הועדה המקומית בשקול-דעתה התיכנוני שלה ולקבל החלטה תכנונית אחרת מזו שקבלה הועדה המקומית. כך עשתה ועדת הערר בעניינינו, ואם החלטתה ראויה היא ובמיתחם הסבירות, לא היה מקום להתערב בה רק משום שהחלטתה של הועדה המקומית הייתה סבירה גם היא." (בפיסקה 13).
...
ראה גם עת"מ (מינהליים חי') 726-08 ג'ורג'ית מור נ' ועדת ערר מחוז צפון (פורסם בנבו, 09.07.2009):
"לא שוכנעתי כי במקרה דנן, הפעילה הועדה את שיקול הדעת המוקנה לה בעניין זה באופן בלתי סביר המצדיק התערבות. הנושאים שהועלו על ידי העותרים בערר שהוגש על ידם, אינם נושאים אופי כלל ציבורי, אינם בעלי חשיבות עקרונית, ואין להם השלכה רוחבית מעבר לבעלי החלקה הנדונה. כך, אף אין בערר כל סוגיה משפטית או תכנונית עקרונית. לפיכך, הערר אינו מעורר עניין חשוב מבחינה ציבורית עד כדי הצדקה לערב את הועדה המחוזית. אשר על כן, לא נפל פגם בהחלטת הועדה בדחותה את הבקשה לרשות ערעור לועדה המחוזית." (בפסקה 39).
בהקשר זה מדברת בעד עצמה העובדה שהוועדה המקומית, שאף היא היתה רשאית לבקש רשות לערור על החלטתה של ועדת הערר, בחרה שלא לעשות כן למרות שהיא אמונה על שמירת האינטרסים של הציבור הרחב, דבר המחזק את המסקנה כי לא מתעוררת בעניננו כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת.
נוכח האמור לעיל, העתירה נדחית.