ועדת החוקה מרחיבה שכר טרחה בתביעות ייצוגיות

כפי שנאמר בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח פ/890 הועברה לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת ביום 25.2.04): "הואיל ומלכתחילה הנזק לכל תובע בנפרד קטן ולא מצדיק היתדיינות משפטית, הדרך ליצור אינטרס להגשת התביעה היא על ידי הבטחת שכר משמעותי לנציג". היינו, כיון שככלל, תובענות המוגשות כייצוגיות, הנן כאלה, שלולא היו מוגשות במאוחד, כנראה לא היו מוגשות כלל בשל סכומן הנמוך, ובהיעדר מידע לגבי עילת התביעה.

עומדים על כך אביאל פלינט וחגי ויניצקי, תובענות ייצוגיות (התשע"ח-2017, להלן: פלינט וויניצקי, תובענות ייצוגיות), באומרם (בעמ' 679): "הסכומים הנפסקים כיום על ידי בתי המשפט מחטיאים לעתים קרובות את הראציונאל של פסיקתם. אין כל קשר בין הסכומים של מאות אלפי ש"ח, ולעתים גם מיליוני ש"ח, אשר נפסקים לטובת בא כוח הקבוצה לבין הראציונאל של שכר טירחה שישקף את הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך הדין ולא ייגרם חיסרון כיס" למי שניהל את ההליך.

יחד עם זאת, מטרת התיקון היתה שלא ייפסק ולא יווסף לשכר טירחה שנקבע, סכום השווה למס ערך מוסף כרכיב נפרד (דהיינו- רכיב נפרד הקרוי מע"מ לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975), זאת מהטעמים כפי שנימנו בהרחבה בדברי ההסבר לתיקון האמור: האחד- מניעת היתדיינות סרק בשאלה אם מדובר בעיסקה בגינה על הצד הזוכה להוציא חשבונית לצד המפסיד כאשר אין מדובר בעיסקה החייבת במע"מ אלא החזר הוצאות לזוכה; השני- המדינה כצד זוכה המיוצג על ידי מי מעובדיה אינה חייבת במע"מ; השלישי- כאשר הצד הזוכה מקזז מס תשומות הרי שתוספת מע"מ מזכה אותו פעמיים בסכום זה. בנסיבות אלו, ועל מנת להביא לפיתרון הקשיים שתוארו, מוצע לקבוע באופן ברור, כי הכלל הוא שכאשר בית המשפט יפסוק את סכום שכר הטירחה, יהיה זה הסכום הכולל.

...

לאור כל האמור לעיל אני מעמידה את הגמול לתובעים המייצגים על 2.3 מיליוני שקלים (כ-15% מסכום שכר הטרחה), היינו 1,150,000 לכל אחד מהתובעים המייצגים (גרינברג ולוינרד).

אני סבורה אחרת.

על כן גם את הוראת תקנות סדר הדין האזרחי בעניין המע"מ יש להתאים לכך שמדובר במטרייה שונה של חוק תובענות ייצוגיות (ראו: אלון קלמנט ונעמה הדסי "השפעת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות על תובענות ייצוגיות" בלוג תוב(ע)נות ייצוגיות (1.6.2021) www.classaction.sites.tau.ac.il.), כיון שקביעת שכר הטרחה בשיטת האחוזים היא על דרך הערכה, ונעשתה על הצד הגבוה אני סבורה כי במקרה שלפניי, וכאמור בעניין רייכרט, אין להוסיף מע"מ. סוף דבר מיטב דש תשיב לחברי הקבוצה סכום כולל של 381,848,745 שקלים (399,984 מיליוני שקלים בניכוי שכר הטרחה (בסכום של 15,835,255) וגמול (בסכום של 2.3 מיליוני שקלים).

לשיטת בית המשפט שם בשלב זה "הליך ההתראה לא הבשיל לפתיחת תיק בהוצאה לפועל ויש לראותו כמכתב התראה של עורך דין חצוני המאיים בהליך כזה, זאת ותו לא. בכך למעשה נשמטת טענת המבקש כי לא ניתן היה לגבות הוצאות גבייה ושכר טירחת עורך דין כסכום קצוב בהוצאה לפועל, לפי ס' 81א1. המבקש לא הציג עילת תביעה אישית בענין זה ולכן כלל איננו נימנה על הרשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית בענין הגביה לפי ס' 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל" (עניין אבדאח, בעמ' 6).

וכך אומר יו"ר ועדת החוקה בדיון בהצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית: "...על התובע לשלוח לנתבע התראה. מאחר שהפעם זה לא מוגש לבית המשפט אלא ישירות להוצאה לפועל, התובע חייב לשלוח התראה אשר בה ייאמר שהוא מתכוון להגיש תביעה לבצוע בהוצאה לפועל. ההתראה נשלחת עוד לפני שניפתח התיק בהוצאה לפועל ומאפשרת לנתבע לסגור את התיק לפני שנצברו אגרות ושכר טירחה ולפני שנידרש לו הסיוע של עורך-דין..." ובהמשך: "ניקח אפילו חייב שרוצה להיתחמק... כאשר אני שולח לו את האזהרה והוא מקבל אותה בדואר רגיל, לא קרה לו שום דבר. הוא עוד לא קשור לתהליך, הוא עוד לא חלק מהעניין. הוא רק קיבל את המידע שעומד להיות מהלך כזה, והוא יכול באותו רגע להחליט: הוא רוצה להמנע מהוצאות, הוא רוצה לנקוט צעדים, הוא הולך ומסדר את זה". תמיכה נוספת בגישה כי אין סמכות לגבות דמי טפול עבור מכתב ההתראה, נמצא בכך שעד כה לא הותקנו תקנות בעיניין זה וגם השר לא קבע אגרה כלשהיא בגין משלוח המכתב, הגם שניתנה לשר סמכות לפי סעיף 81א1(ז) לחוק ההוצאה לפועל.

ראיתי לציין עם זאת את הוראת סעיף (9)(ב) לחוק ההוצאה לפועל התומכת בגביית דמי הטיפול עבור מכתב ההתראה גם לפני הגשת תביעה לסכום קצוב, וכך נקבע "האגרות וההוצאות לנקיטת ההליכים יחולו על החייב, ודינן לעניין ההוצאה לפועל כדין החוב הפסוק, זולת אגרות והוצאות של הליכים שלדעת רשם ההוצאה לפועל ביקש הזוכה את נקיטתם שלא בתום לב". אם נקבל דרך פרשנית מרחיבה לפיה מכתב ההתראה הוא חלק בלתי נפרד מהליך התביעה לסכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק, בהיותו תנאי הכרחי להגשת התביעה, הרי שהוצאות המכתב הם חלק מהוצאות נקיטת הליך בהוצאה לפועל, וככאלו הן מוטלות על החייב ודינן כדין החוב הפסוק (סעיף 9(ב) לחוק ההוצאה לפועל).

...

סיכומה של החלטה לאחר שבחנתי את בקשת האישור על העילות והשאלות שזו מעלה ראיתי לאשר את התובענה כייצוגית.

בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק תובענות ייצוגיות אני קובעת כך: הקבוצה היא כאמור בסעיף 8 לעיל: כל מי שהעיריות שלחו לו מכתב התראה בהליך גבייה אזרחי ודרשו ממנו דמי טיפול עבור משלוח המכתב, ובהמשך שילם את חוב הארנונה יחד עם דמי הטיפול לפני שנפתח נגדו הליך משפטי.

אני קובעת הוצאות המבקשים בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהם, שישולמו על ידי שתי המשיבות בחלקים שווים.

לאחר שנתתי דעתי לבקשה לאישור ההסתלקות מן התובענה ומן הבקשה לאישורה כייצוגית, ובשים לב לכל הטענות והנימוקים שפורטו בהרחבה בבקשת ההסתלקות, אני סבור, שיש מקום לאשר את הבקשה לאישור ההסתלקות כהסתלקות מתוגמלת, בשים לב לכך שעלה בידי המבקשים להצביע, לכאורה לפחות, על עילת תביעה אפשרית כנגד פרטנר פיתרונות תיקשורת נייחים – שותפות מוגבלת, בהתייחס לחיוב ביתר לגבי חיובים שמקורם בקוו הטלפון הנייח (בגין שיחות ליעדי כוכבית), ובשים לב לכך שלעניין זה צמחה תועלת לחלק מחברי הקבוצה נוכח זכוי הלקוחות שחויבו ביתר (סעיף 13 של בקשת ההסתלקות).

בנסיבות העניין שבתיק זה, ועל יסוד הנימוקים שפרטו הצדדים בבקשת ההסתלקות, אני סבור, שההסכמה שהושגה בין הצדדים בדבר תשלום גמול של 4,000 ₪ (לשני המבקשים ביחד), ושכר טירחת עו"ד בסך 11,300 ₪ (כולל מע"מ) לב"כ המבקשים, היא הסכמה סבירה בנסיבות הספציפיות שבהליך זה. הואיל ואין בפסק דין המאשר הסתלקות מן התובענה ומבקשת האישור כדי להוות מעשה בית דין (זולת כמובן ביחס לשני המבקשים עצמם), אני פוטר את הצדדים מפירסום הודעה בעיתונות על-כך, ממשלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה, ומנקיטת ההליכים לפי סעיף 11(ב) של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, ועיינו: ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10).

פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) תימסור לבית משפט זה, לא יאוחר מיום 13.1.20 את עמדתה ואת עמדת המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, ביחס לבקשה להחזר חלקי של החלק הראשון של אגרת המשפט, מקום בו ההסתלקות היא מתוגמלת, ובהתייחס גם לפרוטוקול מס' 496 של ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט (29.11.2017) בעמ' 32-33 (שם).

...

אני מחייב את פרטנר פתרונות תקשורת נייחים – שותפות מוגבלת לשלם לשני המבקשים (ביחד) גמול בסכום של 4,000 ש"ח, וכן לשלם לב"כ המבקשים שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 11,300 ₪ (כולל מע"מ).

אני מורה בזאת על דחיית תביעתם האישית של שני המבקשים ועל מחיקת בקשת האישור הן כנגד המשיבה והן כנגד פרטנר פתרונות תקשורת נייחים – שותפות מוגבלת.

בכל הנוגע לבקשת המבקשים כי יוחזר להם (חלקית) החלק הראשון של אגרת המשפט ששילמו (5,566 ₪), אני מורה בזאת לב"כ המבקשים להמציא את בקשת האישור על כל נספחיה, ואת הבקשה לאישור ההסתלקות, כמו גם את פסק הדין, לפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) כמי שמייצגת את המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, ועליה לעשות כן לא יאוחר מיום שני 30.12.19, ולהמציא לבית המשפט אישור בכתב על-כך שביצעה את המסירה כדין.

במסגרת התיקון נקבע כי: אדם הנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה, אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה, רשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לענין שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית, ארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית כאמור, וכן היועץ המשפטי לממשלה, רשאים להגיש לבית המשפט, בכתב, בתוך 45 ימים מיום פירסום ההודעה כאמור בסעיף קטן (ג) או בתוך מועד מאוחר יותר שיקבע בית המשפט, היתנגדות מנומקת להסדר הפשרה וכן להמלצה המוסכמת בענין גמול ושכר טירחה שהוגשה לפי סעיף קטן (ז)(2).

מעיון בפרוטוקול ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת מיום 24.5.2016 אשר דנה בתיקון האמור עולה כי מטרת המחוקק אומנם הייתה להרחיב את מעגל הזכאים להגיש היתנגדות לטובת הקבוצה, אולם אין המדובר ב"כל אדם" אלא עליו להראות כי הוא מבצע פעולה מסוימת לטובת הקבוצה וכי קיים אזשהו קשר מסוים לנושא ולעניין זה ר' פרוטוקול ישיבה מס' 187 של ועדת החוקה חוק ומשפט, הכנסת ה-20, עמ' 7 דבריו של היועץ המשפטי לועדה מר אלעזר שטרן: 18(1) מתקן את סעיף קטן (ד), את רשימת הגורמים שרשאים להגיש היתנגדות להסדר הפשרה, כאשר יש פה 2 שינויים.

...

כמו כן אין בידי לקבל את טענת המבקש כי העובדה שהוא לא קיבל את ההודעה שנשלחה בשנת 2018 כדי להעיד שיש חברי קבוצה שקיבלו הודעות אשר יש בהם כדי להוות הפרה של הוראות הדין אך לא קיבלו את ההודעה שנשלחה בשת 2018.

כלל האמור מוביל לכדי מסקנה כי דין טענת המתנגד לעניין הגדרת הקבוצה בהסדר הפשרה להידחות.

סוף דבר התנגדות המתנגד נדחית.

כך, גם אם נאמץ את הגישה המרחיבה בפסיקת הערכאות הדיוניות, לפיה במקרים חריגים ניתן לפסוק גמול לטובת תובע נגזר גם כאשר התביעה הנגזרת לא הסתיימה בפסק דין לטובת החברה, אולם הניבה לה תועלת אחרת.

בדומה, אף אינני סבור כי הוראת סעיף 200א לחוק החברות, אשר נוספה בשלב מאוחר יותר להוראות החוק, ולאחר חקיקתו של סעיף 201, מצביעה על קיומו של הסדר שלילי לעניין פסיקת החזר הוצאות לתובע הנגזר מקום בו נדחתה התביעה (והשוו לדיוני הכנסת במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות, בפרוטוקול ישיבה מס' 16 של ועדת המשנה של ועדת החוקה חוק ומשפט, הכנסת ה-16, 54-49 (12.10.2004)).

עם זאת, בית משפט זה קבע בעבר כי מיגוון השיקולים הנוגעים לפסיקת שכר טירחה בתובענות ייצוגיות חלים גם על פסיקת שכר טירחה בתובענות נגזרות, ובכללם: התועלת שהביאה התביעה הנגזרת לחברה; מורכבות ההליך, הקף הטירחה והסכון שנטל על עצמו בא הכוח המייצג בהגשת התובענה ובניהולה; מידת החשיבות הציבורית של התביעה הנגזרת; אופן הייצוג בהליך; הפער בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר; והשלב בו הסתיים ההליך (ע"א 8550/16 לנואל נ' רף, פסקות 2-1 (19.3.2018).

...

לפיכך, ולמרות המורכבות שמעוררת התביעה, אין להפריז יתר על המידה בהיקף ההשקעה שנשאו באי הכוח המייצגים בניהול ההליך עד כה. נוסף לכך, החברה לא הפיקה תועלת של ממש מן ההליך או מהסכם הפשרה, ובסופו של דבר ההליך הסתיים בדחיית התובענה תוך חסימת האפשרות לנהל התדיינות נוספת ביחס לעילות ולטענות שהועלו במסגרתה.

סיכומו של דבר, סבורני כי הפחתת שכר הטרחה לסכום כולל של 900,000 ש"ח משקפת באופן סביר והולם יותר את מכלול השיקולים שלעיל, ומתיישבת עם מערך התמריצים הראוי לעידודן של תובענות נגזרות רצויות.

סוף דבר לוּ תישמע דעתי, נורה על אישורו של הסכם הפשרה (המצורף לפסק דין זה ומסומן כ"א") וניתן לו תוקף של פסק דין, בכפוף לאמור בפסקאות 26-25 לעיל.