משכך, הצדדים הסמיכו את בית הדין האיזורי ליתן החלטה על יסוד כתבי הטענות שהגישו ללא צורך בשמיעת עדויות בעל פה. אלו הן העובדות הלכאוריות, נוכח היות ההחלטה בהליך זמני, הרלבנטיות לעניין, כפי שהובאו בהחלטה:
(1) ביום 18.11.2019 פירסמה נציבות שירות המדינה (להלן – הנציבות) מיכרז פנימי (מספר 765252) לתפקיד מנהל/ת אגף הרוקחות במשרד הבריאות (להלן - המיכרז).
(3) המבקשת משמשת כרוקחת מחוזית בלישכת הבריאות בתל אביב מאז יום 1.1.2016.
ביום 28.10.2019, הודיעה על כוונתה להתפטר מעבודתה בבית החולים.
(8) ביום 13.2.2020 הגישה המבקשת לנציבות השגה כנגד תוצאת המיכרז, בה טענה כי "...הוראות התקשי"ר קובעות כי הזכאות להתמודדות במיכרז פנימי הנן לעובדי המשרד בלבד. אין ולא יכול להיות חולק כי במועד כנוס ועדת הבוחנים, לא שימשה עוד הגב' רותם רבינוביץ' כעובדת המשרד בפרט או עובדת מדינה בכלל. בנסיבות אלו, לא הייתה זכאית להיתמודד במיכרז האמור ויש מקום לפסול את מועמדותה" (ההדגשה במקור).
...
אשר לפרשנות התכליתית, קבע בית הדין האזורי כי זו תומכת בפרשנות המדינה, שכן:
"13. ...הליך המכרז הפנימי, על אף שהנו כלי אפשרי לצורך איוש משרות וקידומם של עובדים, גלומה בו מעצם טיבו 'הצרה' מסוימת באינטרס של המדינה שמאגר המועמדים הראויים לתפקיד יהיה רחב ככל האפשר. שכן ככל שהמאגר רחב יותר כך גדל הסיכוי למינוי המועמד/ת הטובים ביותר לכל תפקיד. על כן מקום בו לשון פסקה 11.401 סובלת פרשנות שמרחיבה את מאגר המועמדים הראויים, דעתנו היא כי פרשנות זו עדיפה שכן היא מתיישבת עם התכלית הכללית של הליך המכרז. דומה שמגמה פרשנית זו מתיישבת גם עם פסיקת בית הדין הארצי בעניין מרקוס שם נקבע כי דין 'הוראה חוסמת' בתקשי"ר המגבילה פרקליטים מפרקליטות המדינה מלהשתתף במכרז פנימי בדירוג המשפטנים בטלות".
עוד הוסיף בית הדין האזורי כי:
"14. האוגדן: מעמדן הנורמטיבי של ההנחיות הכלולות 'באוגדן', ככל שיש כזה, לא התברר עד תום בשלב זה של ההליך. ובכל אופן שוכנענו כי יש בהן כדי לבטא את המדיניות שעליה מצהירה המדינה כמו גם את פרשנותה לפסקה 11.401 לתקשי"ר. לאור קביעותנו הקודמות ניתן להוסיף ולקבוע כי המדיניות והפרשנות שבחרה המדינה ואשר באה לידי ביטוי בהנחיה הכלולה באוגדן. לאמור, שעמידה בתנאי המכרז נבדקת נכון לתאריך תום מועד ההרשמה למכרז. וכי מועמד אשר החל בתהליך מיון במסגרת מכרז פנימי בהיותו עובד מדינה זכאי להמשיך את ההליך על שלביו השונים אף אם סיים העסקה במהלך הטיפול במכרז, אינה סותרת את הוראות התקשי"ר. מאחר שלכאורה וכטענת המדינה מדובר במדיניות סבירה, מידתית, עקבית ושוויונית לא נמצא טעם להתערב בה. בהקשר זה הפנתה המדינה לבג"ץ (עליון) 6637/16 לוונשטיין לוי נ' מדינת ישראל (18.4.2017), שם שב ושנה בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט פוגלמן, כי בית המשפט, ובכלל זה בית הדין, לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית כל עוד שיקול דעתה אינו חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות הנתון לה. הדברים יפים בשינויים המחויבים גם כאן.
לאור האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
החלטתי נסמכת על ההלכה לפיה ההחלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטתה אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות, שלא נתקיימו בנסיבות העניין, ועל שיקולי מאזן הנוחות המביאים למסקנה שבמצב הדברים הנתון כפי שהוא בשעה זו יש להותיר את ההחלטה על כנה - וזאת מבלי שאזדקק להידרש לסיכויי התובענה (ככל שתוגש).
סוף דבר - דין הבקשה להידחות.