ועדה לתכנון חריגה קו בנין הסכמת שכנים

הצהרות הצדדים: בנוסף להצהרת כל אחד מהצדדים מצהירים שני הצדדים יחדיו (בסעיף 14.1) כי הובהר להם והם מסכימים לכך שאין זה מתפקידם של עורכי הדין המטפלים מטעמם בהסכם לבדוק ולוודא קיומם ו/או תוקפם של היתרי בניה ו/או זכויות בניה ו/או את המצב התיכנוני של הדירה ו/או את המצב הפיזי של הדירה ו/או חיוב בהיטל השבחה בנוגע לדירה, אלא אך ורק בהתאם למסמכים שהוצגו לפני עורכי הדין.

טענות הצדדים: טענות התובעים: התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו היתחייבותם להעביר את הנכס כשהוא נקי מכל שיעבוד או משכנתא וללא כל הליך מנהלי המונע את העברתו, וזאת, בשל העובדה שביום 16.8.17 נרשמה ע"י הוועדה המקומית לתיכנון ובניה בנס ציונה, הערת האזהרה בדבר אי התאמה, בהתאם לתקנה 29 לתקנות המקרקעין.

בסקירת הפעילות עלתה סוגיה של תוכנית המדידה של השכן, כאשר התעורר, כנראה, חשד בעיריה שישנה חריגה בקוו בנין קדמי.

...

בקיזוז הסכומים ישלמו הנתבעים לתובעים את הסך של 12,868 ₪.

משך, אני מורה למזכירות להעביר לידי התובעים (באמצעות עו"ד עידו סיני) את 12,868 ₪ מתוך כספי שני הפקדונות, כאשר היתרה בשני הפקדונות תועבר לנתבעים באמצעות עו"ד סיון רוזן.

בנסיבות העניין ונוכח העובדה שלא התקיים כל דיון הוכחות בתיק ובשים לב להסכמות הצדדים ולהתנהלותם בהליך שלפניי, תוך חסכון במשאבי בית המשפט ושיתוף פעולה הדדי לשם סיומו של ההליך וסיומו של רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין, אני מורה על החזר האגרות בשני ההליכים, בהתאם לתקנות.

בנייתה נעשה תוך חריגה של 4.25 מ' מקוו הבניין הקיים וזאת ללא שניתנה הסכמת השכנים לחריגה.

כך למשל רשאי בית המשפט לסטות מחוות הדעת כאשר למשל, עולה ממכלול הראיות, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על עובדות בלתי מהימנות (ראה: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993); ע"א 1188/92, הוועדה המקומית נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463 (1995); ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הוועדה לתיכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104 (1997); ע"א 8361/10 יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.5.11)), או אם נפלה שגיאה גסה בחוות דעת, עד כדי כך שביהמ"ש, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת.

על אף שלאור האמור לעיל אין למעשה כל צורך בהתיחסות לטענות התובעים באשר לאי חתימת השכנים, ואי מתן הסכמתו לבניית המרפסת, אך על מנת שטענות התובע בענין זה לא יישארו ללא היתייחסות כלשהיא, אומר רק כי מעדותו של התובע עלה בבירור כי חתם על תכנית בניית המרפסת, וגם באם חתימתו נעשתה ללא שהבין לחלוטין את תכנית ההיתר, הרי שבדיעבד, בשיחה טלפונית עם נציגת הוועדה, הוא חזר ואישר את הסכמתו לתכנית ההיתר (כפי שהדבר עולה מנספח ב'2 לכתב ההגנה של הוועדה ומעדותו בעמ' 24 לפרוטוקול).

...

כל נסיון של התובעים להשית תביעה בגין לשון הרע על דברים שנאמרו במסגרת תצהיר שהוגש בהליך בבית המשפט, או בפרוטוקול דיון בבית המשפט דינו להידחות שכן דברים אלו נהנים מחסיון מוחלט מכוח הוראת סעיף 13(5) לחוק, כך שגם באם הם עולים כדי לשון הרע (ואודה כי לא ברור לי מה באותו תצהיר או במסמכים נוספים רבים שצורפו כחלק מנספח כ"ז לתצהיר מהווה לשון הרע), לא עומדת לתובעים עילה לתבוע בגינם כל עוד הם נעשו במסגרת הליך משפטי, וגם תצהיר שהוגש נחשב במסגרת הליך משפטי לצורך סעיף זה (רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, פ"ד סג(2) 511 (2009)).

הענין שנדון בת.א. 33479-06-11 (שלום חיפה) טנוס נ' רוזן (19.4.13) אליו הפנתה ב"כ התובעים שונה בתכלית השינוי מעניינו בין היתר בשל חומרת האימרות והגוון הגזעני שנלווה אליהן שם, ובעיקר בשל העובדה הפשוטה ששם הוכיח התובע את האימרות באמצעות עדים, בעוד שהתובעים כאן אפילו לא ניסו לעשות כן. לסיכום תביעת התובעים מתקבלת בחלקה הקטן, ובהתאם לאמור בסעיף 45 אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בסך של 12,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד מתן חוות דעת מומחית בית המשפט (20.7.11) ועד היום, ובפיצוי נוסף בסך של 8,000 ₪ (כערכם היום).

כמו כן יתווסף לסכום הפיצוי שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום הפיצוי (לאחר שיערוכו) בצירוף מע"מ. שאר חלקי תביעת התובעים נדחית, לרבות תביעתם כנגד הנתבעת 3.

עוד נטען כי השכן כבר הסכים לתכנית להכשרת החריגה אל תוך מגרשו.

"בעת גזירת הדין, תפקידו של בית המשפט הוא לשנות את תחשיב הרווח והפסד אותו עושים עברייני בנייה, באופן שיהפוך ביצוע עבירות בניה לבלתי משתלם כלכלית. מטרה זו תושג, רק אם יוטלו קנסות כבדים ומרתיעים, אשר יש בהם לבטא את חומרת העבירות ולאזן את הרווח הכלכלי שבצידן )תו"ב (בי"ש) 34880-09-12 ועדה מקומית הראל נ' רמי לוי (7.2.2013); ערעור על גזר הדין נדחה ב-ע"פ(י-ם) 21792-04-13 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה (24.4.2014)). לדעתי, יישום עיקרון זה משמעו כי ככלל, כאשר המאשימה מביאה ראיות להקף הרווחים שהופקו בפועל, יש להטיל קנס ששיעורו גבוה מרווחים אלו. קנס המסתכם אך בשיעור הרווחים בלבד הוא בגדר השבת המצב לקדמותו מבחינה כלכלית, כך שהנאשם לא הרויח, אך גם לא הפסיד, מבצוע העבירה. הטלת קנס הגבוה מסך הרווח מוצדקת הן בראי התמריצים הכלכליים – על מנת להרתיע עבריינים-בכוח מבצוע עבירות כלכליות מלכתחילה – הן על מנת שהקנס יהיה, באופן מהותי, בבחינת עונש, ולא רק שלילת היתרון שהשיג הנאשם מבצוע העבירה. בעניינינו ייגזר הדין בהיתחשב במדיניות הענישה בתיקי בניית מיתחם אירוח והפעלתו בנגוד לדין כאשר אין בפני בית המשפט ראיות בענין הקף הרווחים שגרפו הנאשמים. בעניינינו, אמנם עברו הנאשמים עבירות בניה במסגרת הפעלת עסק האירוח, אך הם לא הואשמו בכתב אישום זה בבניית יחידת אירוח – בבניית החדרים עצמם. מ-ת/3 עולה כי המדובר בעסק הכולל 2 יחידות אירוח. ב-תו"ב (צפת) ועדה מקומית לתיכנון הגליל העליון נ' שמואל (22.6.2014) קבעתי כי מיתחם העונש ההולם לעבירות שימוש בלבד במיתחם יחידות אירוח בעל יחידות אחדות, ללא ראיות בענין הרווח שהופק בפועל, הוא קנס הנע בין 50,000 ל-70,000 ₪. דא עקא, הנאשמים שבפני גם לא הואשמו בשימוש במבנה העקרי (עליו הוגבה הגג והוסף ציפוי עץ) לצרכי אירוח. הם הואשמו (בנוסף להפרת צו שפוטי בקשר לגג ולציפוי קירות בעץ) בבניית בריכת שחיה, בהחלפת מרפסת במרפסת אחרת תוך חריגה מקוו בנין, בהצבת שתי מכולות זו על זו, בבניית חניה החורגת מגבול מיגרש, ובשימושם של אלה במסגרת עסק לאירוח. על כן מיתחם העונש ההולם בקשר לאישום השני צריך לשקף לאו דוקא שימוש ביחידות אירוח, אלא בניה ושימוש ברכיבי הבניה מושא אותו אישום לאור נתוניהם (לגבי חלקם – חריגה מקוו בנין או מגבול מיגרש; ולגבי כולם – שימוש לצרכים מסחריים, במסגרת עסק להפעלת יחידות אירוח).

...

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה תכנון מוקדם – לאחר שהנאשמים כבר הורשעו בגין בניה שלא כדין, סבורני כי הנאשמים ביצעו את הבניה הנוספת, ואף הפרו את הצו השיפוטי, מתוך תכנון מוקדם ולמטרה מסחרית.

מתחם העונש: לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם, לגבי רכיבי המאסר והקנס, בגין הפרת הצו השיפוטי בענין הגבהת הגג וציפוי העץ; ובגין בניית המבנים באישום השני, ביניהם מבנה החורג מקו בנין ומבנה החורג מגבול מגרש, וכן בגין שימוש בהם במסגרת עסק לאירוח (ללא ראיות לגבי היקף הרווחים); עומד על חודש עד שלושה חודשי מאסר על-תנאי וקנס הנע בין 50,000 ל-80,000 ₪.

לאור כל האמור אני משית על הנאשמים עונשים כדלקמן, בהתחשב בכל האמור ובכך שמדובר במשפחה אחת בקשר לאותם מקרקעין: הנאשם 1 חודש מאסר על-תנאי.

הנאשם לא קיים את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים) בתקופה שבין 1.3.19- 24.6.19.

לאחר מכן, כך נטען, הגיש בקשה נוספת לקבלת היתר בניה והשלים את כל הנידרש, אלא שהפעם הועלתה טענה חדשה מצד הוועדה לפיה הבניה חורגת מקוי הבניין ועל כן הבקשה נדחתה באוקטובר 2021.

נטען כי כעת עומל הנאשם על הגשת בקשה לקבלת היתר בפעם השלישית, וכי בנתיים קיבל את הסכמת השכנים לחריגה מקוי הבניין.

...

את מתחם העונש ההולם יש לקבוע אפוא תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

לאור מכלול השיקולים שפורטו, בכלל זה מגמת החמרה בענישה באופן הדרגתי לאחר תיקון 116, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם נע בין 25,000 ₪ ל- 40,000 ₪.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 33,000 ₪ אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 15.3.22 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 04 מרץ 2019 עת"מ 19247-09-18 אבו אסעד נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה נצרת ואח' בפני כב' הנשיא אברהם אברהם העותר נידאל אבו אסעד עוה"ד סאמר זועבי המשיבות 1. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה נצרת ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד אבראהים 2. ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה - צפון ע"י ב"כ עוה"ד מריה שלש-חאיק 3. לילא שוקחה ע"י ב"כ עוה"ד דיאב עלאא פסק דין

עם זאת מצאה ועדת הערר לקבוע, כי ניתן יהיה לחרוג מהוראת תכנית ג/9000, בכל הנוגע לגודלו המינימאלי של המיגרש.

באשר לקווי הבניין הפניתה וועדת הערר לטבלת הזכויות של תכנית ג/9000, הקובעת כי קו ביניין יהיה "3 או אפס בהסכמת השכן ללא פתחים בקיר המשותף". כיוון שבהיתר הבניה שניתן לעותר אושרה בנייה בקוו אפס לכיוון מזרח, ולידו חתימת בעל הקרקע השותף, הרי שקו הבניה המזרחי מתאים לתכנית.

...

משום אלה, העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבות 1-2 שכר טרחת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪, ולמשיבה 3 סך 10,000 ₪ נוספים.