ועדה הגדילה את הנכות במחצית מתקנה 15

כמו כן, קבעה הועדה כי יש להגדיל את אחוזי הנכות במחצית בהתאם לתקנה 15 לתקנות.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

לעניין טענת המערער שלפיה הוועדה לא ערכה דיון ענייני במסמכים הרפואיים החדשים שהוצגו לפניה אציין כי דינה להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לו נכות יציבה בשיעור 20% מיום 18.9.18, וכן קבעה שיש להגדיל את הנכות במחצית בהתאם לתקנה 15 כך שהנכות הועמדה על שיעור של 30%.

...

משכך, לא שוכנעתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין היעדר הצמצום בהכנסות.

סיכום לא שוכנעתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטה.

בהתחשב בכך שהחלטת הוועדה מנומקת בהיבט הרפואי והמערער לא הראה נתונים לסתור את קביעת הוועדה לעניין היעדר ירידה בהכנסות – דין הערעור להידחות.

בהמשך, הועדה ערכה היתייעצות עם ועדת הרשות, שהמליצה להגדיל את הנכות במחצית בהתאם לתקנה 15 לתקנות.

...

לא שוכנעתי כי נפלה טעות משפטית המחייבת התערבות בהחלטה.

אשר לקביעת הוועדה, כי היא דוחה את המלצת פרופ' וייס להעניק נכות בשיעור 20% בגין נוירופתיה, גם לעניין זה סבורני כי הצדק עם המשיב ולא נפלה בהחלטה טעות בנקודה זו. הוועדה נימקה מסקנתה בסוגיה כך: "פרופ' וייס אנדוקרינולוג גם המליץ על נכות בשיעור 20% בגין נוירופטיה אך הוועדה אינה מקבלת חלק זה בחוות הדעת מהסיבות הבאות:

סיכומו של דבר, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 26.5.19 על מנת שתדון מחדש בהחמרת המצב לעניין השיתוק הנטען והריתוק לכיסא גלגלים.

לפי פרוטוקול הועדה, דרגת הנכות הוגדלה במחצית לאחר הפעלת תקנה 15 וזו עמדה על 19%.

...

הוראת השיהוי סויגה בנוגע לזכאות למענק נפגע עבודה לפי סע' 107 (א) סיפא לחוק אשר קובעת כי – "הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה." ומן הכלל אל הפרט לאחר עיון בטענות הצדדים אין מנוס מדחיית התביעה לגופה ונסביר: נקדים ונאמר שלגבי השגות התובע על קביעות הוועדה הרפואית מיום 22.06.2020, צודק הנתבע כי אין הן נמצאות בסמכות בית הדין וזאת משלא הוגש ערר לוועדה הרפואית לערערים על קביעות אלו.

איננו מקבלים את טענות התובע להתנהלות חסרת תום לב מצד הנתבע.

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה.

בהמשך הוכרה בעיניינו הרמה של צמיג משאית מיום 8.3.01 כתאונת עבודה, ובגינה נקבעה לו נכות יציבה משוקללת בשיעור 56% בגין סעיפי הליקוי הבאים (ועדה רפואית מיום 29.12.03): 30% נכות בגין אין אונות (לפי פריט ליקוי מותאם 24(5) לתוספת לתקנות הנכות); 20% בגין מיגבלה בתנועות עמוד השידרה (לפי פריט ליקוי 37(7)ב', ובנכוי 10% לפי פריט ליקוי 37(7)א' בגין מצב קודם); והגדלת הנכות במחצית בהתאם לתקנה 15 לתקנות הנכות.

מעבר לצורך ציין כי יש קושי בעמדת המוסד לפיה אין לכלול בחישוב שיעור הנכות הנובעת מפגיעה בעבודה את הגדלת הנכות לפי תקנה 15 לתקנות הנכות, שכן "היתעלמות מהגדלת הנכות לפי תקנה 15 אינה מתיישבת עם תכלית הקיצבה המיוחדת לסייע לנכה בהיתחשב בנכות התפקודית שנגרמה בשל הפגיעה בעבודה" (בית הדין הפנה בקשר לכך ל-ב"ל (איזורי חיפה) 12816-08-19 דוד קדוש - המוסד לביטוח לאומי (24.2.22), להלן: עניין קדוש באיזורי, שמאוחר יותר היתקבל ערעור המוסד שהוגש עליו כפי שיפורט להלן).

...

תחילה נציין כי לא מצאנו ממש בטענת המערער כי המוסד אמור היה להקים על דעת עצמו ועדה רפואית ייחודית לצורך יישום תקנה 1(ב).

אשר לשאלה אם יש לקחת בחשבון את הגדלת הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות לצורך בדיקת התנאי השלישי, לאור מסקנתנו לעיל אין כאמור הכרח להידרש לכך ועם זאת מצאנו לנכון לציין כי על פני הדברים צודק המוסד בטענתו.

סוף דבר - מששוכנענו כי המערער, על אף מצבו הבריאותי הקשה (שבעיקרו אינו נובע מהפגיעה בעבודה), אינו עונה על תנאי תקנה 1(ב) לתקנות, הערעור נדחה.