ויתור על תביעות בגין נזקי גוף כלפי מעביד

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה, ועימה תביעת שבוב של המוסד לביטוח לאומי.

התובע הזמין לעדות את חברו לעבודה, מר אנואר כיאל, אולם עד זה לא התייצב, והתובע ויתר על עדותו.

לאור שיקולים אלו, אני סבורה כי יש לחשב את נזקיו של התובע על בסיס הנכות הרפואית הקיימת, מבלי לקחת בחשבון את ההטבה הצפויה עם ביצוע הניתוח/הטיפול המתקן.

במקרה הנוכחי עומדת לתובע עילת תביעה הן כלפי המעסיק והן כלפי צדדים שלישיים, הנתבעות מס' 2 ו-3.

בכך ייצא כי התובע מקבל מעט מעל ל-100% מנזקו, אולם התוספת שעולה על 100% הנזק נגזרת רק מחלקן של הנתבעות מס' 2 ו-3, בהתאם לכלל שלפיו הזכות ל-25% מעבר לתגמולי המל"ל קמה רק בתביעת הניזוק כלפי מזיק שאינו המעביד, ובהתאם לחלוקת האחריות, כאשר במקרה הנוכחי עיקר האחריות על המעביד דוקא, ורק חלקה הקטן-יחסית על מזיק צד שלישי.

...

בבואי להכריע בטענת הנתבעים, כי יש לחשב את נזקי התובע כאילו ביצע את הניתוח והקטין את שיעור הנכות, נראה לי כי אין להתעלם גם מכך, שהתובע סובל גם מנכות פסיכיאטרית, כפי שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש. נכות זו עומדת על 15% (אף שלתאונה יוחסו רק 10%), וכפי שציין ד"ר כנאענה, התובע סובל מתסמינים שונים אשר משקפים הפרעת הסתגלות עם קשיים רגשיים וליווי של מתח ועצב, בחלקם קשורים לתאונה ובחלקם מושפעים מגורמי דחק נוספים.

מאחר וחישוב הנתבעים נתמך בחוות דעת אקטוארית כדין (חוות דעתו של מר וליד דבור מיום 23.12.19), תוך פירוט אופן החישוב ושיעור הריבית להיוון, ואילו טענת המל"ל אינה נסמכת על חוות דעת כזו אלא על תחשיב ללא הסברים וללא חוות דעת, אני קובעת כי הניכוי וכן תביעת השיבוב של המל"ל יידונו על פי חוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת התובע ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע 158,498 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 37,088 ₪, והוצאות משפט בסך 10,000 ₪ (לרבות החזר עבור חוות הדעת המשפטיות של המומחים מטעם התובע ומטעם ביהמ"ש, ואגרת המשפט).

אני מקבלת את תביעת המל"ל בחלקה, ומחייבת את הנתבעות מס' 2 ו-3, יחד ולחוד, לשלם למל"ל 150,055 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 35,113 ₪.

עסקינן בתביעה בגין ניזקי גוף, אשר נגרמו לתובע, ביום 22.2.17, במהלך עבודתו בשירות מעבידתו, הנתבעת 1, בבצוע עבודות שיפוצים אצל הצד השלישי 1.

בנוסף, בסעיף 1 לאישור הביטוחים הנ"ל נרשם, כי הסיכונים המבוטחים הם "אובדן או נזק עקב הסיכונים המקובלים בביטוח עבודות קבלניות...". כמו כן, בפרק "תנאים כללים החלים על כל הפוליסות" באישור הביטוחים נקבע כדלקמן: "א. הפוליסות המפורטות לעיל כוללות תנאי מפורש לפיו הנן קודמות לכל ביטוח הנערך על ידי המזמין ואנו מוותרים על כל דרישה ו/או טענה בדבר שתוף בטוחי המזמין". (ההדגשה שלי א.ה) מכאן, עולה כי פוליסת ביטוח עבודות קבלניות שהנפיקה הכשרה עבור הקבלן הראשי, הנה ראשונית וקודמת לפוליסת הביטוח שהנפיקה כלל עבור הצד השלישי.

...

בנוסף, הנתבעות טוענות כי טענת כלל לפיה, חלקה בפיצוי התובע שמקורו ביטוחי אמור להיות מכוסה על ידי הכשרה מכוח אישור הביטוחים, דינה להידחות.

מכאן, על הכשרה, כמבטחת בביטוח ראשוני של כל המעורבים, לשאת באופן מלא ובלעדי בפיצוי התובע כתוצאה מהתאונה ודין ההודעות כנגד הצד השלישי 1 והצדדים החמישיים להידחות.

סוף דבר לאור האמור, אני מחייבת את הצד השלישי 2 ומבטחתו, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, לשלם לתובע את סכום הפיצוי בסך של 272,000 ₪ עליו הסכימו הצדדים.

ההודעות כנגד הצד השלישי 1 והצדדים החמישיים נדחות.

כנגד קבלת תשלום בסך כמיליון ₪ לפי הוראות הסכם הפשרה, ויתר התובע על טענותיו כנגד המעסיקה והצהיר שאין לו עוד טענות, תביעות ודרישות ממנה בגין התאונה.

התובע טען כלפי המעסיקה שהיה עליה לציין בפניו שהוא יכול לפנות לקרן הפנסיה בתביעה לפנסיית נכות אלא שהדבר לא נעשה.

אין לקבל את טענת התובע לפיה הוויתור בתביעה הנזיקית מתייחס אך ורק למסגרת אותה תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף על יסוד פוליסת ביטוח חבות מעבידים.

...

תמוה שהתובע לא החריג את התביעות והסעדים הנזכרים בתביעה כאן מתחולת הסכם הפשרה באופן מפורש ויש באמור כדי לחזק את המסקנה שהוויתור בהסכם הפשרה כולל גם את הטענות שהועלו בהליך כאן.

לא מצאנו לבחון את הטענות שהעלה התובע בנוגע להליך השימוע או סיום ההעסקה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

פתיח עסקינן בתובענה המוגשת בגין נזק גוף אשר נגרם לתובע ע"י הנתבע 2 בגין תקיפה, בעקבות הודאתו של הנתבע 2 בהליך פלילי בעובדות כתב אישום מתוקן אשר הוגש כנגדו בת"פ 23192-04-16, בעת היותו קטין כבן 17, אשר הסתיים ללא הרשעה, בגמר דין מיום 03.03.19 בפני בית המשפט לנוער, בבית משפט השלום באילת (להלן בהתאמה: "ההליך הפלילי "וכן " גמר הדין").

למנהל הנתבעת 1 קיימת חובת זהירות המוטלת על מעסיק כלפי עובדו והוא נידרש לנקוט באמצעים סבירים כדי לוודא שיש לעובדיו את התנאים האופטימליים לבצע את עבודתם.

בעדותו מיום 10/11/21 העיד התובע כי הנתבע ביקש לרכוש מספר מוצרים ולא היה לו את סכום הכסף הנידרש ועל כן ביקש ממנו לקחת מוצרים זולים יותר וכשלא מצא, ביקש הנתבע כי יוותר לו על כמה שקלים ואולם לא היתה לו סמכות לוותר על כסף.

" (עמ' 98 ש' 22) הנתבע הודה בעדותו כי היה עצבני, כתוצאה מכך שמספר פעמים, חווה השפלה מהתובע שלא רצה לוותר לו על הכסף החסר, על אף שעובדים אחרים ובעל המרכולית ויתרו לו בעבר, והעובדה כי כינה אותו "שמן", פגעה ברגשותיו, בשל רגישות שיש לו לעניין מבנה גופו.

...

אין בידי לקבל את גרסתו כי עשה כן כדי להגן על העסק כפי חובתו כעובד, שכן גרסה זו עומדת בסתירה לעדותו של בעל העסק ואחראית המשמרת, אשר ציינו במפורש כי ההנחיות היו שלא להתעמת עם לקוח בעת התפתחות ויכוח, אלא דווקא לעשות ככל הניתן על מנת לצמצם פגיעה בעובד עצמו.

מעדותו של המומחה בבית המשפט מצאתי כי חוות דעתו לא נסתרה, יחד עם זאת, ציין המומחה כי אין מדובר בקביעה מתמטית וקביעת הנכות יכולה לנוע מעט למעלה או למטה ועל כן מצאתי לקבוע כי המומחה קבע מסקנותיו בהתאם לרף הגבוה ועל כן מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור 10%, כפי קביעת ועדת המל"ל. כאב וסבל לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונכותו של התובע, מצאתי לנכון לקבוע בגין ראש נזק זה פיצוי בסך- 40,000 ₪.

בנוסף לאמור מתקבלת תביעת השיבוב של התובע 2 כנגד הנתבע 2 בחלקה היחסי בהתאם לשיעור האשם התורם אשר הוטל על התובע, ולפיכך, ישלם הנתבע 2 לידי התובע 2 (המל"ל) סך- 35,520 ₪.

אגב כך נעיר, כי גם בטענות העירעור אין המערער טוען, כי בשלב כלשהוא נדונה בינו לבין המשיב שאלת תחולתו של סעיף 5 (השני) לכתב הויתור על תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף.

כך גם הקביעה, כי סיכון של נפילה מגובה הוא סיכוי צפוי, אשר לגביו קיימת חובות זהירות מושגית וקונקרטית של המעביד כלפי העובד.

...

לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערער, על רקע כלל החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה (ראו תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – התקנות)).

עם זאת, אין בפי המערער טענה של ממש נגד קביעת בית משפט קמא, כי מן המתואר בחוות דעת המומחה, עולה בהכרח המסקנה כי הנכות נבעה מן התאונה.

במכלול נסיבות אלה, לא מצאנו כל עילה להתערב בפיצוי שנפסק.

התוצאה של כל האמור היא, כי הערעור נדחה.