ויתור על כספי ביטוח מנהלים

ההלכה הפסוקה קובעת כי ביטוח מנהלים אינו טוב יותר מפנסיה מקיפה, לפיכך מחויב המעסיק להפריש עבור עובדו כספים לקרן פנסיה מקיפה (ר' ע"ע (ארצי) 1123/02 פנחס אופנר - המרכז הרפואי "שערי צדק" (פורסם בנבו)), אך כאמור בצו ההרחבה, זכותו של העובד לבחור את הביטוח הפנסיוני בו הוא מעוניין להיות מבוטח.

לטעמינו, מקום בו שתק עובד ולא ביקש להעביר את ההפרשות למסלול של קרן פנסיה תחת המסלול של ביטוח מנהלים, לא יוכל לעשות זאת בדיעבד, במסגרת תביעה כנגד המעסיק בטענה כי יש בכך ויתור על זכויות מוגנות על פי צו ההרחבה (ר' והשווה: עב' (ב"ש) 2470/09 קורטייב וסילי - סורין מיכאל, (פורסם בנבו)).

...

סוכן הביטוח הבהיר בעדותו כי הוא פעל על דעת עצמו תוך שקיבל החלטה לבד שלא לקנות עבור התובעת אובדן כושר עבודה, מבלי שהבהיר לה את משמעות הדבר: "ת. כן. אני רוצה להסביר משהו לבית המשפט, גם קודם שהוא אמר שזה היתה החלטה שלי למלא טופס מגדלור ולא פנסיה בשני המקרים, אובדן כושר העבודה או פנסיית הנכות בקרן הפנסיה עולות כסף. זה צריך לשלם את זה בכסף. אין מתנות חינם בביטוח, כשהתחיל החוק ההפרשה היתה כל כך קטנה היא הסתכמה ב- 2.5% כללי שזה התפצל ל- 0.83% עובד ו- 0.833% למעביד ועוד 0.833% למעביד, פעם לפיצוים ופעם לתגמולים, זאת אומרת שנשאר לנו 1.66 אחוז שאם מחליטים אפשר לקנות עם זה אובדן כושר עבודה ברמות האלה זה לא מספיק לכלום, צד שני, זה נגרע מתוכנית הפנסיה מהצבירה, כי זה עולה כסף. אז אני החלטתי שאני לא עושה פה אובדן כושר עבודה כי א' זה נגרע מהפנסיה וב' זה לא מספיק לכלום, כשאני פגשתי עם נציגי החברה אמרתי שלהפרשה כל כך נמוכה אין אלמנט ביטוחי". (ר' פרוטוקול מיום 27/1/15, עמ' 18, ש' 4-12).

אנו סבורים כי היתה מוטלת חובה על התובעת לקיים בירור בנוגע לפוליסה עליה חתמה ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה.

נוכח כל המקובץ לעיל, אין בידינו כי אם לדחות את התביעה.

התובע טוען, כי נהג עם הנתבע באיפוק רב ונהג עמו לפנים משורת הדין תוך וויתור על כספים רבים על מנת להמנע מתביעה ומסכסוך משפחתי מתחילת חודש ינואר 2016 ועד לחודש אפריל 2017, אך משלא קיבל דבר, הוא עומד על מלוא זכויותיו.

קופת פיצוים: מסכום הפצוי הנזכר לעיל ישולמו לעובד כספי הפיצויים המופקדים בקופת ביטוח מנהלים אצל הפניקס חברה לביטוח בע"מ לאחר חתימת המעסיק על המסמכים הרלוואנטיים וזאת בסך של 8000 ₪.

...

בתשובתו טען התובע, כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד ומשנקבע כי שאלה זו תידון במסגרת פסק הדין, יש לדחות את התביעה שכנגד.

משכך, בכל הנוגע לתיקים שנוהלו על ידי התובע באופן עצמאי מחוץ למשרד הנתבע, דין התביעה להידחות מחמת חוסר סמכות (יזיד אלעמראני (עדות עו"ד מטאלקה עמ' 41 לפרוטוקול); עטיה אלרומילי (שהתובע קיבל שכ"ט עקב העברה לעו"ד אחר)).

סיכומו של דבר, מצאנו כי הנתבע היה זכאי לקבל מהתובע את חלקו בשכר הטרחה על דרך של קיזוז מזכויות התובע, סך כולל של 68,894 ₪.

בבואנו לשקול את שיעור ההוצאות, מעבר לעובדה כי מרבית טענותיו המהותיות נדחו, מצאנו כי התנהלות הנתבע בהליך זו הייתה מכבידה ביותר הן בחקירות שערך, הן בבקשות שהגיש לבית דין זה ולערכאת הערעור.

כותרת המכתב היא "הודעה על סיום העסקה בחברה", וכך נכתב בו: "בהמשך להודעתי בעל פה מיום 15.1.17 על החלטתי לסיים את עבודתי בחברה, אני מאשר... 1. עבודתי בחברה תסתיים ביום 28.2.17...; 2. אני מאשר בזאת כי החלטתי להתפטר מהחברה מסיבות אישיות ומרצוני החופשי ועל כן אינני זכאי ולא אדרוש פיצויים מכל סוג שהם מהחברה... בגין סיום עבודתי... כל הכספים שהופקדו על ידי בקופות גמל/ביטוח מנהלים יעברו לבעלותי על ידי החברה והכספים שהופקדו על ידי החברה יושבו לחברה; 3. אני מוותר בזאת באופן בלתי חוזר על כל זכות לקבלת חלק מתמורת עסקת מכירה... EXIT... בנוסף אני מוותר בזה באופן בלתי חוזר על כל זכות לקבלת תשלומי בונוס בגין מכירות...; 4. אני מאשר ומתחייב כלפיכם באופן בלתי חוזר כי ידוע לי כי הסכם העבודה שלי כולל גם התחייבויות שלי שימשיכו לעמוד בתוקפן גם אחרי סיום העסקתי בחברה... וכן התחייבות לאי תחרות בעסקי החברה...; 5. טרם עזיבתי אני מתחייב להשיב לחברה כל רכוש בבעלותה... אני מתחייב לבצע את כל הפעולות הנדרשות ממני על מנת לסיים את תפקידי בחברה... באופן מסודר...". התובע חתם על המסמך האמור לאחר שהוספה בו הערה לפיה תקופת אי התחרות תעמוד על שנתיים.

להלן אתאר את עקרי הפרטים בשיחתם של השניים מיום 8.2.17, ואופן התרשמותי מהדברים: ראשית, השיחה מתחילה מקום בו ניתן להבין שהתובע אכן ביקש מהחברה מכתב פיטורים, כדי שהוא יוכל לקבל זכויות מהביטוח הלאומי – "זכי: אני אסביר לך מה אנחנו יכולים לעשות"; מר זכי הציג לתובע את מכתב ההתפטרות ומסמך הויתור לקופות ואמר לו שהוא חייב להחתים אותו על המסמכים האלו לאור הנחיית "היועץ המשפטי". בכך ניתן לראות כיצד ניסה מר זכי לשוות למהלך אופי אובייקטיבי ומחויב המציאות; מר זכי אמר לתובע שבכל מקרה הוא ימסור לתובע מכתב פיטורים למחרת היום: "קח אותו, תחתים אותו... אני לא בעסק... אם ישאלו אותי... אני אגיד שפיטרתי אותך... אין בעיה... זה אני סוגר איתך וזה בינינו, זה כסף... חבל שתוותר על זה לדעתי". ובהמשך – "קח אותו, תנסה, תגיש, מה, מה יכול להיות?". הינה כי כן, מר זכי הוא זה ששידל את התובע לקבל ממנו מכתב פיטורים.

...

לפיכך, התביעה לדמי נסיעות נדחית.

סוף דבר לאחר עיון בטענות הצדדים ובחינת חומר הראיות מצאתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 186,791 ₪ בגין אי תשלום שעות נוספות.

לאור התוצאה אליה הגעתי, הנתבעת תשלם לתובע השתתפות בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

בעקבות כך, בחודש אוקטובר 1992 או בסמוך לכך, ניפתחה לנתבעת קופת פיצויים אישית שנוהלה תחילה בקופת הגמל כור-תדיראן גמל בע"מ ובהמשך באפסילון בית השקעות בע"מ, והופקדו בה הפרשות המעסיק לפצויי פיטורים למן מועד תחילת העסקתה בחברת תדיראן ועד ליום 1.4.1992 מועד הצטרפותה לביטוח מנהלים (להלן: קופת פיצויים אישית").

לטענת הנתבעת, היא לא נדרשה בשום שלב לוותר על הכספים שהופרשו בקופת הפיצויים האישית, מעולם לא ויתרה עליהם וסמכה כי הם עומדים לזכותה עם פיטוריה.

ההליך בבית הדין ההליך דנן החל ביום 20.2.2019 עם הגשת כתב תביעה נגד הנתבעת ואפסילון בית השקעות בע"מ. לאחר שהאחרונה הודיעה כי הכספים נשוא התביעה הועברו לבקשת הנתבעת לקופת גמל "גדיש" שבניהול פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ תוקנה התביעה והוספה הנתבעת 2 כנתבעת פורמלית תחת אפסילון בית השקעות בע"מ. ביום 6.2.2020 היתקיים דיון מקדמי לאחריו, הושלמו ההליכים המקדמיים וניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית.

...

טענה זו איננה מקובלת עלינו.

אמנם, לא מצאנו ראיה לטענותיה של הנתבעת לפיהן היא הייתה זכאית למענק פיטורים מיוחד עם סיום העסקתה באלקטל, אולם אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה.

סוף דבר בנסיבות אלה, התביעה נדחית.

לטענת הנתבעים, עוד טרם גיוסו של התובע לשב"ס, היה התובע מודע היטב לעובדה כי עומדת בפניו האפשרות לבחור להצטרף בחזרה להסדר פנסיה תקציבית תוך גרירת זכויות משרותו בצה"ל וויתור על כספי הפיצויים שקבל מצה"ל עם שיחרורו או לחילופין להיות מבוטח בפנסיה צוברת ואף ביקש סימולציות שישקפו את מצבו בין אם יבחר במסלול פנסיה צוברת ובין אם יבחר בפנסיה תקציבית.

לטענת הנתבעים, ביום 17.6.2007 חתם התובע על טופס שכותרתו "בחירת קרן פנסיה צוברת או ביטוח מנהלים לקיצבה". בעת חתימתו על טופס זה, ציין התובע כי הוא מבקש לבטחו בקופה "מנורה חברה לביטוח – ביטוח מנהלים+ קרן פנסיה" עוד צוין באותו מיסמך עליו חתם התובע – "ידוע לי כי אין השב"ס ו/או המדינה ממליצה בפני או מעודדת אותי לבחור ו/או להעדיף קרן פנסיה צוברת או ביטוח מנהלים לקיצבה כלשהם.

...

לאור המחלוקות הקיימות בתיק, אנו סבורים, כי יש לאפשר לצדדים קיום הליך משפטי לגופו של עניין במסגרתו יתבררו, בין היתר, זכאות התובע להיות מבוטח במסלול של פנסיה תקציבית וכן יתר טענות התובע בנוגע לאי החלת חוק ההתיישנות על עניינו, שכן בשלב מקדמי זה לא ניתן לשלול לחלוטין את טענות התובע לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות על עניינו.

בסיכומו של דבר, אנו סבורים כי יש ליתן לתובע את יומו בבית הדין ואת המשכו של ההליך המשפטי כאשר בסיומו, לאחר קיום דיון הוכחות בתיק, יהיה בידי בית הדין את הכלים לבחון את זכאותו של התובע להיות מבוטח במסלול של פנסיה תקציבית, וכאשר במסגרת פסק הדין הסופי תוכרע גם שאלת ההתיישנות.

סוף דבר: בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף - נדחית.