ויתור על יתרת חוב לאחר משכנתא

התביעה הוגשה בסך 2,053,317 ₪, כאשר רוב סכום התביעה הוא בגין פוליסת ביטוח חיים במנורה, אשר היתה אמורה "לכסות" יתרת חוב בגין משכנתא לאחר פטירתו של המנוח.

המבקשת מדגישה, כי כן צירפה תדפיסי חשבון בנק לתקופה של חצי שנה וכי ללא פטור מאגרה תאלץ לוותר על התביעה ולהתפנות מדירת מגוריה.

...

בנסיבות אלו, דומני, כי יש מקום להיעתר לבקשה.

ב"כ המדינה אינו חולק על כך. על כן, אני סבורה שבנסיבות המקרה, יש מקום ליתן פטור מאגרה למבקשים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

צוין, כי לאחר מימוש המקרקעין בנווה עוז ומכירתם, נותר חוב לבנק בסכום של 3,116,000 ₪ ולאחר תשלום הסכום הנזכר של 505,000 דולר, הסכים הבנק לוותר על יתרת החוב וסגר את תיק ההוצאה לפועל.

תימוכין בסכומים להם טוען התובע נלמד אף מתצהיר שהגיש לוזון בהליך מקביל - ת"א (ת"א) 19647-04-10 ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ נ' משה צאיג, שם מפורטים הסכומים ששולמו לאחר מימוש המשכנתה.

...

הנתבעים טוענים כי נושא חיובם בריבית הוכרע בפסק הדין החלקי, בו נדחתה תביעת צאיג בהקשר זה. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים, שכן פסק הדין החלקי מתייחס אך לתביעת התובע לתשלום הריביות ששילם בגין ההלוואה עד למועד התביעה, כך: "אשר לעתירה להשבת 5/6 מסכום הריביות ששילם מר צאיג בגין ההלוואה, למרות שצורפו לתצהירו העתקי מסמכים המעידים על תשלומים בסכומים שונים לחשבון בבנק דיסקונט (נספח נג' ל-ת/7) לא הוכח כי מדובר בתשלומי ריביות בגין ההלוואה ולפיכך אני דוחה את תביעת ההשבה" (עמ' 27 לפסק הדין החלקי) בתובענה זו, להבדיל מנבכי ההליך הקודם, התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום הריביות וההוצאות ששולמו לבנק לאחר הגשת התובענה בהליך הקודם.

סוף דבר לאור המקובץ, התביעה מתקבלת במובן זה שאני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לתובע 5/6 מהסכום שנתקבל ממכירת הנכס שמומש, דהיינו 5/6 מסכום של 6,050,534 ₪, בתוספת הפרשי ריבית הצמדה כדין מיום הגשת התובענה.

לאור אלו, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאותיו של צאיג, כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 90,000 ₪.

התביעה בפני היא של בנק נגד ערב לחוב של אחיו בגין יתרת חוב לאחר מימוש משכנתא.

טענות ההגנה של הנתבע על פי תצהירו בבר"ל: · היתיישנות התביעה כנגד הלווים; · היוזמה להחתמת הנתבע כערב הייתה של הפקידה בבנק ולא יוזמה של אחיו או שלו; · לא ניתן הסבר לפרטי הערבות; · לא ניתן הסבר מדוע החתימה נידרשת; · לא הייתה היתייחסות למספר הערבים ולא ניתן הסבר בנושא; · מתן רושם שמדובר בעיניין פרוצדוראלי בלבד; · מתן רושם שלא צריך לדאוג כי אין סיכון לערב; · העידר כתובת נכונה ואי קבלת עותקי התראות; · על פי החוק הנתבע הנו ערב מוגן וזה לא הוסבר לו; · הופרו כלפי הנתבע הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח); · אי גילוי נתונים מהותיים לגבי ההלוואה; · אי מתן היזדמנות להכיר ולהבין את מהות הערבות כולל בדיעבד; · שהוי בנקיטת הליכים נגד הלווים דבר שגרם לנתבע נזק; · נקיטה רק של הליכי מימוש משכנתא ללא הגשת תביעה נגד הלווים; · התרשלות במתן הלוואה בשווי 95% מערך הנכס למועד מתן ההלוואה; · העידר הסבר להחתמת ערב אחד בלבד; · מחדלים במימוש הנכס כולל המחיר המוצע והפרות הרוכש שגרמו לחוב לטפוח ואי הקטנתו באופן המאקסימאלי; · ויתור על פיצוי מוסכם חוזי, חיוב קופת המימוש בעליות מיותרות; טענת היתיישנות ושיהוי לטענת בא כוח הנתבע, עו"ד דורון קורן, המועד שממנו יש למנות את ההתיישנות נקבע בפסקי הדין בעיניין - עזבון ולטר נתן ויליאמס ז"ל [ע"א 776/80 ISRAEL British Bank (London).

...

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 128,240 ₪ בצירוף ריבית החלה על ערב מוגן לפי סעיף 25(2) לחוק הערבות מיום הגשת התביעה, 9.4.12, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לתובע את מחצית אגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ביום 11.7.2007 נחתם הסכם בין הכונסת לבין ברוש, דרך ובירון, שאלה עיקריו: ארבעת המגרשים נמכרו לדרך ובירון בתמורה לסך של 2,464,000 ₪ ששולם לבנק על חשבון חוב המשכנתא דרך ובירון התחייבו לשאת בכל התשלומים והמיסים הקשורים לעסקה; כל יתרת חוב המשכנתא הוגדרה כ"חוב אבוד" ונמחקה (בחודש אוגוסט 2007 עמדה יתרת החוב על למעלה מ-3 מיליון ₪.

אלא ששיחק להם מזלם של דרך ובירן עת הצליחו לשכנע את הבנק לוותר על יתרת החוב לאחר התשלום בסך 2,464,000 ₪ ששולם על ידם וזו נמחקה.

...

לא לשם כך נועד ההסכם, אלא הוא נועד לסיום ההתדיינות בין ברוש, דרך ובירון לבין הכונסת והבנק, ודבר זה אכן הושג בסופו של דבר.

גם ציון קיומו של הסכם הבוררות בהסכם עם הכונסת וצירופו אליו "כחלק בלתי נפרד" ממנו תומכים לדעתי במסקנה זו. יחד עם זאת אני סבור כי בחישוב הפיצוי הכספי המגיע לברוש בשל ההפרה האמורה, נפלה שגגה בפסק הדין.

סיכומו של דבר אני סבור שיש לקבוע כדלקמן: ערעור ברוש יידחה; ערעורם של דרך ובירון יתקבל חלקית באופן שבמקום הסכום שנפסק לחובתם בסעיף 74 לפסק הדין יבוא הסכום של 73,893 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.6.2004 ועד למועד התשלום בפועל.

המנהל המיוחד הבהיר, כי טרם כניסתו של החייב להליך פשיטת הרגל הוא חתם עם המערער על הסכם לסילוק החוב (בו הוא לא עמד), ובמסגרתו הוא הודה ביתרת החוב כלפי הבנק באותה עת (1/2013), היינו: יתרת החוב לאחר מימוש השעבודים, למעט המשכנתא על הנכס, שמומשה לאחר מתן צו הכנוס.

לאחרונה אושרה הלכה זו אף על ידי בית המשפט העליון במסגרת פסק הדין בעיניין קוגן במסגרתו פסק כב' בית המשפט העליון , בין היתר, כדלהלן: "נושה מובטח זכאי, ככלל, לריבית הסכמית... מאחר שסעיף 134 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980... לא חל עליו (ככל שלא הגיש תביעת חוב וויתר על הבטוחה). זאת, הן במועד הקודם לצוו הכנוס/ פירוק/ הקפאת ההליכים... והן לאחריו.

...

לטענת החייב, מקום בו הבנק , כנושה מובטח, לא הצהיר בפני בית המשפט על שווי הבטוחה שבידו, במכוון, דין תביעת החוב שהוגשה על ידו להידחות.

סוף דבר טענות הבנק באשר לאופן חישוב הריבית והיקפה מתקבלות, וטענות החייב ביחס לכך נדחות.

יתר טענותיו של החייב באשר להכרעתו של המנהל המיוחד לתביעת החוב, נדחות.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"א, 28 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.