ויתור על חקירת מצהיר מטעם הצד שכנגד

בתחילת הדיון הודיעו ב"כ הצדדים כי בהמלצת בית המשפט הם מוותרים על חקירות המצהירים מטעם הצדדים (גיל סגל, מנכ"ל המבקשת 1 – מטעם שתי המבקשות ויחזקאל אגאי, מנכ"ל המשיבה).

לדבריה, העילה העיקרית שנטענה בכתב התובענה היא חוסר הסבירות בשימוש בעיצובים על ידי המשיבה לאור זאת שהיא הצטרפה לממשלה, שכנגד העומד בראשה הוגש כתב אישום, ולא הועלתה כל טענה, לפיה על פי ההסכם שנעשה ביניהן, המשיבה אינה רשאית להשתמש בעיצובים ללא הסכמת כל השותפים.

...

המבקשות טוענות כי העיצובים הם יצירה מוגנת לפי חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן – "חוק זכויות יוצרים"); כי שאלת זכות השימוש ביצירות שבבעלות משותפת מוכרעת בהתאם להוראות הרלוונטיות בחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971 (להלן – "חוק המיטלטלין") ובחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן – "חוק המקרקעין"); כי בהתאם להסכם שנעשה ביניהן לא ניתן לעשות שימוש בעיצובים ללא הסכמה של כל בעלי הזכויות, קרי: הסכמת שלוש המפלגות; כי גם ללא הסכם ניתן להגיע לאותה מסקנה, שכן השימוש שעושה המשיבה בעיצובים הללו הוא שימוש חריג המצריך את הסכמת כל השותפים; כי על רקע המחלוקת העקרונית שהתגלעה בין הצדדים השימוש שעושה המשיבה בעיצובים הוא בלתי סביר; כי מאחר והן אינן יכולות לעשות אותו שימוש באותן עיצובים השימוש הוא בלתי סביר; וכי השימוש שעושה המשיבה בעיצובים יוצר הטעיה של הציבור שעלול לחשוב כי המשיבה היא ממשיכת דרכה של הרשימה המשותפת לשעבר.

אולם נראה, כי ביחס לעיצוב השני, המילים "גנץ לפיד" אינן יכולות, מטבע הדברים, להישאר על כנן, וככל שהמשיבה תבקש לעשות שימוש בעיצוב זה, עליה להשמיט ממנו צירוף זה. סיכום ותוצאה מאחר שבהתאם למסקנותי לעיל, המשיבה עושה שימוש סביר בעיצובים נושא התובענה, השימוש שהמשיבה עושה בעיצובים אינו מונע (כשלעצמו) מהמבקשות לעשות שימוש דומה וכן אין חשש להטעיית הציבור משימוש זה, המסקנה היא שהמשיבה רשאית להמשיך לעשות שימוש בעיצובים (בכפוף לאמור בסעיף 30 לעיל).

אשר על כן אני מחליט: התביעה נדחית.

המבקשות ישלמו למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ והוצאות בסכום כולל של 5,000 ₪.

הנתבעת הגיבה לטענה זו. ביום 14.6.2021 בקשו הצדדים לאשר הסדר דיוני, ולפיו תוותר התובעת על חקירת שניים ממצהירי הנתבעת: Mr Martin Paul Cottam וגב' תמר גבעון, והנתבעת תוותר על חקירת המצהירים מטעם התובעת: מר יואב ברודאי וגב' סימה ליסבואה, כך שהמצהיר היחיד שיתייצב לחקירה נגדית יהיה מר נקל.

...

הווה אומר: הנחת המוצא לדיון היא כי חברת חוץ רשומה היא כזו המנהלת בישראל "מקום עסקים". מכאן שחברת חוץ היא על פי הגדרתה גורם שנמצא בישראל, ולא ראיתי מדוע הוראות החוק שמחייבות אותה למנות מורשה בישראל גוזרות את המסקנה כי מדובר בחברה שאינה נמצאת בישראל.

אני קובע אפוא כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבעת גם באמצעות מר נקל.

התוצאה אני קובע כי כתב התביעה הומצא כדין למורשי הנתבעת, בין דרך המורשה הנטען בין דרך מר נקל עצמו.

ביום 15/12/2020 במסגרת דון שנערך במעמד הצדדים, גובש בין הצדדים, בסיועו של בית המשפט, הסדר דיוני שבמסגרתו הסמיכו בעלי הדין את בית המשפט לתת את פסק דינו בתביעה העיקרית בדרך הפשרה - על פי הוראת סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, כאשר גבול ההכרעה העליון יעמוד על סך 160,000 ₪ ובנוסף לו בית המשפט הוסמך לפסוק את הוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד. במישור היחסים שבין הנתבע לבין הצדדים השלישיים 2 ו- 3, הוסכם כי פסק הדין יינתן על פי הוראות הדין, על יסוד סיכומים בכתב שיוגשו על ידי הצדדים ותוך ויתור על חקירות המצהירים מטעם הצדדים.

מעבר לכך, הרי גם מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט – המהנדס ברלינר עולה כי הליקויים שהתגלו בדירת התובעים הם ליקויי ביצוע, ואף בחקירתו הנגדית לפניי הדגיש המהנדס ברלינר כי לא ראה בעיה של תיכנון לקוי [עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 2-7], וביחס לאחריות הנתבע, המהנדס והועדה בנושא ירידת ערך, קבע המהנדס ברלינר כי התיכנון ההנדסי נעשה ברמה גבוהה, וכי נכון שהמערכת הקונסטרוקטיבית החדשה (העמודים והקורות) הם בממדים גדולים מהרגיל, אלא שהדבר הנו תוצאה של הדרישות המיוחדות שנגרמו כתוצאה מדרישות של מומחה שמונה בהליך קודם בין הצדדים, וכי אין אחריות של הנתבע, המהנדס והועדה לאילוץ התיכנוני שגרם לירידת ערך לדירת התובעים [עמ' 8-9 לחוות הדעת של המהנדס ברלינר].

...

על יסוד האמור לעיל, אני דוחה את ההודעה נגד המהנדס והוועדה (צדדי ג' 2 ו-3, ומחייבת את הנתבע לשלם לכל אחד מהם סך של 3,000 ₪ בגין הוצאות, וכן סכום כולל של 7,000 ₪ כל אחד, בגין שכ"ט עו"ד. סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים המפורטים בסעיף 7 דלעיל.

אני מקבלת את הודעה נגד צד ג' 1 (הקבלן), ומחייבת אותו לשפות את הנתבע כאמור בסעיף 12 דלעיל .

אני דוחה את ההודעה נגד צדדי ג' 2-3 (הקבלן והוועדה), ומחייבת את הנתבע לשלם לצדדים השלישיים הנ"ל את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד כמפורט בסעיף 18 דלעיל.

במועד שנקבע הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירת המצהירים מטעם הצדדים, וסיכמו טענותיהם בעל פה. טענות הצדדים לטענת הנתבעים, הגשת התביעה לוקה בחוסר תום לב, בשים לב לכך שהנתבעים שילמו שכר דירה עד יום 15.11.2022.

בפסק הדין בעיניין נעמה עמדה כב' השופטת א' חיות על השיקולים שיש לשקול בעת בחינת תביעה להגבלת זכות קניינית בשל חוסר נוחות לה טוען הצד שכנגד כדלקמן: "יש להביא בחשבון בהקשר זה את אופיו ומעמדו של האנטרס הנפגע, קרי: טיבה של הזכות הקניינית שמכוחה הוגשה התביעה. כמו כן, עמד הנשיא ברק על הצורך ליתן ביטוי בהקשר זה למהות היחסים המתקיימים בין בעל הקניין לבין זולתו, בהדגישו כי 'לא הרי מעמדו של תום-הלב ביחסים בין בעל קניין לזר, כהרי מעמדו של תום-הלב ביחסים בין בעל קניין לשותפו; לא הרי פגיעה על-ידי אדם שהקשר עמו הוא חד-פעמי (כגון מסיג גבול מזדמן) כהרי פגיעה על-ידי אדם שהקשר עמו נמשך (כגון דייר בבית משותף)'. לבסוף ציין הנשיא ברק את הצורך לבחון את הקף הפגיעה בזכות הקניין בנסיבות המקרה, כמו גם את מצבו הנפשי של הפוגע (עניין רוקר, 279-281). ברוח דומה קבע השופט י' טירקל באותה פרשה את השיקולים העקריים אשר לדעתו ראוי שינחו את הפעלת שיקול-דעתו של בית המשפט במקרים כגון אלה בציינו:

...

לאחר ששקלתי כל אלה, אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו פינוי מותנה המורה לנתבעים לפנות את המושכר עד יום 15.1.2023; ככל וימציאו הנתבעים לתובעים, עד יום 25.12.2022, את דמי השכירות בגין יתרת תקופת השכירות (3.5 * 8,500 ₪ = 28,7500 ₪), יידחה מועד הפינוי עד יום 28.2.2023; אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעים בסך 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

אציין, כי הן התובעים והן הנתבעת ויתרו על חקירת המצהירים מטעם הצדדים (עיינו בהודעת התובעים מיום 20.2.2023 ובהודעת הנתבעת מיום 23.2.2023).

כידוע: "שאלות ההבהרה, כשמן כן הן, נועדו להבהיר את האמור בחוות הדעת. ואילו החקירה הנגדית, מטרתה לסתור את המסקנות העולות מחוות הדעת" (דברי כב' השופט (בדימוס) א' ריבלין ברע"א 1017/01 אלבטרוניקס בע"מ נ' בר, פִסקה 4 (8.5.2001)).

...

ג – דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת התובעים ובתגובת הנתבעת מסקנתי היא שדין הבקשה להידחות.

ד - סיכום נוכח המפורט לעיל, לא מצאתי לנכון להורות למומחה להשיב על השאלה שביקשו התובעים להציג לו לאחר חקירתו, ולפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.