ויתור על זכויות ביטוח לאומי - האם אפשרי

במידה והינך מוותר על זכות השימוע, הנך מתבקש להודיעני עד לתאריך 04.08.2015.

הוצע לתובע לפנות למוסד לביטוח לאומי, מאחר שלנתבעת אין הרבה אפשרויות תעסוקה עבורו.

...

משלא מצאנו להורות על ביטול הפיטורים ועל החזרתו של התובע לעבודה, אין התובע זכאי לשכר עבודה לתקופה שלאחר פיטוריו.

מסקנה זו מתיישבת עם הנתונים בתלוש השכר האחרון (נספח ב' לתצהיר הנתבעת).

משהנתבעת הוכיחה כי אכן יתרת החופשה של התובע (81.67 שעות) שולמה במסגרת גמר החשבון, מצאנו לדחות רכיב זה. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2015 ועד התשלום בפועל.

מה גם, שבמידה והתובע יפנה למיצוי זכויותיו במוסד לביטוח לאומי בתחום זה (כדלהלן), אפשר שהוא יקבל את המגיע לו בעיניין זה מהמוסד לביטוח לאומי.

אין הניזוק יכול לוותר על הגימלאות המגיעות לו מהמוסד לביטוח לאומי, ואין הוא יכול שלא לפנות בצורה הנדרשת כשקיים סיכוי כי אם הוא יפנה הוא יזכה לתגמולים (ראו למשל: רע"א 9823/02 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו 27.12.04); ע"א 714/80 גולדברג נ' בסה, פ"ד לז(3)109, 1983)).

...

בסופו של דבר, התובע הפסיק לעבוד במלון בחודש אפריל 2013 כשעבר את הניתוח הראשון, בהמשך, קשרי העבודה שלו עם המלון הופסקו, כשנסיבות הפסקת העבודה לא הובררו.

צודק ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי יש רגליים לסברה כי האמור בתיעוד מהטיפול הפסיכיאטרי שעבר התובע בחודש יוני 2014 (נ/6): "מהמר ושותה ולא יכול לממן את הבית והילדים", יש בו כדי להסביר במעט את עובדת אי העבודה בתקופה זו. בסופו של דבר, בשנת 2017 שב התובע למעגל העבודה, ומאז, כפי שעלה ממכלול העדויות, הוא עובד באופן תדיר, שעות רבות בכל יום, כמעט בכל ימות השבוע, ולא ניתן לזהות גריעה בשכרו מאז האירוע, כי אם להיפך.

המסקנה היא אפוא, כי אין לתובע נכות תפקודית של ממש, ולכל היותר, יש לפסוק לו אובדן שכר לעתיד על דרך האומדנא, בשים לב לנכותו, ולגילו הצעיר, כשהדעת נותנת כי אפשר שבתקופות יותר מאוחרות של חייו, תהא לנכותו השפעה כלשהי על שכרו.

צודקות הנתבעות שלא מן הנמנע, כי לו פעלה התובעת למיצוי זכויותיה במוסד לביטוח לאומי והייתה מציגה את חוות דעתה של ד"ר קרת היה מועלה שיעור נכותה ל-20% ובהתאם היה גדל הקף הטיפולים הפסיכולוגיים אותם הייתה זכאית לקבל במימון קופת החולים, ובהקשר זה התובעת אינה פועלת במסגרת חובתה למיצוי זכויותיה מול המוסד לביטוח לאומי ובפרט שמדובר בתאונת עבודה ובתביעה נגד מעביד.

כאמור לעיל, בהיתחשב בכך שהתובעת צריכה לבחור בגיל פרישה לעבור לקבל קצבת זקנה ושרק אם תעשה כן היא תקבל מענק חד פעמי בגובה 36 קיצבאות כנפגע עבודה (אותו מבקשות הנתבעות לנכות) תוך היתנתקות מענף נפגעי עבודה (מצב דברים הכרוך בויתור על האפשרות לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה להחמרת מצב מאותו מועד ואילך) ומעבר לענף זקנה, לא שוכנעתי שיש מקום לקבוע היום, כי התובעת תבחר במסלול זה בעתיד.

...

למעלה מן הצורך אציין, כי איני מקבל את טענת התובעת כי התנתקות מענף נפגעי עבודה תמנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שיקום רפואי ומקצועי על פי סעיף 86 (א) לחוק הביטוח הלאומי שכן מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 9804-09-17 צור נ' המל"ל (4.12.19) סעיפים 26 ו -29 עולה לכאורה לגבי היוון קצבת נכות מעבודה, כי מענק היוון שמשולם במקום קצבה אכן מנתק את הקשר בין הנכה למוסד אולם מודגש ש"ניתוק" זה מתייחס לקצבת הנכות בלבד להבדיל מיתר הגמלאות להן זכאי הנפגע בעבודה, גמלאות בעין או גמלאות מיוחדות, שלגביהן במקרה של היוון קצבה לא חל הניתוק, כשסעיף 26 לפסק הדין מפרט את אותן גמלאות בעין: ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי כאמור בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי שהכותרת הרשומה בצידו היא "זכות לגמלאות בעין". סוף דבר סיכום הנזקים: א. הפסדי שכר לעבר - 235,700 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 398,600 ₪ הפסדי פנסיה - 79,300 ₪ ד. ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר - 120,000 ₪ ו. עזרת הזולת לעתיד - 375,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון - 250,000 ₪ סה"כ 1,528,600 ₪ ט. לאחר הפחתת אשם תורם של 5% - 1,452,170 ₪ בניכוי: ט. תגמולי המל"ל -347,789 ₪ לסיכום התביעה נגד הנתבעות מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

7נוכח האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקיה עקב התאונה ולאחר ניכוי אשם תורם בסך של 1,180,811 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים מטעם התובעת וחלקה בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כנגד קבלות.

כן ישלמו הנתבעות לצד שלישי שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

.  התקנות חוקקו לפיכך מתוך נקודת מוצא כי תכליתה של קצבת הנכות הנה "לאפשר לנפגע לחיות באורח שוטף באותה רמת הכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה" (עב"ל 335/09 שלמה נחמני - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 17.2.10), ומשכך על חישוב זכויותיו של המבוטח להתבסס על הישתכרותו המלאה והאמיתית.

השכר (השעתי) השתנה מתלוש לתלוש, הקף המשרה השתנה, התובע לא עבד בחודש אוגוסט 2018, אלא ארבעה ימים בלבד וויתר על זכותו לניהול הליך הוכחות, על אף שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן, כך שלא ניתן לקבוע עובדתית מדוע סיים העסקתו בחודש אוגוסט 2018, מדוע לא עבד כלל בחודש ספטמבר 2018 ומה היה הקף משרתו הרגיל ("שעות העבודה הרגילות") עובר לחודש ספטמבר 2018.

עוד נציין בהקשר זה, וגם זאת הרבה למעלה מן הצורך, כי אין מקום לחישוב הגימלה על יסוד חודשי ההישתכרות המלאים שקדמו להפחתת המשרה או לעזיבת העבודה, שכן בעניינינו התובע נפגע בתאונת עבודה, שאירעה ביום ספציפי וידוע, להבדיל מפגיעה על דרך של מחלת מיקצוע או מקרוטראומה, שהיום הקובע ביחס לאלה עשוי להיות שרירותי, באופן שעשוי להצדיק בחינת האפשרות של חישוב הגימלה על יסוד חודשי ההישתכרות המלאים שקדמו להפחתת המשרה [ר', נסיבות שונות בתכלית של פגיעה בדרך של מחלת מיקצוע עב"ל (ארצי) 327/97 המוסד לביטוח לאומי-שמואל הררי (24.10.01), נד/77-0 לואיזה לקסר – המוסד לביטוח לאומי (1.5.95)].

...

די בכך כדי לקבוע שהחלופה שהוצעה על ידי התובע מכוח תקנה 2(1) לתקנות נדחית.

סבורים אנו כי חלופה זו אינה יכולה לעמוד, בהתחשב בכך שהיא נשענת על הערכה שרירותית, שאינה נתמכת בראיות.

כללם של דברים – מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובע מתקבלת.

עוד הדגיש התובע כי הנתבעת כבר ויתרה על זכותה להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור במועד (כאשר הורה לה כבוד בית המשפט עוד בחודש מרץ 2022 להגיש תחשיב נזק מטעמה) ועל כן, יש לדחות בקשתה גם מטעם זה. הנתבעת מצדה טענה בהתייחס לעיתוי הגשת הבקשה, כי לא היה כל ויתור מטעמה על הזכות להגיש את הבקשה, ובתום לב, רק לאחר שקראה את תחשיב הנזק שהוגש מטעם התובע, היא קראה את החלטות וועדות הביטוח הלאומי, ולכן הגישה את הבקשה רק בעיתוי זה ולא קודם לכן.

בשורה של פסקי דין נפסק כי הבאת ראיות לסתור את קביעות ועדות המוסד לביטוח לאומי תתאפשר במקרים חריגים בלבד (ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4), 77 (1990); רע"א 634/85 עודא נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט(4), 505 (1985); רע"א 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו פ"ד מ(3), 138 (1985); רע"א 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה פ"ד לט(4), 839 (1985) ; רע"א 6216/21 שירביט חברה לביטוח נ' פלוני (12.10.2021)).

אם ישכילו הצדדים להעמיד סיכוי מול סיכון, ולהגיע להבנות (המתבססות על אפשרות של 25% פיצוי, בנכוי רכיב סיכון משפטי, ובהיתחשב במצב קודם, ובגילו של התובע) מה טוב.

...

העובדה שבסופו של דבר החליט מומחה מטעם המל"ל (שמסקנתו בפועל קרובה למסקנת מומחה אחר) כי ניתן לקבוע נכות על בסיס החומר הקיים בלא בחינה ובדיקה נוספת – אין בה די כדי להביא ראיות לסתור.

מעבר לנדרש, צודק התובע בטענתו כי היה על הנתבעת להגיש בקשה זו מבעוד מועד ולא להמתין עד כה. אמירה סתמית בכתב ההגנה בדבר "שמירת זכויות" בעניין הגשתה של בקשה להביא ראיות לסתור אינה כולה להוות אשראי להגשה מאוחרת של בקשה ספציפית ממין זה, שאם לא כן אין לדבר סוף ובכל תיק ישמור לעצמו כל נתבע להעלות כל טענה בכל מועד.

לאור כלל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.