לאור האמור, המגמה הבאה לידי ביטוי בפסיקה היא לצימצום תחולתה של ההגנה הקבועה בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, תוך קביעה כי החובות שנקבעו בפסיקה העוסקת בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, למתן 'הסבר נאות' או 'הסבר חצוני' ביחס למהות ההגנה והוויתור עליה, לא יחולו ביחס לויתור על ההגנה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, מקום בו ממילא אינן מתבקשות מלשונו של הסעיף (המאפשרת, על פניה, התנייה על ההגנה ובילבד שהדבר פורש בשטר המשכנתה), ועל רקע ההלכה המורה לפרש את ההגנה המוקנית במסגרתו, בצמצום.
...
הנה כי כן, ולסיכום האמור עד כה, ההלכה הפסוקה הבחינה הבחן היטב בין תחולת ההגנות הקבועות בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ובסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, וקבעה, כי את האחרונה יש לפרש בצמצום, ואין מקום להחיל עליה את הדרישות הדווקניות שנקבעו בפסיקה לצורך ויתור על הגנת הדיור החלוף.
יתר על כן. לאחר שגייסי לא שילמו את חובם והמשיבים ביקשו לממש את הדירה, מספר פעמים, לבקשת המבקשת, נערכו הסדרים שונים בינה לבין המשיבים לצורך הסדרת החוב אשר בסופו של דבר לא צלחו.
לאור האמור, אני דוחה את טענות המבקשת כי יש להכפיף את זכותם של המשיבים למימוש המשכנתה לזכותה להישאר בדירה כדיירת מוגנת, שעה שיש ליתן תוקף מלא לוויתורה על זכות זו.
סוף דבר, אני דוחה את התביעה וקובעת, כי כפוף לתשלום הסכום שנקבע כשווי הדיור החלוף, בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 22.6.2014, יהיו המשיבים רשאים להמשיך בהליכי מימוש המשכנתה ולפנות את הדירה.
