ויתור עובד על תמורה בגין מתן שירות

הדברים עולים אף מעדות מנהל התפעול בתובעת, בעמ' 7 לפרוטוקול, שורות 28-34, המאשרת קבלת התראות מצד המועצה ביחס לטיב השירותים שהעניקה התובעת; מעדותו בעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 8-9 לעניין תדירות תקלות של פעם בחודש או חודשיים; ומנספח 22 לתצהיר מנהל התובעת, המאוחר לאירועים נושא התביעה, לפיו המועצה תוותר על טענות כלפי התובעת לניסיון שלילי קודם בהליכי המיכרז החדש.

כמובא לעיל, במסגרת ההסכם ויתרה התובעת על כל דרישותיה הכספיות כלפי המועצה, "הן לעניין הסכם זה והן מחוץ להסכם זה, הן באופן ישיר והן באופן עקיף" (ס' 2.2 להסכם).

על אף האמור, בסעיף 10.2 לחוזה נקבע כי על אף האמור בסעיף 10.1, הרשות תהא רשאית, בכל עת, לפי שיקול דעתה הבלעדי, להביא היתקשרות זו לידי סיום בהודעה בכתב ומראש של 30 יום לקבלן ולקבלן לא תהיינה כל טענות ו/או תביעות בגין הפסקת ההיתקשרות, כאמור, למעט זכותו לקבל את התמורה בגין השירותים שניתנו, אם ניתנו, על ידו בפועל עד למועד ההפסקה כאמור.

...

לנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

סוף דבר לסיכום – התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל.

תמורת שירותי הניהול שולמה לנתבע, לבקשתו, באמצעות הנתבעת, חברת יחיד בבעלותו אשר שימשה כ'חברת ארנק', וזאת כחלק מתכנון מס של הנתבע במטרה להקטין את נטל המס המוטל עליו לעומת עובד שכיר ולאפשר ניכוי הוצאות ויתרונות נוספים הנמנעים מעובד שכיר; ביצוע התשלומים לנתבעת חסך לנתבע סכומים גדולים לאורך השנים והעניק לנתבע יתרונות כלכליים ובסעיף 11.2 להסכם התחייב הנתבע לשאת בכל חבות המס בגין תמורת השירותים.

לגוף העניין טוענים הנתבעים כי אין מקום לחיוב הנתבעים בתשלום כלשהוא מטעמים שונים; הנתבעים טוענים שמגדל אחזקות היא שהציעה לנתבע להיתקשר בהסכם למתן שירותים באמצעות חברה בשליטת הנתבע והתובעת הרויחה מכך, ואין לחייב את התובע בתשלום כלשהוא בגין תיכנון מס שגוי של התובעת ממנו הפיקה התובעת רווחים; חבות המס של הנתבע בהתאם לסעיף 11.2 להסכם, חלה רק על תשלום בגין מתן השירותים ולא על מסוי בגין יחסי עובד ומעביד החל על התובעת בלבד - וזה היה אומד דעת הצדדים; ההסכם בין התובעת לבין רשות המיסים אינו פשרה, וכולל מרכיבים שאינם קשורים לנתבע; הנתבעים 'מאמצים' את טעמי ההשגה שהגישה התובעת בגין שומת הנכויים, וטוענים שהתובעת פעלה כמתנדבת כאשר שילמה את מלוא שומת הנכויים בהסדר עם רשות המיסים וכי בויתור התובעת על זכות ההשגה והערעור, למרות הטענות הטובות שהיא העלתה בהשגה, וויתרה התובעת על הזכות לתבוע את הסכומים ששילמה מהנתבעים; שומות המס של הנתבע בשנים 2012 ו-2013 הפכו סופיות בשנת 2016 ואין בידי התובעת לפגוע ב'עיקרון הסופיות' בהגשת התביעה; הוראות סעיף 62א' לפקודת מס הכנסה הדן במיסוי 'חברת ארנק' ניכנסו לתוקף שנים לאחר השומה ויישומן על פי חוזר מס הכנסה, אינו מקים חובת ניכוי מס במקור.

...

התובעת הבהירה בסיכומים כי היא עומדת על מלוא תביעתה ואולם, על פי ההסכם עם רשות המיסים ככל שהתובעת תגבה מהנתבע את הפרשי המס ללא גילום ורשות המיסים תעמוד בהסכם ותחזיר לתובעת את סכומי הגילום ששולמו על ידה, התובעת לא תגבה מהנתבעים את הסכומים שיושבו לה. הנתבעים טוענים שדין התביעה להידחות מחמת התיישנות משמדובר בתשלומים בגין תמורה ששולמה בשנת 2012 ועד חודש פברואר 2013 ואשר חבות המס בגינם נולדה בעת קבלת התמורה בידי הנתבע בשנת 2012 וכי אין בכוחה של התובעת, אשר לא הגישה כתב תשובה, להעלות טענות כנגד התיישנות התביעה ולהסתמך על הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, החל על אי ידיעת עובדות ולא על אי טעות של התובעת בפרשנות הדין.

הטענה כי רשות המיסים בהסכם עם התובעת "דילגה" על חלופת חיוב הכנסתו של הנתבע כעצמאי כפי שנקבע בהסכם השירותים, מתעלמת מעמדת רשות המיסים וממחדלי הנתבעים שלא עשו דבר למול עמדה זו. את טענתם החלופית של הנתבעים, כי אין מקום לחיובם בתשלום מלוא שומת הניכויים ששילמה התובעת, כאשר על פי הסכם שומת הניכויים בין התובעת לבין רשות המיסים נקבע שעל הנתבע לשלם סך של 264,242 ₪ - אינני מקבלת.

דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

סיכום מכל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 1,423,485 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (18.8.2020) ועד למועד התשלום בפועל.

מעבר לאמור ביה"ד ציין, כי אף אם היה נקבע מעמדו של התובע כ"עובד", הרי שהוא לא היה זכאי לסכומים שנתבעו על ידו, שכן "בעיניינו של התובע, בין אם ננקוט בגישה ההרתעתית ובין אם בגישה החישובית, תוצאת שתי הגישות היא שיש לדחות את תביעתו של התובע" (סעיף 24 לפסק הדין); "מאחר שהתמורה החודשית בסך 60,000 ₪ אשר שולמה לתובע היא כפולה מהשכר ששולם למנכ"ל הנתבעת והיא גבוהה ב-50% מעלות המעסיק, ולאור הקביעה לפיה התובע בחר את אופי ההיתקשרות עם הנתבעת, הרי שלפי הגישה ההרתעתית, אין לפסוק לתובע סכומים נוספים כ"עובד"" (סעיף 26 לפסק הדין); "לפי הגישה החישובית, במקרים בהם קביעת המעמד כעובד אינה ברורה מלכתחילה, העובד יהיה זכאי לתשלום זכויות סוציאליות רק אם התמורה הכוללת ששולמה לו לא כסתה את מלוא הזכויות הסוציאליות שהיו מגיעות לו כעובד. בהתאם לנתונים שהוצגו לעיל, מקום בו שכר עובד מקביל עמד על פחות ממחצית התמורה ששולמה לתובע, ברי שהתמורה כסתה את מלוא הזכויות הסוציאליות שהיו מגיעות לו כעובד. זאת אף מבלי להדרש לחישוב מדויק של ככל ההטבות הסוציאליות שהגיעו לתובע" (סעיף 27 לפסק הדין).

ויובהר, כי השאלה אם המצהיר מטעם הנתבעות זכר או לא זכר את ההסכמים והאם הכיר את חברת TCM אינה רלבאנטית לעניין אישור התובע בדבר ויתור על זכויותיו ובודאי שהעדות של המצהיר אינה מעלה או מורידה לעניין קביעת ביה"ד בדבר העדר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים או זכאות לתשלומים שונים.

ראו בהקשר זה את האמור בסעיף 50 לפסק הדין לפיו: "כיוון שהתובע בחר את אופי ההיתקשרות עם הנתבעת ובשים לב לתמורה הגבוהה שקבל בגין שירותי הניהול שנתן לה, אין לראות בו כ"עובד" הנתבעת.

...

במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף טענו הנתבעות, כי: א. דין התביעה כנגד הנתבעות להידחות על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית בהיעדר יחסי עובד ומעסיק.

לנוכח האמור, אף אם הייתה מתקבלת התביעה בהליך זה, הרי שלא הייתה לכך כל השלכה על הנפסק במסגרת פסק הדין, שכאמור השתית את מסקנתו על היעדר קיומם של יחסי עובד ומעסיק והגישות ההרתעתית והחישובית.

גם אם ניתן להגיע למסקנה משפטית שונה, לפיה התובע אכן היה "עובד" של הנתבעת, הרי שהתמורה ששולמה לו עולה משמעותית על שכרו של מנכ"ל שקדם לו בתפקיד.

סוף דבר: בנסיבות שפורטו לעיל מצאנו לקבל את הבקשה והננו מורים על דחיית התביעה.

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה התובעת מוותרת על חקירת העדים והתצהירים יהיו חלק מהראיות בתיק מבלי שהתובעת נותנת את ההסכמה לנטען בתצהירים בנוגע לחלקו של מר סחלי בפרויקט.

כאמור בנספח א' להסכם, התמורה בגין מתן השירותים הנה 15% מריווחי הפרויקט כולו בתוספת מע"מ כדין.

עוד נרשם בנספח א' להסכם: "לשם הבהרה ולמען הסר ספק, סך התמורה מהוה 37.5% מסך ריווחי החברה (התובעת – הוספה של הח"מ נ.ר.) כך שנותן השירותים (הנתבעת 2 – הוספה של הח"מ נ.ר.) יהא זכאי בצרוף אחזקותיו בפרויקט ל 22.5% רווחים מסך כל הפרויקט כולו" וכן נרשם: "מוסכם כי, התמורה תשולם לנותן השירותים בעת חלוקת רווחים בפרויקט". טענות התובעת (בקליפת האגוז): לטענת התובעת ההסכם לא הובא כלל לידיעתו של מר בניטה ורק במסגרת הליך פשיטת רגל בו נקטה התובעת כנגד מר סחלי, התגלה ההסכם.

כידוע, נטל השיכנוע במשפט האזרחי מוטל ככלל על התובע שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". בע"א 3725/08 חזן נ' חזן היתייחס בית המשפט להקף נטל ההוכחה הנידרש מהתובעת, בדברים הבאים: "אשר לרמת ההוכחה הנדרשת לביסוס טענת חוזה למראית עין יש להוסיף, כי בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פקטבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשוי להגיע אף כדי ייחוס מירמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנלווה להן, על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מירמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת (על הזיקה בין חומרת הטענה לבין עוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחתה ראו ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986)" [עניין חזן, פס' 25].

...

סוף דבר: לסיכומם של דברים, התביעה נדחית.

סבורני כי שכר הטרחה המבוקש חורג מן המקובל בתיקים בסדר גודל שכזה.

לאור זאת, הנני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך של 100,000 ₪.

בהודעתו ויתר התובע על תביעתו לדמי הודעה מוקדמת.

 עוד הם טוענים שבמסגרת ההיתקשרות עם הנתבעת 2 התחייבה הנתבעת 2 בפני הנתבעת 5 כי היא מחזיקה בכל הרישיונות וההיתרים הנדרשים לצורך מתן שירותי עבודות קבלניות וכי כל נותני השירותים מטעמה הם בעלי אישורים ורישיונות כנדרש על פי חוק.

במקרים בהם מעורב צד שלישי בהעסקת העובד קבע בית הדין זה בפסק הדין כפר רות כדלקמן: "בהסדרי העסקה שמעורב בהם צד שלישי [המדינה בעניינינו – ס.א], בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו [היבואנים בעניינינו] – תכריע תמיד השאלה – בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלוונטים (העובד, המשתמש בעבודה והצד השלישי) נוצרו במפורש או מכללא (מכח היתנהגות) יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה" [ההדגשה הוספה – ס.א].

הלכה פסוקה היא כי עובד חודשי אינו זכאי לתשלום נפרד של דמי חגים אלא לתמורה בגין עבודתו בימי החג, ככל שעבד שכן: "התשלום עבור חגים, מכח ההסכם הקבוצי, הנו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו, ולא עבור עבודתו, באשר הנחה היא שאין העובד עובד ביום חג.

...

יצוין, כי בכל הנוגע לעבודה בימי החג שבגינם זכאי היה התובע לקבל תמורה נוספת ככל שעבד, הרי שכמפורט לעיל, התובע לא פירט ולא הוכיח את ימי החג שבהם עבד ועל כן אין מקום לפסיקת תשלום נוסף בגין עבודה בימי חג. אחרית דבר  על יסוד כל האמור, ישלמו הנתבעות 1, 2 ו-5, ביחד ולחוד, לתובע כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 19,085 ₪.

התביעות לתשלום גמול מנוחה שבועית, פדיון חופשה ודמי חגים – נדחות.

התביעה כנגד הנתבעים 3, 4, 6, ו-7 - נדחית זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהיום.