וועדה רפואית לעררים קבעה 83% נכות צמיתה

" לאור האמור חזרה הועדה על קביעתה כי למשיב דרגת נכות יציבה משוקללת בשיעור 83%, לאחר ניפוי ליקויים המפורטים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

...

זאת, מאחר שלא נימקה את מועד תחולת הנכות של המשיב בגין מחלת הסוכרת; אין זה ברור מקביעות הוועדה מדוע העובדה שהמשיב נוטל תרופות למחלת הגאוט או העובדה כי היה לו התקף לפני שנה וחצי מובילות למסקנה כי אין לקבוע לו דרגת נכות בשל מחלה זו; לא ברור מהו הקשר בין מחלת הגאוט ובין כאבי שלד מהם סובל המשיב, ואם ישנו קשר, על הוועדה היה לנמק זאת.

על פניו אין ממש בטענה לחוסר סבירות בהסדרים הנורמטיביים השונים, ומכל מקום הטענה הכללית בדבר בטלות התקנה כפי שנטענה אינה מפורטת ואינה ברורה, ודינה להידחות על הסף.

בנסיבות המקרה מצא בית הדין האזורי טעות משפטית בהחלטת הוועדה לעניין מועד תחולת הנכות של המשיב.

לפיכך, ערעור המוסד מתקבל גם בנקודה זו. סוף דבר לאור האמור ערעור המוסד מתקבל.

כרקע, יצויין כי התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, וביום 01/10/10 נקבעו לו 83% נכות יציבה.

לבסוף, קבעה הועדה בדרג ראשון לתובע ביום 21/03/14 נכות צמיתה בשיעור 45%.

הדין החל – "תקנה 37 קובעת כי ככל שמדובר ב"דיון מחדש לפי בקשת המוסד", הרי לאחר שעברו שישה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, "רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות". בעיניין שליבו [דב"ע (ארצי) מג/98 – 0 עובדיה שליבו – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע טז 211 (1984)] נפסק כי "לאותו דיון מחדש צידוק, אם חל שינוי בנתונים ששמשו לקביעה קודמת", אם כי אותו שינוי "אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך, ודי שבידיעתו המקצועית ובניסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי". כן נקבע כי "עצם העובדה שמקנים את הסמכות לרופא מביאה למסקנה, שהכוונה היא שהסמכות תופעל משיקולים רפואיים". וכי "הסמכות הנתונה בתקנה 37, ככל סמכות אחרת, צריך שתופעל משיקולים עינייניים, ומהם שיקולים עינייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה – שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף 'רביזיה' של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית דין לעבודה. לאלה דרכים משלהם"..

...

הדין החל – "תקנה 37 קובעת כי ככל שמדובר ב"דיון מחדש לפי בקשת המוסד", הרי לאחר שעברו שישה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, "רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות". בעניין שליבו [דב"ע (ארצי) מג/98 – 0 עובדיה שליבו – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע טז 211 (1984)] נפסק כי "לאותו דיון מחדש צידוק, אם חל שינוי בנתונים ששימשו לקביעה קודמת", אם כי אותו שינוי "אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך, ודי שבידיעתו המקצועית ובניסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי". כן נקבע כי "עצם העובדה שמקנים את הסמכות לרופא מביאה למסקנה, שהכוונה היא שהסמכות תופעל משיקולים רפואיים". וכי "הסמכות הנתונה בתקנה 37, ככל סמכות אחרת, צריך שתופעל משיקולים ענייניים, ומהם שיקולים ענייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה – שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף 'רביזיה' של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית דין לעבודה. לאלה דרכים משלהם"..

לא מצאנו בסיס לטענה כי לצורך הפעלת תקנה 37 נדרש להראות כי חל "שינוי משמעותי" במצבו הרפואי של המבוטח.

דרישה כזו תקשה על מבוטחים המבקשים לממש את זכותם לבדיקה מחדש מכוח תקנה 36 לתקנות [ראו: עב"ל (ארצי) 4895-02-12 נתנאל צוברי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (29.10.2014) (להלן – עניין צוברי); עב"ל (ארצי) 480/06 המוסד לביטוח לאומי – טרייגמן [פורסם בנבו] (15.5.2008)] אין בידינו לקבל את טענת המערער כי אין די בנתונים העולים מסרט וידאו כדי להוות בסיס להחלטת הרופא המוסמך לזמן את המבוטח לבדיקה מחדש על פי תקנה 37, וכי על הרופא המוסמך לזמן את המבוטח לבדיקה קלינית ולבדיקות עזר שונות בהתאם לפגימה, ולבקש חוות דעת מרופאים מומחים לפגימות שנקבעו למבוטח.

מחיקה לאור כל האמור לעיל אני מחליטה כדלקמן – א. אין מקום להמשיך ולעכב את הליכי הערר שננקטו על ידי שני הצדדים, וניתן לקדם את הקמת ועדת הערר התאימה ולזמן את התובע לבדיקה בפניה, תוך שחזקה שתבחן נכוחה את מצבו של התובע והוא, מצידו, יוכל להעלות בפניה את כל הסתייגויותיו והסבריו אשר לעולה לכאורה מצילומי הוידאו שלו.

סעיף 6ב לחפלת"ד לימדנו כי אם נקבעה נכות על פי דין בשל הפגיעה שנגרמה בתאונת הדרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה, תחייב הקביעה האמורה גם במסגרת התביעה על פי החפלת"ד. קרי, אם נקבעה נכות על פי פרק נכות מעבודה על ידי וועדה רפואית שליד המל"ל קודם הגשת חוות דעת רפואית על ידי מומחה שמונה לבדיקת התובע (על ידי בימ"ש או בהסכמת הצדדים), תחייב הקביעה הראשונה[footnoteRef:2].

[13: בדצמבר 2016 עמד השכר הממוצע נטו על סך של 9,156 ₪ לעומת שכרו של התובע באותה העת 7,600 ₪, שהם 83% מהשכר האמור.

נזקיו של התובע: כאב וסבל: בעקבות התאונה אושפז התובע 4 ימים ונכותו הצמיתה עומדת על שיעור של 20%.

הפסדי הכנסה לעבר: פקיד התביעה במל"ל אישר לתובע אי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 17.1.2011 (3 חודשים) ועדה רפואית לעררים קבעה כי לתובע אי כושר מלא עד 31.10.2010 וכן מיום 2.5.2011 ועד 31.5.2011.

...

] נוכח כל האמור לעיל, אני מעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 20%.

אני מחייב את התובע גם בהוצאות הנתבעת בגין שכ"טו של המומחה האורתופד בסך כולל של 6,503 ₪, אולם אלה לא ינוכו מהפיצוי הכולל אלא מיתרתו לתשלום.

ביום 5.4.21 היתכנסה בעיניינה של העוררת ועדה רפואית (ללא נוכחותה) ועל סמך מיסמך רפואי מיום 26.10.20 מטעם ד"ר אליזבטה ילנה וילהלם שהנה רופאת המשפחה המטפלת בעוררת , קבעה הועדה כי לעוררת שבר דחיסה בחוליה מיום 1.1.98 וכן שבר בראש עצם הזרוע מיום 1.5.12 ולאור קביעתה של הועדה הרפואית נקבעו לעוררת אחוזי נכות בגין פגיעת האוסטיאופורוזיס כדלקמן: אוסטיאופורוזיס + שבר חולייתי 30% + תקנה 12; אוסטיאופורוזיס + שבר בראש עצב בזרוע 20% + תקנה 12; ובכך הועלו אחוזי הנכות של העוררת לנכות צמיתה ומשוקללת של 83%.

...

הערר נדחה וללא צו להוצאות.

זאת משוועדה רפואית של משרד הבריאות מצאה כי "יש סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתו התקנית בשירות המדינה לצמיתות" וכי "שיעור אחוזי נכותו לצרכי גמלאות 83% לצמיתות". המשיב הגיש תביעה לקיצבת נכות.

ועדה רפואית לעררים קבעה בהחלטתה מיום 5.7.15 כי למשיב נכות רפואית משוקללת בשיעור של 69%, וזאת בגין הליקויים הבאים: ליקוי ראיה (40%), הפרעת היסתגלות עם מרכיב דכאוני (20%), ליקוי שמיעה (20%), טינטון באוזן ימין (10%), דלקת כרונית של הקיבה (10%), הפרעות חסימתיות במתן שתן ללא סיבוכים (10%), סוכרת מטופלת בכדורים (10%), יתר לחץ דם (10%), הגבלה קלה בע"ש צוארי (10%), הגבלה קלה ע"ש מותני (10%) ומיגרנה (10%).

...

בנסיבות אלה, בית הדין מוסמך להורות על החלפת המחוז ואין לאפשר את המשך התשת המשיב.

לגופו של ערעור - לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ואת טענות הצדדים לפנינו בכתב הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל כך שתבוטל הוראת בית הדין האזורי על כינוס הוועדה בהרכבה החדש במחוז אחר, וזו תוכל להתכנס במחוז בו מטופל עניינו של המשיב.

ומצידנו נוסיף כי העובדה שנפלו פגמים בעבודת ועדות קודמות – אף כמו במקרה הנוכחי - אינה מבססת, לכשעצמה, את המסקנה כי יש לסטות מההלכה הנ"ל וכי אין עוד מקום למתן הוראות לוועדה בהרכבה החדש והדרך היחידה היא החלפת ההרכב.

סוף דבר – עניינו של המשיב יוחזר לפי מצוות בית הדין האזורי לוועדה בהרכב חדש (רביעי במספר).