התרשלות רפואית באבחון שבר בקרסול

היא פנתה למרפאת "טרם" שם אובחן שהיא סובלת מכאבים, מחבלות ומשבר בקרסול שמאל וממגבלת תנועה.

התובעת גורסת, כי התאונה ארעה בשל רשלנות הנתבעים שלא דאגו לתקן את אבני המדרכה באופן שלא יהוו מיכשול לעוברים ולשבים, ולא דאגו להציב במקום שלוט מתאים או גידור שמונע את הגישה למפגע כדי למנוע את התאונה.

לעניין המסמכים שקדמו לתביעה, כך למשל: במסמכים רפואיים של "טרם" מיום התאונה, בשעה 09:38, נרשם בין היתר: "הבוקר מעדה ונחבלה בכרסול שמאל". יומיים לאחר התאונה (ביום 31.8.2014), בטופס שהוגש למל"ל למתן טפול רפואי לנפגע עבודה (טופס 250), נרשם מקום התאונה: "במדרכה". לגירסתה שם: "בדרך לעבודה יום שישי 29/8 בשעה 07:15 בבוקר מעדתי בדרך לאוטו ועיקמתי את הקרסול". בתעודה רפואית של קופת החולים, מיום 7.9.2014, נרשם: "בבוקר מעדה בדרך לרכב ועיקמה את הקרסול - שני שברים בקרסול". במסמך רפואי נוסף של קופת החולים, מיום 12.10.2014, נרשם: "לדבריה בדרך לעבודה נפלה ונחבלה ברגל שמאל ב 29.8.14...". כפי שעולה מהמסמכים האמורים, ראשית: אמנם נאמר אז כי התאונה ארעה במדרכה, אך אין כל עדות לקיומה של מגרעת, מהמורה, בור או כל מפגע אחר במדרכה.

...

בנסיבות אלו, נוכח מצבור הקשיים לעיל, אין בידי לקבל את גרסת התובעת שבתביעתה לפיה היא נפלה עקב מגרעת שבמדרכה, וכי זו לא תוחזקה כראוי.

משנדחית התביעה בהעדר חבות, לא אידרש לדון בשאלת הנזק.

סיכום התביעה נדחית.

בעקבות התאונה הועבר התובע באמבולנס למרכז רפואי זיו שם אושפז ואובחן כסובל משלושה שברים בקרסול שמאל.

עוד נטעם כי התאונה ארעה בשל רשלנותו המכרעת של התובע, עת הלך בפזיזות וקלות ראש.

...

כן נקבע כי נטל ההוכחה על מי שמבקש לסטות מעלה או מטה מדיווח זה. כך אני סבור כי הנטל על הנתבעת להוכיח כי דיווחיו של התובע לרשויות המס, לפיהן הוא לא משך משכורת בתקופת אי הכושר הוא עליה ואין להצביע על אפשרות בעלמא שהתובע יפעל כך. דומני כי הנתבעת לא הרימה נטל זה. בחינת הראיות במקרה זה מעלה כי לא שולם בשנת 2015 שכר לתובע לאחר התאונה, וגם לא בשנת 2016 עד לחודש יוני.

הפסד כושר השתכרות לעתיד בהתחשב בכל האמור לעיל אני פוסק בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד סך של 77,190 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 110,899 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 32,000 ₪.

באותו יום בשעת אחר צהריים נבדק במרכז הרפואי בני ציון שם אובחן שבר בקרסול רגל שמאל.

הינה כי כן, הצבת מעקות בטיחות בלתי בטיחותיים כשלעצמם, ללא אפשרות מעבר ביניהם על פני מטרים ארוכים, למשך פרק זמן לא מבוטל בו נמשכו העבודות, כאשר מדובר באיזור הומה אדם ותנועת כלי רכב, מהוה משום רשלנות מצד רשות שלטונית וציבורית וכל הפועלים מטעמה, אשר לפתחם החובה לספק שירותים ערוניים נוחים ובטיחותיים לתושבים.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו מטעמם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

במהלך אשפוזו בבית החולים לא אובחן השבר בקרסול ועם שיחרורו אף קיבל אישור לדרוך על הרגל.

אין לראות בחוות הדעת שהוגשה, וזאת גם לשיטתו של התובע, משום אותה ראיה הנדרשת להליך זה שכן היא אינה כוללת כל היתייחסות לסוגיית הרשלנות הרפואית.

...

לאחר שעיינתי בתיעוד שצורף ובשים לב ליתר הנימוקים, מצאתי לדחות את הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, נוכח המחלוקת בנוגע לשאלת האחריות והעדר תשתית מספקת להסיק על פני הדברים כי קיימת אחריות לנתבעות או למי מהן, ובהיעדר טעם אחר שמצטרף לחיסרון כיס של התובע (אשר לגופו אף לא הוכח), ומשלא מתקיים טעם אחר מיוחד לפטור מהגשת חוות דעת ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט (ור' בהקשר זה בש"א (י-ם) 7526/09) לביא סייפן נ' מלון לגונה אילת – רשת מלונות ישרוטל (פורסם במאגרים המשפטיים), הבקשה נדחית.

לסיכום אני מתירה לתובע להגיש חוות דעת מטעמו וזאת בתוך 60 יום מהיום.

בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה, ציין רופא קופת חולים, ד"ר ברוך, נקע בקרסול ובהמשך אובחן שבר תלישה בקרסול ימין.

כן ראה מכתב מיום 4.4.00, המציין "היתייחסות מיוחדת" שקיבלה התובעת, בקרן מקפת ובאלה, יש כאמור, כדי לשפוך אור על התנהלות ההליכים מול קרן מקפת עד לאישור זכאותה של התובעת, לפנים משורת הדין, לפנסיית נכות אלא שהתובעת, אינה מסתפקת בכך, שסופו של יום ולפנים משורת הדין, הוכרה זכאותה לפנסיית נכות ומוסיפה היא וטוענת כי הנתבעים, התרשלו כלפיה בכך שלא הכירו בזכאותה זו, קודם לאירוע התאונה השלישית, טענה שכאמור אינה מוצאת תימוכין בקביעות המומחים הרפואיים-ודינה להידחות.

...

דין טענת הנתבעים בדבר סילוק התביעה מכח הסכם הפרישה, מיום 26.12.99, להידחות.

סוף דבר, ראיתי כאמור לקבל את התביעה בכל הנוגע לתאונה הראשונה.

התביעה בגין התאונה השנייה והתאונה השלישית-נדחית.

התביעה נגד הנתבע מס' 2, נדחית.