התובעים התריעו על ליקויים אלו בתוך שנת הבדק, והבהירו כי אין להם מספיק אריחים להחלפה, אולם הנתבעת היתנערה מאחריות.
המלומד, איל זמיר, כותב בספרו, חוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 פירוש לחוקי החוזים, מיסודו של ג' טדסקי, תשס"ב-2002, בעמ' 540, בהתייחסו לצורת ההודעה:
"כמו שאר ההוראות בדבר הודעה על אי התאמה בחקיקת החוזים, אף סעיף 4 א' אינו דורש שההודעה תנתן באופן פורמאלי כלשהוא. ההודעה יכולה להנתן בכתב או בעל פה, פנים אל פנים, בשיחת טלפון, באמצעות פקסימיליה וכדו' ".
סעיף זה מטיל את האחריות על המוכר לתקן ליקויים שלא פורטו בפרוטוקול המסירה, על אף שהיו גלויים לעין ובילבד שניתנה הודעה על קיומם בתוך שנה ממועד המסירה.
טענות התובעים
הנתבעת איבדה את זכותה לתקן את הליקויים בדירת התובעים, משהוכח כי הם הודיעו לנתבעת על הליקויים, לרבות העובדה שאין בידיהם מספיק אריחים להחלפת האריחים הפגומים, אין ספור פעמים ואף נתנו לה הזדמנויות נאותות לתיקון.
ממכתב זה עולה כי נוהלו בין הצדדים שיחות באשר לליקויים בדירה, עוד קודם לשליחת מכתב זה. מכתב שני, נשלח ביום 13.10.16, ובמסגרתו שבו התובעים על פירוט הליקויים בדירה ואף ציינו כי אין ברשותם די אריחים להחלפת האריחים הפגומים.
...
לצורך הבחינה האם יש לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעה של ליקויי בנייה, יש לשקול מספר שיקולים, לרבות אופי הליקויים ואי ההתאמות ועלות תיקונם, התנהלות הנתבעת בטרם הגשת התביעה ולאחריה ועוד – כך נקבע בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.08):
"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)."
לאחר ששקלתי מכלול הנתונים בתיק זה, התנהלות הצדדים ממועד המסירה ועד להגשת התביעה, העובדה כי מדובר בדירת מגורים, בחינת מהות הליקויים והיקף התיקונים שנדרשו במהלך תקופת הבדק ולאחריה, הטרחה ואי הנוחות שנגרמו לתובעים בגינם ואלה שייגרמו כתוצאה מהחלפת הריצוף בדירה, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעים בסך של 5,000 ₪.
סוף דבר
נוכח כלל האמור אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 75,922 ₪, לפי הפירוט הבא:
סך של של 63,902 ₪ בגין עלויות תיקון הליקויים בדירה, כאמור בחוות דעת מומחה בית המשפט.
כמו כן הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט כדלקמן: סך של 1,259 ₪ בגין מחצית ראשונה של האגרה, סך של 1,500 ₪ בגין עלות חוות דעת מומחה התובעים, סך של 369 ₪ בגין עלויות תמלול השיחות וכן את חלקם של התובעים בעלות שכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש.
בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 9,500 ₪ כולל מע"מ.
כלל הסכומים ישולמו על ידי הנתבעת לתובעים תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן הם יישאו תוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
