בגין היתנהלות הנתבעות כאמור, טענה התובעת בכתב התביעה המקורי, כי היא זכאית לבטל את עסקת רכישת המכונית, ולקבל בחזרה את מלוא הסכום ששילמה עבורה.
לאחר שבוצע שפוץ הסרן האחורי, וכן הוחלפו רכיבים בסרן הקידמי, מבלי ליידע את התובעת ומבלי לקבל אישור מוקדם ממנה לעשות כן, כאשר לקח את המכונית ונסע בה, הוא שמע לראשונה רעשים חזקים מצדה האחורי של המכונית, שלא נשמעו לפני השפוץ, וכן הרגיש רעידות בעת לחיצה על הבלם, שאף הן לא הורגשו קודם לכן.
הוא דחה את ההצעה, והודיע לנתבעת 1, כי המכונית במצבה לאחר התיקון בלתי ראויה לשימוש ואיננה ניתנת למכירה, והתריע בפני הנתבעת 1 על הנזקים הכבדים הנגרמים לתובעת בשל כך. רק ביום 6/7/11 לאחר פגישה עם סמנכ"ל הנתבעת 1 הוצע לו להעביר את חלקי הסרן שהוחלפו לבדיקה אצל מומחה מוסכם.
...
העמדת המכונית למשך כשנה וחצי נעשתה מבחירה שלה, ללא קשר ישיר למעשי או מחדלי הנתבעת 1, האחריות על כך רובצת עליה וכך גם כל הנזקים הנובעים ממעשה זה.
מכיוון שהמכונית נמכרה בסופו של דבר במחיר דומה לערכה בשוק בזמן בו נמכרה, סביר מאוד להניח, שאם היתה התובעת פועלת לתיקון הסרן האחורי בקדם האפשרי, במקום להעמיד את המכונית למשך כשנה וחצי, לא היה נגרם נזק בגין ירידת ערך כלל.
מכיוון שהטיפול השגרתי שבוצע במכונית בחודש ספטמבר 2012, לפני מכירתה, נדרש בעקבות העמדת המכונית, באחריות התובעת, אני דוחה אף את הבקשה לחייב את הנתבעות בעלות טיפול זה.
נוכח כל הנ"ך אף דינה של הבקשה לחייב את הנתבעות בזמן בטלה של מנכ"ל התובעת ובעלויות הוכחת התביעה להידחות.
לסיכום
אני דוחה את התביעה מכל וכל ומחייב את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.