התקף לב עקב מאמץ חריג בעבודה

בחוות דעתך הפנית למחקרים, לפיהם "הסיכון לפתח אוטם שריר הלב בעקבות מאמץ גופני קשה הוא פי 3.45. ב 6 מהמחקרים הללו תקופת הסיכון לפתח את האוטם הייתה תוך שעה אחת מהמאמץ ובמחקר נוסף תקופת הסיכון הייתה תוך שעתיים...". אם כן, ובהתאם לאמור לעיל, ובהנתן העובדה כי התובע ביצע מאמץ חריג במסגרת עבודתו, ועבר צינתור כלילי שעתיים וחצי מתחילת הכאבים – האם אין בנתונים אלו לתמוך בכך שהקשר הסיבתי בין הארוע לאוטם עולה על "השפעה שולית ביותר", כפי שציינת בחוות הדעת? אנא נמק.

התיסמונת כוללת את האבחנות הבאות: אוטם-חד בשריר הלב ("התקף לב") עם הרמות במקטע ST באק"ג (חסימה מלאה של העורק) – מטופל בד"כ ע"י צינתור דחוף במטרה לפתוח את העורק; אוטם-חד בשריר הלב ללא הרמות במקטע ST (חסימה בלתי מלאה של העורק); תעוקת חזה בלתי יציבה (Unstable Angina) על מנת לאבחן אוטם (עם או ללא הרמות במקטע ST באק"ג) יש צורך בעליה באנזימי שריר הלב (CK, או טרופונין שהנה בדיקה רגישה יותר).

...

כמו כן נפסק, שכאשר מדובר בהכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית, אשר בסופו של דבר, ללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם שריר הלב.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בשתי חוות הדעת העומדות לפנינו, הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

חוות דעתו של פרופ' גוטליב בקביעת קיומו של הקשר הסיבתי מבוססת על סמיכות הזמנים בין המאמץ החריג שביצע התובע לבין הופעת האוטם (סמיכות הזמנים ההדוקה בין ה"אירוע החריג", כמתואר שהתפתחה, תומכת בהנחה שהאוטם נגרם כתוצאה מ"אירוע חריג" בעבודה), כמו גם הערכתו באשר לשאלת היחס, ולפיה קבע כי "לא ניתן לומר שהשפעת האירועים בעבודה על בוא האוטם, הייתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי של התובע או מהשפעת גורמים אחרים, אלא להפך, לאירועים בעבודה, היה חלק נכבד בהתפתחות האוטם ביום שארע", וכי "האירוע החריג בעבודה בתאריך 23.3.2014 גרם לאוטם תחתון עם-הרמות במקטע ST לולא אותו אירוע, קרוב לוודאי שלא היה מתרחש אוטם בשריר הלב או שהיה נדחה למועד מאוחר יותר". אם כן, בקביעות המומחה – פרופ' שמואל גוטליב דלעיל, ובקביעה כי התובע הרים את נטל ההוכחה לקיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע, הרי שלא ניתן לומר כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולפיו "השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". לפיכך ומשאימץ בית הדין את חוות הדעת של פרופ' שמואל גוטליב והשלמותיה, הרי שהתביעה מתקבלת במובן זה שיש להכיר באירוע הלבבי – אוטם שריר הלב בו לקה התובע בעקבות האירוע כהגדרתו לעיל ("אוטם בשריר הלב עם הרמות מקטע – ST" בדופן התחתונה כתוצאה מחסימת העורק הכלילי הימני (RCA) בחלקו הרחיקני") - כתאונת עבודה.

לטענתו, האוטם נגרם לו עקב המאמץ החריג בעבודה.

על מנת להכיר בארוע הלבבי, האוטם, בו לקה התובע כתאונת עבודה, יש צורך בהוכחת ארוע חריג או מאמץ מיוחד, בעבודה, בסמוך לפני הארוע כאשר השאלה האם ארוע מסוים מהוה ארוע חריג תבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע הארוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו ארוע ישפיע עליו.

נטל ההוכחה בדבר קיומו של ארוע חריג בעבודה, בסמוך למועד בו ארע אוטם שריר הלב, הוא על הטוען להתרחשותו, קרי על המבוטח.

...

הכרעה לאחר ששמענו את העדויות, ועיינו בכלל החומר והמסמכים שהוצגו בפנינו, באנו לידי המסקנה שהתובע לא הוכיח במידה הנדרשת קיומו של האירוע החריג בעבודה כנטען על ידיו.

לאור כל האמור, לא שוכנענו בקיומו של אירוע חריג בעבודת התובע בתאריך 10.9.13.

אשר על כן, התביעה נדחית כבר בשלב זה ללא צורך במינוי מומחה רפואי.

לבקשת התובע ובהתאם להחלטה מנומקת מיום 10/11/16 נשלחו למומחה שאלות ההבהרה הבאות: נא פרט את המהלך הקליני בו אוטם שריר הלב יכול להגרם לאדם בשל מאמץ חריג בעבודתו.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה כי לא נפל פגם במסקנתו של המומחה לפיה לא הוכח קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין אירוע אוטם שאירע לו. אזכיר כי על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודה לבין מצב רפואי של התובע או שלילת קיומו של קשר כאמור, הנה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות.

המומחה התבקש להתייחס לשאלת המאמץ (העומס על שריר הלב) עקב ריבוי המשמרות בהשוואה לעבודתו הרגילה, אני סבורה כי חוות דעתו של המומחה מנומקת וקוהרנטית, ומכל מקום לא הוצגה בפני כל חוות דעת ואף לא ראשית טענה רפואית שיש בה כדי לסתור את חוות דעתו.

סוף דבר – בהתבסס על חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, התביעה נדחית.

בתאריך 5.5.2014, כאשר עגנו בארה"ב, פנה התובע לטפול רפואי במרכז רפואי "טריניטאס" שם אובחן כי עבר ארוע לבבי, ובשל אילוצי זמן לא נשאר לקבלת טפול רפואי.

בתחילת מאי 2014, בעקבות מאמץ חריג ומתח נפשי בעבודה (ארוע שהוכר כ"ארוע חריג"), החל התובע לסבול מכאבים ולחץ בחזה, שנמשכו בעוצמות משתנות לסירוגין במשך כשבועיים, כאשר בסופו של דבר הגיע ארצה ואושפז בביה"ח קפלן באבחנה של "תעוקת חזה בלתי יציבה" ללא עדות לאוטם.

כפי שכתבתי בחוו"ד בעמוד 6 שם: "בצינתור שבוצע בביה"ח קפלן (ב-15.5.2014) עם שובו ארצה לאחר הארוע החריג, כשבפרק זמן זה הוא עדיין תסמיני וסובל בעיקר מתעוקת חזה במאמץ, נמצאה מחלה כלילית דו-כלית שהנה פרי גורמי הסיכון והמהלך הטבעי של תחלואה נלווית. המאמץ החריג והעקה הנפשית בתחילת חודש מאי גרמו לשרשרת תהליכים (עליה בלחץ-הדם, בדופק, הפרשת אדרנלין ונוראדרנלין, נטיית יתר של הדם להיקרש, נזק לציפוי הפנימי של כלי הדם) שהביאו לערעור ביציבותו של הרובד הטרשתי בעורק ה-LCX שקינן בגופו במשך שנים, שנקרע וגרם לחסימה תת-מלאה של העורק ולארוע הכלילי – "תעוקת חזה בלתי יציבה". לולא ה"ארוע החריג" הרובד הטרשתי בעורק ה-LCX היה יכול להשאר "יציב", התובע היה מקבל טפול תרופתי או התערבותי מתאימים וניתן היה למנוע "תעוקת חזה בלתי יציבה". מכאן גם מה שכתבתי בסעיף ה' בחוו"ד, "הסתייגויות ומסקנות" "למרות האמור לעיל, ההכרה בארוע הלב שעבר התובע כפגיעה בעבודה, כמשמעותה על פי החוק לביטוח לאומי, מחייבת הסתייגות מסוימת. בצינתור שעבר התובע בתאריך 15.5.2014 העורק שגרם לארוע הכלילי הוא עורק ה-LCX (היצרות בשיעור 99%). המחלה שנמצאה גם בעורק ה-LAD (היצרות בשיעור 70%), איננה קשורה לארוע הנוכחי, אלא פרי גורמי הסיכון מהם סבל התובע והמהלך הטבעי של מחלתו.

...

לסיכום: המאמץ החריג שחווה התובע בתחילת מאי 2014, גרם ל"תסמונת כלילית חדה – תעוקת חזה בלתי יציבה" ללא עדות לאוטם ומבלי שנגרם נזק לשריר הלב, לולא ה"אירוע החריג" קרוב לוודאי שלא היה מתרחש אירוע זה והיה נדחה למועד מאוחר יותר.

לסיכום: אין שינוי במסקנותי".

נוכח התוצאה אליה הגענו, משהתקיים בתיק זה הליך הוכחות, מצאנו לחייב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד פסק הדין.

מר בלינקו נישאל הכיצד לא זכר בעת חקירת חוקר המלל את הארוע החריג בעבודה ולאחר מכן פיתאום זכר ארוע זה, אך לא היה לו הסבר לעניין כך. נציין, כי מעדותו של מר בלינקו התברר, כי הוא לא זכר מה התובע עשה ביום הארוע, אלא כל עדותו מתבססת על השערה מה עשה התובע שכן לגירסתו התובע אמר לו "מדרגות מדרגות" ביום שבו הוא קיבל התקף לב. מאימרה זו הסיק מר בלינקו כי התובע עסק בהחלפת מסנן, שכן "זה תמיד אותה תקלה" וכי מדובר בתקלה המתרחשת פעם בחודש.

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו – התובע לקה בשני אירועים של אוטם שריר הלב עקב מאמצים פיזיים חריגים בעבודתו.

...

אשר על כן, אין אנו מקבלים את גרסתו המאוחרת של התובע ואנו מעדיפים את גרסתו הראשונה כפי שנמסרה לחוקר המלל כחצי שנה לאחר התאונה, כי היה מדובר ביום עבודה שגרתי.

סוף דבר מכל המפורט לעיל – דין התביעות להדחות.

אנו סבורים כי במקרה דנן, לאור חוסר אמינותו של התובע ובמיוחד נוכח התנהלות התובע בכל הקשור להזמנת יו"ר ועד העובדים לדיון שנקבע במיוחד בשל כך (ראה פרוטוקול מיום 10.3.2020) יש מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט, ועל כן התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 3,000 ₪.