התקף לב כתוצאה מאירוע הקשור לעבודה

התובעת מבקשת להסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 1619/91 דרור פרץ נ' המל"ל, אלא שעניינו של ההליך שם בארוע אוטם לבבי שניגרם כתוצאה מארוע חריג בעבודה, והאמור שם איננו מסייע בבירור המחלוקת שבין הצדדים בנסיבות המתבררות בהליך כאן.

לנוכח כל האמור לעיל, בהסתמך על גירסתה הראשונה של התובעת ומשלא הובאה אף לא ראשית ראיה לקיומו של גורם חצוני לנפילה, אנו קובעים כי התאונה ארעה בשל סחרחורת שחשה התובעת ולא בשל גורם כלשהוא שקשור לעבודה, ולפיכך אין מדובר בתאונת עבודה כמשמעה בחוק.

...

לנוכח כל האמור לעיל, בהסתמך על גרסתה הראשונה של התובעת ומשלא הובאה אף לא ראשית ראיה לקיומו של גורם חיצוני לנפילה, אנו קובעים כי התאונה אירעה בשל סחרחורת שחשה התובעת ולא בשל גורם כלשהו שקשור לעבודה, ולפיכך אין מדובר בתאונת עבודה כמשמעה בחוק.

אשר על כן, התביעה נדחית.

האם נכון שארוע של כאבים בחזה עשוי להיות התחלה של תיסמונת כלילית חדה, מצב שיכול להתפתח לכדי אוטם? תשובת המומחה: "עקרונית ארוע של כאב-חזה עלול להיות התחלה של תיסמונת כלילית חדה. בחוות דעתי יש היתייחסות לכך". האם נכון שעל-פי העובדות שנקבעו בהחלטת המינוי והרישומים הרפואיים קיימת סבירות העולה על 50% לכך שהתובע סבל מתסמונת כלילית חדה שהחלה יום קודם לארוע? תשובת המומחה: "בחוות דעתי דנתי במשמעות המובאה בדבר כאבי חזה יום טרם הארוע בעבודה. איבחנה של תעוקה בלתי יציבה תלויה בנתונים מלאים כמו חומרת המיחושים וממצאים בבדיקות כמו א.ק.ג. במקרה שלפנינו המובאה לוקה בחסר ללא היתייחסות לחומרת הסימפטומים. העובדה שמר פינטו לא פנה לעזרה ועבד באותו יום וללא תאור המיחושים אינה מאפשרת לעשות איבחנה חיובית של תיסמונת כלילית חדה. לפיכך אינני מוצא לנכון לקבל את ההנחה המובאת בגוף השאלה." האם נכון שאצל התובע הודגמה מחלה תלת כלית קשה? תשובת המומחה: "נכון". האם נכון שלא סביר שארוע נקודתי בעבודה גרם בו זמנית למחלה תלת כלית קשה אצל התובע, אלא, אם בכלל, אזי לכל היותר למחלה של העורק העוקף שהוא העורק המוצר ביותר? תשובת המומחה: "בשום מקום לא נטען שארוע נקודתי עלול לגרום למחלה תלת כלית או בכל הקף שהוא. זהו אבסורד. הקשר בין ארוע חריג לבין התקף לב מסוכם בחוות הדעת בפרק של הרקע. הקשר הסיבתי בין ארוע חריג לבין התקף הלב הנו תוצאה של השפעת השינויים הפתופיסיולוגיים הנובעים מהארוע החריג על מחלה טרשתית שהיתה קיימת שנים רבות קודם לכן. ראה פרק הרקע". טענות הצדדים התובע טען כי התמלאו התנאים להכיר בארוע כתאונת עבודה, שכן הוכח כי מדובר בארוע חריג וכן כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לארוע התאונתי, במיוחד בהיתחשב בסמיכות הזמנים בין הארוע לבין הכאבים והופעת האוטם – עניין אליו היתייחס גם המומחה.

...

בהתחשב בספק בנוגע לחריגות אירוע הוויכוח השני כמפורט לעיל, ובהתחשב בסמיכות הזמנים בין אירוע הוויכוח השני לבין אירוע האוטם, מצאנו כי יש מקום להיעזר במומחה-יועץ רפואי, בנוגע לשאלת קיומו של קשר סיבתי ושאלת השפעת האירוע על קרות האוטם לעומת השפעת גורמים אחרים, וזאת בטרם תתקבל הכרעה באשר להכרה באירוע כפגיעה בעבודה.

התובע טען כי ממכלול הראיות שהוצגו יש כדי ללמד כי התובע חווה התרגזות ניכרת בעבודה ומדובר לכן באירוע חריג מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית.

מטעם זה לא מצאנו מקום להיעתר לבקשה החילופית של הנתבע ולהורות על מינוי מומחה אחר.

בנסיבות המקרה כאן, יש לקבוע כי יש לראות באירוע הוויכוח השני משום אירוע חריג, ובעקבות כך – לקבוע כי יש לראות באירוע משום תאונת עבודה על יסוד האמור בחוות-דעת המומחה, וזאת מהטעמים הבאים: חריגות האירוע צריכה להיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, ועדות התובע בדבר תחושותיו במהלך הוויכוח השני ובעקבותיו לא נסתרה במהותה; מהטעם לפיו ככל שקיים ספק – ראוי שזה יפעל לטובת המבוטח; כמו גם בשל כך שקיומם של ויכוחים קודמים במקום העבודה אין בו כשלעצמו כדי לחייב את המסקנה כי האירוע מיום 21.8.14 אינו בגדר אירוע חריג (עב"ל (ארצי) 27065-05-14 מישה ציונוב – המוסד לביטוח לאומי (21.2.2016); עב"ל (ארצי) 1285/04 בן ציון בנרויה – המוסד לביטוח לאומי (5.1.2006)).

סוף דבר – התביעה מתקבלת, כך שאוטם שריר הלב בו לקה התובע ביום 21.8.14 יוכר כפגיעה בעבודה.

המומחה קבע מפורשות כי התובע לא לקה בארוע לבבי חד ואי ספיקת הלב איננה תוצאה של ארוע זה. בהמשך בחן המומחה את התנאים הדרושים להוכחת קיום קשר סיבתי בין הארוע החריג ובין הליקוי ממנו סובל התובע וכך קבע: "גם אם נניח , שהארוע בעבודתו גרם לעליית לחץ הדם לערכים מאוד גבוהים, מצב העלול לגרום לגודש ראתי ואף לבצקת ריאות, הדבר היה קורה בסמוך לארוע זה ולא חמישה ימים מאוחר יותר.

במענה לשאלות ההבהרה אשר הופנו אל המומחה חזר הוא על קביעתו כי לא היה ארוע לבבי חד שגרם לפגיעה לבבית ואף הוסיף כי הארוע החריג אירע ביום 30.6.2015 בעוד אשפוזו עקב הגודש הריאתי היה ארבעה ימים לאחר מכן, ללא קשר לארוע בעבודתו.

...

קביעת הקרדיולוג על פיה לא מדובר באירוע לב חד ושלילת הקשר הסיבתי בעוד המומחה הפסיכיאטרי סבור כי מצבו הנפשי של התובע הוא תוצאת אירוע הלב, אינה מאפשרת קבלת מסקנה ברורה האם האירוע החריג הוביל לפגימות התובע על כן, נוכח הספק יש להכיר בפגימות התובע ולחילופין למנות מומחים רפואיים אחרים.

עם זאת, משנקבע כי אין קשר בין האירוע החריג לליקוי הלבבי, התוצאה היא כי בהתאם לחוות דעתו של פרופ' מלמד, אין קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע הנפשי.

סוף דבר לאור האמור לעיל, בהתבסס על קביעות המומחים בחוות דעתם ותשובותיהם לשאלות ההבהרה ומשמדובר בחוות דעת מנומקות ומפורטות, דין התביעהלהידחות.

לאחר הניתוח סבל המערער מאי ספיקת לב אשר התבטאה בקושי בנשימה ובצקות ברגליים ולפיכך נאלץ לעבור אישפוז נוסף בביה"ח "העמק" בעפולה וכן הליך שקום בביה"ח "תל השומר". בתמיכה לטענותיו צירף המערער חוות דעת רפואית מטעמו של מומחה רפואי בתחום מחלות הלב, פרופ' אלכסנדר באטלר, אשר קבע במסגרת חוות דעתו כי המערער לקה בהתקף לב כתוצאה מארוע של מתח נפשי חריג במהלך עבודתו.

על פי עמדת המשיב על מנת להכיר בקשר שבין אוטם שריר הלב לבין אופי העבודה חייב להתקיים ארוע בעל אופי ייחודי אשר חורג בחומרתו ובאופיו משגרת העבודה המקובלת ברם במקרה נשוא מחלוקת זו עולה כי בין המערער לבין החייב לא היתנהלה שיחה בעלת אופי חריג.

...

במסגרת החלטת קצין התגמולים נשוא הערעור נקבע כדלקמן : "הריני להודיעך כי תביעתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפני ולרבות חוות הדעת מיום 01.01.2014 של פרופ' יצחק שפירא, כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע מיום 14.04.2013 ובין טרשת העורקים ואוטם שריר בו לקית." רקע עובדתי וטענות המערער : המערער, תושב בית-שאן יליד שנת 1966, התגייס למשטרת ישראל כלוחם מג"ב בשירות סדיר בתאריך 30.10.1987.

דיון והכרעה : לאחר בחינת מכלול הטענות, הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות, קרי, אין מקום להתערבות בהחלטתו של קצין התגמולים וזאת בהתבסס בעיקר על שני אדנים מרכזיים עיקריים : הטעם הראשון למסקנתנו הינו הקושי לקבל את הטענה כי מדובר באירוע בעל מאפיינים שאינן חריגים או מיוחדים לעבודת שוטר בלשכת ההוצל"פ. הנימוק השני למסקנתנו טמון בכך כי לא מצאנו להעדיף את חוות דעת המומחה מטעם המערער על פני חווה"ד מטעם המשיב.

לסיכומה של נקודה, ייאמר כי לא מצאנו עדיפות לחווה"ד של המומחה מטעם המערער בהקשר זה. מטעם המערער הוגשה בתאריכים 1.1.2013 ו- 10.8.2014 חוות דעת מטעמו של פרופ' יצחק באטלר ואילו המשיב הגיש לביהמ"ש שתי חוות דעת מטעמו של פרופ' יצחק שפירא מיום 1.1.2014 וכן גם חוו"ד משלימה אשר ניתנה לאחר מתן חוות דעתו של פרופ' באטלר.

בהינתן העובדה שהמערער סבל מעבר רפואי מכביד ובעייתי (סוכרת נעורים ושומנים בדם) הרי שלא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי אירוע הלב בו לקה המערער אינו קשור למחלת הסוכרת או לבעיית השומנים בדם מהם סבל קודם לכן, ומסקנה זאת מעדותו של פרופ' שפירא, מקבלת משקל מכריע – כאשר מצרפים אליה את המסקנה העובדתית כי לא היה אירוע חריג, ואם היה, הרי שהיה יום קודם למועד האוטם (מבלי להידרש לגופה לטענה ולשאלה הנוגעת לסמיכות הזמנים).

לאור האמור, לא ראינו בחוות דעתו של פרופ' באטלר כעדיפה על רעתה, חוסר העדיפות מצטרף להיעדר אירוע חריג ולמצב רפואי תחלואתי קיים, המעמיד את החלטת קת"ג כסבירה בהחלט בהקשר זה. סוף דבר : אנו מורים על דחיית הערעור, בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

לטענת התובע אוטם שריר הלב ארע לו כתוצאה מארוע חריג שארע בבוקר יום 18.10.21 עת היה בדרכו לעבודה.

מהטעמים המפורטים הגענו לכלל מסקנה כי התובע הוכיח ארוע חריג בעבודה, המצדיק מינוי מומחה רפואי על מנת שיבחן את הקשר בין הפגיעה הלבבית של התובע לבין הארוע החריג שהוכח, וזאת על יסוד העובדות שהוכחו בפנינו, כדלקמן: התובע יליד 1968 עובד כקב"ט ראשי במרכז רפואי שוהם בפרדס חנה.

...

אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה אין מדובר באירוע חריג מאחר והתובע, לכאורה, נשמע רגוע בשיחה באופן המלמד על כך שהאירוע לא גרם לו לסערת רגשות.

לאחר האזנה לשיחה, מצאנו לבכר את טענות התובע בהקשר זה על פני טענת הנתבע.

מהטעמים המפורטים הגענו לכלל מסקנה כי התובע הוכיח אירוע חריג בעבודה, המצדיק מינוי מומחה רפואי על מנת שיבחן את הקשר בין הפגיעה הלבבית של התובע לבין האירוע החריג שהוכח, וזאת על יסוד העובדות שהוכחו בפנינו, כדלקמן: התובע יליד 1968 עובד כקב"ט ראשי במרכז רפואי שוהם בפרדס חנה.