התקף לב בעבודה עקב ויכוחים עם לקוחות

את זה הבנת? כן. הם עשו איתו שיחה חודשיים בערך לפני שקבלתי התקף לב, זה גם כתוב.

ע"פ הפסיקה, המבחן הנוהג להיותו של ארוע לבבי תאונת עבודה, הנו מבחן "הארוע החריג" או "המאמץ המיוחד". ארוע חריג יכול לגרום או לתרום לבואו של האוטם, כש"הכוונה למאמץ פיזי בלתי רגיל או מתח נפשי (היתרגזות או התרגשות) יוצא דופן אשר משמשים 'trigger' להופעת האוטם" (ההדגשה לא במקור) (דב"ע (ארצי) מו/0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 411 (1987); בג"ץ 1063/91 משה פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה(4), 267 (1991)).

בתעודה, החתומה על ידי דר' ג'ריס גנטוס נרשם: "בדרך ללקוח פיתאום כאבים חזקים בבית החזה הזעות כאבי ראש". רק בגירסה המתוקנת לתעודה הראשונה, מיום 12.9.08, כחודשיים לאחר הארוע, נרשם לראשונה: "עקב לחץ בעבודה ולדבריו לאחר ויכוח עם לקוח מנתניה". יא. פסה"ד של בית הדין הארצי בעיניין גנטוס אכן מדבר על כך שהעובד עבד בתנאי לחץ, וכי היה ויכוח ביניהם שקדם לאוטם, אלא שבית הדין הגיע למסקנה כי לא היה זה חריג לעומת ויכוחים קודמים, מה גם ש"גירסתו של המערער בדבר ארוע קשה של כעס והתרגזות כמתואר אינה מוצאת ביטוי באנמנזה כפי שנרשמה בתיקו הרפואי בבית החולים".

בפס"ד נוסף (דב"ע תש"ן (ארצי) 0-42 נתן מישורי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"א 436 (1990)) אמר בית הדין הארצי כי: "ההלכה העולה והמתגבשת משורה ארוכה של פסקי-דין היא כי מתח נפשי ותנאי עבודה קשים המשתרעים על פני תקופה ארוכה, אף של שבועות, אינם מביאים לקשר הסיבתי בין העבודה לבין האוטם, כדי לקיים את התנאי "עקב העבודה" שבהגדרת "תאונת עבודה" שבחוק.

...

בנסיבות אלו, לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה ביום 17/1/13, ועל כן אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

משהגענו למסקנה כי לא אירע לתובע אירוע חריג בעבודה, ממילא אין מקום להעביר את עניינו למומחה רפואי, ולפיכך גם הפלוגתא האחרונה (ג'), מתייתרת.

האם הארוע הלבבי בו לקה התובע נגרם לו עקב ויכוח בינו לבין לקוח בשל אי שביעות רצון מעבודת התובע – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

למרות טענתו כי מעולם לא התווכח עם ארז אודי עד הארוע הנטען (עמ' 15 לפ' שורות 10-9 לעדות התובע) התברר כי היו עוד ויכוחים ביניהם (עמ' 15 לפ' שורות 21-11 לעדות התובע) ואף העיד בפני החוקר כי ארז אודי הוא אדם קשה שלא הסתדר עם קבלנים ואף היה לתובע ויכוח קשה עם עודי ארז שבוע קודם (עמ' 12 להודעה לחוקר שורות 328-326).

מי ומה ומו? האם נכון כשהיית בהחלמה בבת ים במזכירות של השקום נתנו לך כרטיס ביקור של עורכי הדין ועורכי הדין פנו אליך? כן. ואז כשהיית אצל עורכי הדין סיפרת את כל הבעיות הרפואיות שיש לך באופן כללי ושהיה לך התקף לב? כן." (עמ' 17 לפ' שורות 31-23 לעדות התובע)

...

הכרעה : לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוצגו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

" (עמ' 6 לפ' שורות 16-12 לעדות אודי ארז) סוף דבר: נוכח האמור לעיל, התובע לא הוכיח כי אירע לו ויכוח חריג עם מר אודי ארז ולא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדויות התובע וראיותיו.

התביעה נדחית.

] התובע לא פירט שהארוע המוחי ארע בעקבות ויכוח עם הלקוח או מיד לאחריו.

] "הגיע בלווי עו"ד רועי אלמדאי (ב"כ התובע גם במסגרת הליך זה – ק.כ) עבר ב-14/2/17 ארוע מוחי וארוע נוסף ב-23/5/17, 3 פעמים בשבוע באישפוז יום שקומי. מרגיש חולשה כללית... לא עובד, עבד בעבר כספר וכיום לא יכול לעבוד בכך ונשאר חולשה בצד ימין...". כלומר, גם למומחה בתחום הנורולוגי לא סיפר התובע על כך שהארוע המוחי היתרחש לאחר ויכוח עם הלקוח.

עוד נטען כי התובע עבד במשך עשרות שנים כבעל מספרה, מדובר באדם חביב ולבבי שתמיד נהג לחייך, לצחוק ולשיר עם לקוחותיו.

] "המבחנים להכרה בארוע מוחי כבתאונת עבודה דומים למבחנים שנקבעו לעניין זה במקרים של אוטם שריר הלב: על מנת שארוע מוחי יוכר כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של 'ארוע חריג' בעבודת המבוטח, אשר היתרחש בסמוך לקרות הארוע המוחי, היינו מתח נפשי יוצא דופן או מאמץ גופני בלתי רגיל (דב"ע מו/0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח, 315). על תובע המבקש להכיר בארוע המוחי בו לקה כתאונת עבודה, מוטל הנטל להביא ראשית ראיה לכך שארע לו ארוע בעבודה, אשר היה חריג למאמץ הרגיל שלו בעבודה, סמוך לפני הארוע המוחי, כאשר בית הדין בוחן את האירועים במבחן סובייקטיבי, מנקודת מבטו של הנפגע, ולא מנקודת מבט אובייקטיבית (דב"ע (ארצי) נו/0-11 נורית חזאם – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75; עב"ל (ארצי) 148/03 מאיר ארג'ואן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.3.04; עב"ל (ארצי) 228/06 יצחק גולדגויכט – המוסד לביטוח לאומי, מיום 1012.07; עב"ל (ארצי) 307/07 עמליה יאזמה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 7.11.07)". כלומר, כדי ש"ארוע חריג" ייחשב כ"תאונת עבודה" צריך שהוא יוגדר בזמן ובמקום[footnoteRef:22].

...

עם זאת, נפסק כי מסמכים רפואיים אינם חזות הכל ואינם יוצרים חזקה חלוטה שהאמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה וכי בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר[footnoteRef:49].

לפיכך, לא שוכנענו כי הסיבה לכך שלא נכתב בדו"ח מד"א על ויכוח עם הלקוח נבעה ממצבו הרפואי של התובע באותו זמן.

סוף דבר התביעה נדחית.

לטענת התובע, מחלתו פרצה בעקבות הויכוח עם עובד ולא עקב מתח ממושך כפי שמצויין במכתב הדחייה.

עוד טוען התובע כי מחלתו התפתחה על רקע ארוע חריג שעבר בעבודתו ולפיכך מחלתו הלבבית מהוה פגיע בעבודה.

בפרשת משה סידה חזר וקבע בית הדין הארצי את התנאים שבהם יוכר אוטם שריר הלב כ"תאונת עבודה", כדלקמן: א. על התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום, כך שניתן יהיה לקבוע שביום מסוים בשעה מסוימת ארע ארוע מסוים.

מטעמים אלה ומאחר והגענו לכלל מסקנה כי התובע חווה ארוע חריג בעבודתו ביום 21.1.2016 - יש מקום למנות מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע החריג בעבודה לבין האוטם הלבבי בו לקה, זאת על יסוד התשתית העובדתית שלהלן: א. התובע, יליד 1965, הנדסאי חשמל ומנהל לקוחות בעיסוקו.

...

ביום 13.4.2016 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 13.7.2018 נדחתה תביעה זו מן הנימוק, כדלקמן: "אנו מאשרים את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם בשריר הלב שארע בתאריך 21.1.2016 אולם לצערנו עלינו לדחותה עפ"י הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים שיובאו להלן:

אנו דוחים את טענת הנתבע לפיה התובע נהג להתווכח עם מר יראל ועל כן אין מדובר באירוע חריג.

מטעמים אלה ומאחר והגענו לכלל מסקנה כי התובע חווה אירוע חריג בעבודתו ביום 21.1.2016 - יש מקום למנות מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם הלבבי בו לקה, זאת על יסוד התשתית העובדתית שלהלן: א. התובע, יליד 1965, הנדסאי חשמל ומנהל לקוחות בעיסוקו.

סוף דבר: על יסוד מסקנתנו האמורה בדבר קיומו של אירוע חריג, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם בו לקה התובע בסמוך לאחר האירוע החריג.

לא ידעתי שזה התקף לב, לקחתי כדור אופטלגין וביקשתי שייקחו אותי הביתה" עמ' 5 לפרוטוקול מיום 15.9.2013 שורות 1-7.

עדות התובעת ועדותיהם של העדים מטעמה המספרים כי הסדרן בתחנה ביקש, בצעד יוצא דופן, מהנהגים לברר את מצבה של התובעת בעקבות ויכוח עם הלקוח – מלמדים כי במקרה שלפנינו מדובר בויכוח חריג, מנקודת מבטה הסובייקטיבית, שאינו חלק משגרת עבודתה כנהגת מונית.

על יסוד העובדות המצוינות לפסקה לעיל, מתבקש המומחה הרפואי להשיב לשאלות הבאות: א. האם עברה התובעת ארוע לבבי ביום 18.5.07? ככל שעברה התובעת ארוע לבבי, האם הייתה לארוע החריג בעבודה, הויכוח עם הלקוח בבוקר 18.5.07, השפעה על בוא האוטם במועד שבא? באם התשובה חיובית, האם הייתה השפעת הארוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי סיכון אחרים הקיימת אצל התובעת? ביחס לשאלה אם השפעת הארוע בעבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון האחרים, יש להתייחס להשפעת הארוע מבחינת העיתוי של בוא האוטם, ובחינה זו יש לראות את סמיכות הזמנים בין הארוע ובין בוא האוטם כאינדיקציה לכך שהשפעת הארוע לא הייתה פחותה בהרבה.

...

לדעת הנתבע דין התביעה להידחות מנימוקיו של פקיד התביעות.

בנסיבות הללו ומהתרשמותנו מעדות התובעת הנתמכת בעדויות חיצוניות, ולאחר שהציגה הסבר לעיכוב בהגשת התביעה – מקובלת עלינו גרסת התובעת על ויכוח עם הלקוח המפורטת בעדותה לעיל.

על רקע זה העלה הנתבע טענת שיהוי המתבססת על סעיף 296א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 האומר כי "תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה". לטעמנו אין לקבל את טענת השיהוי, מאחר וטענת שיהוי מכוח סעיף 296א' מחייבת החלטה מנומקת של פקיד תביעות וכזו אין בפנינו; ומהטעם הנוסף שאין בשיהוי לכשעצמו כדי להביא לדחיית התביעה על הסף.